ציונים לתורה קכ

כמו שנאמר שלקחה לבת שע"י שנשאה והנישואין הם נתינת ההוי' לאשה ה"ז כאילו הוליד אותה והיא בתו וזהו א"ת לבת אלא לבית היינו דמה שלקחה לו לבית קורא אותו הכתוב שלקחה לבת וזה עבור נתינת ההוי' לאשה אשר יש בעניין הליקוחין וכנ"ל]

ועיין גיטין (דף פ"ה ע"א) בעי מיני' רבא מר"נ חוץ מקידושי קטן מהו (גירש חוץ מפלוני וקטן הוא) כו' א"ל תניתוה קטנה מתגרשת בקידושי אבי' אמאי הא בעינן ויצאה והית' (דלא מיגרשא אא"כ ראוי' לקדש את עצמה לאיש אחר, רש"י) אלא אתי' לכלל הוי' ה"נ אתיא לכלל הוי' עכ"ל הגמ' ומבואר דלא שייך גירושין באשה רק כאשר ראוי' לקדש את עצמה לאחר ולפי דרכנו הנה יש לדרוש גם בזה טעמא דקרא בס"ד דאחרי דכל הויית האשה רק מפאת הראויות אל החיבור או מפאת החיבור בפועל לכן שפיר רק כאשר האשה אחרי הגירושין עדיין היא ראוי' להנשא לאחר דלא נתבטלה הוייתה איפוא ע"י הגירושין דהא יש לה ההוי' עדיין מפאת הראויות אל החיבור וע"כ רק אז הוא דיש לו רשות לגרש ולא הכריחתו תורה שיהי' הוא דייקא האיש שלה ומשא"כ כאשר אין ראוי' להנשא לאחר דנמצא שבגרשו אותה הוא מבטל כל הוייתה ע"י הגירושין אחרי שאין לה עוד לא החיבור ולא הראויות אל החיבור ומצד עצמה לולי החיבור הא אין לאשה הוי' כלל וע"כ שפיר לא נתנה לו תורה כח לזה לבטל כל הוייתה ואך בגירושין עלמא שאין מבטל את הוייתה בגירושין והוא לבד מסתלק מלהיות איש שלה הוא דיש לו רשות לגרש ומשא"כ לבטל כל הויית האשה ע"י הגירושין שפיר לא נתנה לו תורה כח לזה לבטל כל הוייתה ודו"ק היטיב מאוד

ואשובה לענייננו ואומר דהנה כבר נתבאר דהא דאצטריך קרא דוהית' דבעי' דעתה בקידושין היינו משום דלולי קרא הסברא הוא דכיון דאין לאשה הוי' מצד עצמה כלל וכל הוייתה רק לחיבור עם האיש א"כ הרי אין לוקח דבר ממנה כלל דכל הוייתה רק לזה וע"כ הסברא דיכול לקחתה וע"כ נ' דגם עתה דכתי' קרא דבעי' דעתה לא דנתבטלה הסברא הנ"ל רק דהסברא שפיר עדיין במק"ע אלא דהא דגלי קרא דבעי' דעתה היינו משום דנהי דכל הוייתה רק לחיבור עם האיש מ"מ הרי אין הכרח שיהי' החיבור עם זה דייקא והרי יכול להיות עם אחר כמו עם זה ולכן הרי יש לה עכ"פ הבחיר' לבחור מי הוא שתתחבר לו ולכן מפאת זה הוא דבעי' רצונה שתרצה שהחיבור יהי' עם זה דייקא והוי ע יין האישות מצד האשה איפוא כעניין תרומות ומעשרות דהם של השבט ואין הבעלים נותנים משלהם כלום ואך דעכ"ז הבחיר' בידם לברור איזה כהן שירצו לתתם לו וכך האשה שייכא אל כלל הזכרים אחרי שכל הוייתה רק לחיבור עם האיש ואך הבחיר' בידה מי מהם יהי' הזוכה בה ולכן שפיר אין שם הקנאה כלל מצד האשה כי אין לה מה להקנות דכי היכא דאמרי' לעניין תרומות כו' דטובת הנאה אינה ממון ומה שיש לו הבחיר' למי לתת התרומה אין זה זכות כך האשה שאין לה רק הבחיר' מי יהי' המקדש אין זה זכות בעצם כלל ואין לה מה להקנות כלל ולכן שפיר אין לה רק רצון בקידושי האיש אבל לא הקנאה כלל ובתרומות כו' יש עכ"פ נתינה לבעלים אעפ"י שאין שם הקנאה והיינו מפני שהוא דבר המיטלטל ולכן אעפ"י שהיא ממון השבט מ"מ הואיל ומונחת ברשות בעלים הרי צריך שיוציאהו בפועל מרשותו ויתננו לכהן ולכן יש לו הנתינה עכ"פ אבל באישות דאין שם נתינה רק הקנאה וזה באמת לא שייך כלל דאינה שלה כלל להקנות כי אין לה הוי' מצד עצמה כלל רק כל הוייתה לחיבור כו' ויש לה רק הבחיר' מי יהי' המתחבר לה וזה איננו זכות דטובת הנאה אינו ממון ולא שייך בי' הקנאה ולכן שפיר אין לה בקידושין רק הרצון לבד שיקדשנה זה ולא יותר ודו"ק היטב כי הוא נכון מאוד בס"ד [וא"ל דהא ביד האשה ג"כ שלא להנשא כלל לשום איש וג"כ א"א לקדשה על כרחה דז"א דהא ה"כ אמרי' דמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור משום דהו"ל ממון שאין לו תובעים וכך גם האשה הרי אין לה תובעים אחרי שאין איש מיוחד שתוכרח להתקדש לו ובידה לומר תמיד אין רצוני בזה רק באחר ולכן ג"כ בידה שלא להנשא כלל וא"א לכפותה על הנשואין אבל עכ"ז כאשר היא רוצה להתקדש שפיר עדיין אין שם ההנאה מאתה כלל רק רצון שיקדשנה זה וז"פ]

והנה נודעת קושית הנוב"י תניינא חאה"ע סי' נ"ד דמדוע אין קידושין לקטן הא האשה הוי דעת אחרת מקנה ובאבני מלואים תי' דכיון דדרשי' כי יקח ולא כי תקח והאשה רק מפקרת עצמה וכר"ן נדרים לכן לא חשיבא דעת אחרת מקנה ותלי לה שם במחלוקת רש"י ותוס' ב"מ (דף י"ב ע"א) אי הפקר חשוב דעת אחרת מקנה עיין בדבריו וקיימתים תלי"ת מסברא דנפשאי ולפמ"ש למעלה דגם הפקר אין לאשה בקידושין רק רצון לבד א"כ לא תלי גם בפלוגתא דרש"י ותוס' הנ"ל רק אינה דעת אחרת מקנה כלל וודאי אחרי שאין לה רק רצון בקנייתו ולא דבר מצדה כלל לא הקנאה ולא הפקר ואמרתי כבר כ"ו מסברא דנפשאי

ואך לפי דברינו פה דיש לאשה רק טובת הנאה מי יהי' הזוכה בה הנה הדברים מבוארים עוד יותר לפי המבואר במרדכי ב"מ פ"ק רמז רמ"א דטובת הנאה לא חשיב דעת אחרת מקנה ע"ש שכ' וז"ל ועוד יכול להיות בנדון זה כיון דלית להו לבעלים במעשר עני של כספים אלא טובת הנאה לא קא חשיב כדעת אחרת מקנה כו' עכ"ל וא"כ ה"נ שפיר לא חשיבא האשה דעת אחרת מקנה וז"פ

ומעתה אחרי אשר עלה בידינו זה הנה מיושבת שפיר קושיית האבני מלואים הנ"ל בהך דאומר היום את אשתי כו' דמדוע פושט מן היום אלעולם ואילו מחצי לחצי אין פושט מפאת דהאשה דעת אחרת ולפי דרכנו הנ"ל הנה נכון הדבר בפשיטות בס"ד דמלבד מה שכתבנו למעלה בתחלת דברינו בזה דבהך דהיום את אשתי כו' אפי' לא יפשוט מ"מ תהי' אסורה לעלמא גם אחרי היום מפאת האישות שהי' כבר וא"כ כיון דאין אז שום אדם שיוכל לקדשה רק זה לבד שוב הרי יוכל אז לקדשה על כרחה דהא אשה נקנית על כרחה באמת ואין לה רק הבחיר' לומר אינו רוצה בזה רק באחר וא"כ כאן שא"א לה לומר רצוני באחר דהא אסורה לכל העולם חוץ מזה וא"כ תו שפיר בידו של זה לקדשה על כרחה וא"כ כיון דיכול לקדשה אחר היום על כרחה א"כ תו הא לא הויא לאחר היום דעת אחרת כלל ותו פשטי שפיר גם גוף הקידושין שקידש היום אלעולם כיון דהאשה אינה עוד דעת אחרת כלל אחר היום וכמ"ש כבר כעין זה למעלה

ואך מלבד זה הנה לפי דרכנו זה דאין להאשה רק הבחיר' מי הוא שיקדשנה א"כ במקדש אשה לזמן והיא מתרצת בקידושיו באותו הזמן עכ"פ תו וודאי הא אין לה עניין עוד בהפקעתם לאחר זמן וה"ז כעניין תרומות כו' דיש ג"כ הבחיר' אל הבעלים למי לתת ועכ"ז הא פשיטא שאם יתן תרומתו לכהן ויאמר לו אני נותנה לך רק לשלשים יום אזי אפי' תהי' התרומה בעין אחר השלשים יום מ"מ לא יהי' עוד לבעלים תביעת טובת ההנאה עלי' שיחזירנה לו הכהן ויתננה עתה לכל מי שירצה דהא התרומה של השבט היא ואם ישנה אצל הכהן הרי בידו דבר שלו ומה עניין לבעלים הישראלים בו ורק דאין הכהן יכול לקחתה על כרחו של בעלים דהתורה זיכתה הנתינה לבעלים דרשאי לתת למי שירצה אבל אחרי אשר לא באה לכהן בחטיפה רק ניתנה לו ברצון הבעלים שוב כאשר היא אצלו הרי דבר שלו הוא אצלו ואין לבעלים בה עוד דבר וכמובן וכך הוא ג"כ באישות דהאשה שייכא אל כלל הזכרים אחרי שכל הוייתה רק לחיבור עם האיש ורק דאין האיש יכול לקחתה על כרחה רק מרצונה אבל אחרי אשר קידשה ברצונה והיא שלו שוב אין שם אצלו דבר שלה כלל רק שלו ואין לה עוד דבר בהאישות ולכן שפיר אחר הזמן אין שייכות לדעתה עוד כלל בהאישות ושפיר אינה כלל דעת אחרת אתר הזמן ולכן שפיר פשטי קידושין דידי' מן היום אלעולם דבשלו הא יש הפשיטות והאשה אינה דעת אחרת עוד כלל אחרי העשותה של האיש ברצון אפי' שעה וכנ"ל ומשא"כ במקדש חצי אשה ולא קידש חצי הב' דבחצי הב' הא יש לה שפיר הרצון עדיין להתקדש למי שתרצה לכן שפיר הוי דעת אחרת ולא אמרי' פשטה ודו"ק כי גם זה נכון מאוד בס"ד. ע"כ לשוני בזה בחידושי

והנה צד סברא שכתבתי בחידושי הנ"ל דהא דדעת אחרת מעכבת בפשיטות קדושה בכולה היא רק בדעת אחרת של בעלים אבל בהפקר שפיר הוא פושט הנה כזה כתבתי גם במ"ע בחידושי על דברי הבית מאיר פסחים (דף פ"ג ע"ב)