ציונים לתורה קיט

דבר הצריך הבנה בקידושין במה שהאשה אין פועלת בם כלל דכל הקידושין מצד האיש דכי יקח ולא כי תקח ואין לאשה רק רצון שתרצה בקידושין שלו דכ"ז שאין רצונה א"א לו לקדש אבל כשהיא מתרצה אז אין היא פועלת כלל רק הוא לבד הקונה אותה בלי הקנאה מאתה שהיא תקנה עצמה לו ודבר זה מבואר במהרי"ט בקידושין במקומות שונות דאין לאשה בקידושין רק הרצון בלבד ודלא כהבנת הר"ן נדרים דהיא מפקרת עצמה רק גם הפקר אין כאן ואין שם רק רצון לבד מאתה שצריך שתרצה בזה שיקדשנה וכשהיא רוצה אזי כל הפעולה ממנו לבד וכנ"ל וע' חידוש במהרי"ט קידושין פ' האומר ד"ה לא קידשה עצמה וחזרה בה מהו דכ' שם דאין שליחות לאשה כלל בקידושי כסף דבגוף הקידושין הא לא שייך שליחות ממנה כלל כיון דאין לה בהם רק הרצון בלבד ועל הרצון הא לא שייך שליחות ויש הרצון ממנה בעצמה גם כשמתקדשת ע"י שליח דהא רוצה בעצמה בקידושין אלו שעושאתו שליח עליהם ואי צריכה לקבל הכסף ותעשה השליח לעניין זה שיהי' ידו כידה וכסף הבא לידו כאילו בא לידה לזה ג"כ א"צ שליחות דהא לגבי כסף אפי' אמרה תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך ג"כ מקודשת ולכן אין עוד שייכות שליחות כלל ממנה בקידושי כסף עש"ה ובחידושי לשם דנתי בזה בארוכה מאוד ואכ"מ] וזה ג"כ דבר הצריך הבנה דמדוע שינה קניין אישות בזה מכל שאר קניינים שבעל החפץ מקנה והמקבל קונה ואילו האשה אין מקנה כלל רק הבעל קונה אותה בלא הקנאתה כלל ואין ממנה רק רצון שהיא מתרצה במה שהוא קונה אותה ואם דהדבר גזה"כ כנלמד מכי יקח ולא כי תקח עכ"ז הדבר צריך הבנה

ונראה ואציע עוד תימה הנודעת במה שכתבו האבודרהם ועוד כמה ראשונים דטעמא דמ"ע שהז"ג דנשים פטורות משום דמשועבדות לבעל למלאכתן ואין להם פנאי ונודעת התמי' דא"כ מדוע גם פנוי' פטורה ואני עמדתי בכמו זה ממש ג"כ על הגמ' קידושין (דף ל"ה ע"א) דאמר ואי כ' פרי' ורבי' (לפטור נשים) ולא כ' מורא ה"א איש דסיפק בידו לעשות אין אשה דאין סיפק בידה לעשות (אין סיפק בידה לכבד את אבי' דאימת ועול בעלה עלי') לא וכיון דאין סיפק בידה לעשות לא תיתחייב כלל (אפי' פנוי') קמ"ל וק' ג"כ דמאי סברא היא זו דהואיל ואין סיפק בידה תחת בעלה תיפטר גם בהיותה פנוי' ואפשר לה לכבד והיא פליאה עצומה

ונראה להבין כ"ז בחדא מחתא וזה דהנה יש חילוק ביציר' בין האיש להאשה דיצירת האיש היא עצמיית משא"כ יצירת האשה דנאמר ביצירתה לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו א"כ הרי כל יצירת האשה רק עבור החיבור עם האיש ומובן כי כעניין יצירת הדבר כך הוא עניין הוייתו תמיד וע"כ נמצא כי יש חילוק תמיד בין הויית האיש להויית האשה כי האיש לו הוי' לעצמו מצד עצמו ומשא"כ האשה כל הוייתה רק לחיבור עם האיש ומשא"כ מצד עצמה אין לה הוי' כלל דכל ההוי' שלה רק מפאת עניין החיבור אם בהיותה נשואה ומחוברת בפועל ואם בהיותה פנוי' מפאת היות בה ראויות אל החיבור ומשא"כ מצד עצמה לולי עניין החיבור אין לה הוי' כלל

וע"כ נ' פשוט דא"א שיהי' כלל חיוב באשה רק מה שהיא מחויבת בהיותה תחת בעלה אבל שיהי' בה חיוב נפרד בפ"ע בפנויותה אשר אין החיוב ההוא בהיותה מחוברת לבעלה זה א"א כלל כי בפני עצמה ומצד עצמותה הא אין לה הוי' כלל ולא יתכן בה חיוב כלל וכלל דכל ההוי' שלה רק בחיבור כו' וגם בפנויותה מפאת הראייות אל החיבור אבל שיהי' בה חיוב אשר אינו בחיבור דנמצא דעניין החיוב ההוא מפאת עצמותה לבד שהרי אינו בחיבור עם הבעל זה א"א כלל אחרי שמצד עצמותה לבד הא אין לה הוי' כלל באמת ודו"ק היטיב כי עמוק הוא בס"ד. וע"כ שפיר אמר בגמ' דה"א דאשה דאין סיפק בידה לעשות ופטורה תחת בעלה לא תתחייב כלל אפי' פנוי' ושפיר צריך קרא בפ"ע לזה לחייב פנוי' בכיבוד וגזה"כ הוא בזה ולכל מה שאין בו גזה"כ שפיר עדיין הסברא הנ"ל במק"ע דא"א שיהי' חיוב בפנוי' מה שאינו בה תחת בעלה ולכן שפיר כתבו האבודרהם ושאר ראשונים בטעם פטור מ"ע שהז"ג מפאת שמשועבדות לבעליהו דמה"ט שפיר יש להן להיות פטורות גם בהיותן פנויות הואיל ואין החיוב תחת הבעל וכנ"ל

ולפי"ז הנה נמצינו למידין דיש חילוק גדול בזה בין קניין אישות לשאר קניינים דבשאר קניינים הנה החפץ של המקנה בעצמותו גם זולת עניין המכיר' דבידו שלא למוכרו רק להחזיקו לעצמו כמו שהוא שלו ועניין השלו הוא דבר עצמיי וע"כ כאשר בא למכור ולתת את שלו לאחר שפיר צריך דעתו ומשא"כ האשה הרי אין לה הוי' מצד עצמותה כלל שתיחשב שהיא של עצמה בעצם והיא מקנה עצמה לבעלה דהא מצד עצמה אין לה הוי' כלל וכל הוייתה הרי הוא רק לחיבור אל הבעל ונמצא שהאיש בקדשו אותה אין קונה ממנה דבר כלל דהא אין לה הוי' כלל מצדה וכל הוייתה רק לזה היינו לחיבור האישות וע"כ שפיר הית' הסברא שיוכל לקנותה על כרחה אחרי שאין קונה דבר ממנה כלל שיוצרך דעתה ושפיר צריך קרא לזה דבעי' דעתה ודו"ק היטב מאוד

[ועיין סוטה (דף י"א ע"ב) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה כו' הוליד והלא מינסב נסיב לה א"ר יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה והוא דרש זר לכאורה שיקרא הכתוב בשביל זה לנישואין הולדה ואולם לפי דרכנו י"ל דאחרי אשר אין לאשה הוי' מצד עצמה כלל רק מפאת היות בה ראויות לחיבור אל הבעל דכל הוייתה רק לחיבור וכנ"ל וע"כ נ' לפי המבואר אצלינו כבר בכמה דוכתי דכל עניין ראויות שייך רק כ"ו שאין הדבר בפועל ומשא"כ כל שיצא הראויות לפועל אז בטל ונסתלק עניין הראויות לגמרי כיון דהפועל עצום יותר מן הראויות לו וע"כ מתבטל עניין הראויות ע"י הפועל ואין נחשב עוד ראויות הדבר כאשר יש הדבר בפועל ונחשב רק הפועל מה שיש בו הדבר בפועל אבל עניין הראויות בטל לגמרי וע' סיפרי מטות פיסקא קנ"ז וז"ל ד"א הרוגו למה נאמר שראוי' ליבעל אמר ליהרג בעולה עאכ"ו אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר הרוגו ללמדך שאין עונשין מן הדין עכ"ל הסיפרי ואינו מובן כלל לכאורה דמה עונש מן הדין שייך כאן הרי גם בעולה עדיין היא ראוי' ליבעל וא"כ אטו בשביל שהיא גם בעולה מיגרע גרע ואעמה"ד שייך רק בב' דברים שונים אלא שהאחד עדיף מן האחר ומשא"כ כאן הרי עדיין היא ראוי' ליבעל וחייבת מיתה מפאת הראויות ליבעל ככל ראוי' ליבעל ומה בכך שהיא גם בעולה ע' כזה תוס' יבמות (דף ב' ע"ב) ד"ה בתו עש"ה ועל כרחך צ"ל כוונת הסיפרי כנ"ל דכיון שהיא בעולה בפועל אזל לי' עניין ושם ראוי' ליבעל כיון שיש בה כבר הדבר בפועל ואין נידונית עוד על שם ראוי' ליבעל רק על שם בעולה בפועל אלא דבעולה בפועל הא עדיף מן הראויות וא"כ מה שהוא עדיף בזה שוב הא שייך הא דאעמה"ד כיון שהיא דבר אחר אלא דעדיף ודו"ק היטב מאוד. וכזה נמצא עוד במקומות רבות מאוד וכמו שכתבנו זה כבר בכ"ד וע"כ גם לענייננו מה שיש לאשה הוי' מפאת ראוית לחיבור הבעל הנה זה רק כ"ז שאין החיבור בפועל ומשא"כ אם נישאת ויש החיבור בפועל שוב בטל ונסתלק עניין הראויות ואין לה הוי' רק מפאת החיבור בפועל והוא הוא אשר נותן לה אז את ההוי' וא"כ נמצא שאיש הנושא אשה הנה הוא נותן לה את ההוי' שלה בנישואין דאחרי שנישאת באמת הרי בטלה הוייתה איפוא מפאת הראויות ואך הוא הוא שנותן לה את ההוי' בנישואיו והוי' עניין הנישואין שהוא מבטל הוייתה ומחדש הוייתה היינו שהוא מבטל את ההוי' שלה אשר מפאת הראויות ומחדש הוייתה על ידי החיבור בפועל דו"ק היטב מאד ואם כן מה שנאמר הוליד הרי יש באמת עניין זה בנישואין שהאיש הנושא את האשה הרי הוא מחדש וניתן לה את ההוי' ומוליד הוייתה אלא דמ"מ הא קשיא מדוע שינה קרא לכתוב כאן ל' זה מכל שאר דוכתי דלא הוזכרו הנישואין בל' זה וע"ז הוא שאמרו דבא השינוי להורות עניין הנ"ל דכל הנושא אשה לש"ש מעלה עליו כאילו ילדה בפועל ולכן שינה קרא במקום זה להזכיר הנישואין בעניין ההולדה אשר בם מה שלא הוזכרו בעניין זה בשום שאר מקום אבל באמת גוף ל' הוליד איננו דבר שאינו חלילה רק כך עניין הנישואין באמת שהם הולדת האשה וחידוש הוייתה ושפיר קראם הכתוב הוליד ודו"ק היטב מאוד. וע"ע מגילה (דף י"ג ע"א) ובמות אבי' ואמה לקחה מרדכי לו לבת תנא משום ר"מ אל תיקרי לבת אלא לבית כו' ומובן ג"כ הדרש לפי הנ"ל דהמקרא נכון באמת