ציונים לתורה קיח

והנה כזה נ' גם כאן דכיון דעניין האישות שהאשה קנוי' לבעל וכל' המשנה האשה נקנית ומלשונית הקידושין בקידושין (דף ו' ע"א) הרי את קנוי' לי הרי את שלי וארוסה אוכלת בתרומה מקרא דוכהן כי יקנה נפש קניין כספו וא"כ בהסתלק אישות ותשוב האשה להיות שלה הרי צריך ג"כ שיעשו ב' דברים אלה דכיון דמתחלה הית' של הבעל הרי צריך שתעשה אינה של הבעל ואח"כ תעשה שלה דבין שלו לשלה הרי יש מיצוע אינו שלו ואינו שלה וצריך שיעשו איפוא ב' דברים שתעשה אינה שלו ושתעשה שלה ואף דזה הדבר הב' הוא נעשה ממילא דאחרי שאינה שלו הרי היא זוכה בעצמה ממילא מ"מ מה בכך דזוכה ממילא בעצמה מ"מ סוף סוף גוף הדבר הזה היינו העשותה שלה הרי צריך להעשות אלא שהוא נעשה ממילא ע"י שהיא זוכה בעצמה וא"כ עכ"פ הרי צריך שיעשו ב' דברים העשותה אינה שלו והעשותה שלה וע"כ נ' לפי מה שצידדתי במ"א דהא דבדעת אחרת לא אמרי' פשטה קדושה בכולה הוא רק בדעת בעלים אחרת כבהמה של ב' שותפין אבל כל שאין דעת בעלים אחרת אף דג"כ אינו שלו כגון חצי בהמה שלו וחצי' של הפקר ומקדיש חצי שלו שפיר פושט גם בחצי של הפקר כיון דאין שם דעת בעלים אחרת המעכבת וא"כ לפי"ז נ' דשפיר אמרי' פשטה בקידושין מיום לאחר יום דאין כאן כלל דעת אחרת המעכבת ולא דמי כלל למקדש חצי אשה דלא אמרי' פשטה לחצי הב' מפאת דעת אחרת המעכבת וזה דרק שם כיון דכ"ז שאין פושט הרי חצי הב' שלה ולכן א"א לקידושיו לפשוט בשלה דהוי דעת אחרת ומשא"כ במקדש ליום אפי' לא תאמר פשטה מ"מ כיון דבאותו יום היא שלו א"כ מה יהי' בעבור היום שיופסק השלו ותעשה אינה שלו ואח"כ תעשה שלה דבין ב' דברים אלה הרי בהכרח יש מיצוע וההכרח שיעשו שתיהן בהדרגה הנ"ל אם בזאח"ז ואם בב"א בקדימת טבע וכנ"ל וא"כ כיון דבהעשות הדבר הא' היינו האינו שלו עדיין שפיר יש לקידושיו לפשוט דהא גם באינו שלו אמרי' פשטה כל כמה שאינו של אחר דגם בהפקר אמרי' פשטה כנ"ל ולכן שוב אין מתחיל כלל סילוק השלו דכח הפשיטות אינו מניח כלל להסתלק השלו כיון דבעיכוב סילוק השלו אין עדיין דבר המעכב עליו כיון דגם אילו הי' מסולק גם כן הי' פושט בו דאינו דעת אחרת מה שאינו שלו ולכן שוב אין מניח כלל להסתלק השלו ולא דמי למקדש חצי אשה דחצי' הב' הבלתי מקודש עדיין היא שלה ולכן אין בכח קידושיו לפשוט בשלה ומשא"כ כאן דכמו שהיא עתה ביום ההוא שלו א"א לך לומר רק דאחר היום יופסק השלו ואח"ז יתחדש השלה וא"כ בהדרגה הראשונה הרי אין עוד לפנינו רק מה שאחר היום יופסק השלו ותהי' אינה שלו וא"כ בזה הרי יש כח הפשיטות שהרי אפשר להשלו לפשוט גם במה שאינו שלו ורק במה שהוא של אחר א"א לו לפשוט ולכן שפיר כח הפשיטות אין מניח כלל להסתלק השלו בעבור היום וממילא אין בא כלל לידי הדבר הב' היינו העשותה שלה ונשארת שפיר שלו תמיד ודו"ק מאוד כי הדברים עמוקים עד לחדא בס"ד

והנה מה שכתבנו דבסילוק האישות יש ב' דברים שמסתלק השלו ונעשית שלה וודאי כך היא דאף אם אינה שלו היא זוכה בעצמה ממילא מ"מ סוף סוף נעשה דבר זה העשותה שלה אלא שבא ממילא ע"י זכייתה היא עצמה בעצמה וכמ"ש כבר וכך היא ל' המשנה ריש קידושין וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל היינו שמלבד דפקע קניינו במיתתו דאין קניין למת כמבואר ברי"ף שלהי פ"ק דגיטין ואינה קנוי' לו עוד נעשה עוד דבר דהיא קונה את עצמה וזוכה בעצמה ונעשית שלה וכן בגר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והי' בהם עבדים ל' הברייתא בגיטין (דף ל"ט ע"א) ובקידושין (דף כ"ג ע"א) שקנו עצמן בני חורין והיינו ג"כ כנ"ל דקניינו פקע מאיליו במיתתו ועוד נעשה דבר שקונים את עצמן וזוכים בעצמן ונעשים שלהם וכן הוא ממילא בכל הפקעה ואפי' בהפקעה מפאת שפסק הזמן דסוף סוף כיון דעד עתה הית' שלו א"כ בסור הזמן ההכרח שיופסק השלו ותזכה בעצמה להיות שלה וז"פ

ומה שכתבנו בטעמא דממונא לא בטל הנה אין אל המעיין להשיב דהא הרוב של ראובן לו ב' שמות א' שהוא של ראובן ב' שאינו של שמעון וכן המיעוט לו ב' שמות א' שהוא של שמעון ב' שאינו של ראובן וא"כ שפיר הרי ראוי שכל שם מן הרוב יבטל מן המיעוט את השם המנגדו היינו שם אינו של שמעון אשר אל הרוב יבטל שם של שמעון מן המיעוט ושם של ראובן אשר לרוב יבטל מן המיעוט שם אינו של ראובן היינו שיתן לו שם של ראובן ויעשה של ראובן כמוהו והרי זה כחתיכה שיש בה ב' איסורים נבילה וטריפה לדמיון ונתערבה בב' חתיכות היתר דאמרי' ג"כ דשם אינו נבילה של הרוב מבטל שם נבילה מן המיעוט ושם אינו טריפה של הרוב מבטל שם טריפה מן המיעוט דז"א דשם בחתיכה שיש בה ב איסורים אין הביטולים של ב' השמות בב' שמות המנגדים של הרוב תלויים זב"ז ויכול להיות כל אחד מהם בלי השני ולכן שפיר שניהם באים כאחת דהויין להו כב' תערובות וכאילו נתערבה נבילה בפ"ע בב' אינן נבילות וטריפה בפ"ע בב' אינן טריפות דכל אחד בפ"ע בטל כך כאן ב' השמות של המיעוט כ"א בפ"ע בטל שפיר בשם הרוב המנגדו ובאים ב' הביטולים כאחת כל אחד מצד עצמו ומשא"כ כאן בממון דא"א שיובטל שם אינו של ראובן של המיעוט בשם של ראובן של הרוב תחלה דהא כ"ז שלא נתבטל שם של שמעון ממונו א"א להעשותו של ראובן דאם הוא של שמעון הרי אינו של ראובן וא"כ ההכרח שיהי' תחלה ביטול שם של שמעון בשם אינו של שמעון דרוב ואח"כ יהי' ביטול הב' דשם אינו של ראובן בשם של ראובן דרוב וא"כ כיון שאפשר לביטול הב' לבא רק אחרי ביטול הא' לכן ממילא אינו מתחיל כלל ביטול הא' יען כל עניין הביטול עבור השתוות הרוב והמיעוט והרי אין השתוות עדיין על ידו דעדיין חלוקים בשם הב' דהמיעוט אינו של ראובן והרוב של ראובן ורק בשמות נבילה וטריפה אין לך לומר דשם נבילה לא יובטל כיון דעדיין יהי' חלוקים בשם טריפה וכן להיפוך דז"א דהא אפשר ב' הביטולים לבא כאחת דהא אין תלוים זב"ז ונעשה ההשתוות מיד ורק בממון דא"א לביטול הב' דשם אינו של ראובן להעשות של ראובן לבא רק אחרי ביטול הא' דשם של שמעון בשם אינו של שמעון דכ"ז שהוא של שמעון א"א שיעשה של ראובן וצריך להעשות מתחלה אינו של שמעון ואח"כ יכול להעשות של ראובן ולכן שפיר אין מתחיל כלל ביטול הא' יען יש התנגדות עדיין מפאת השם הב' הן הן הדברים אשר כתבנו כבר למעלה רק שפירשנו הדברים יותר לפני המעיין

וכן מה שכתבנו דהיתר אינו שם עצמותי רק עצם שמו אינו אסור זה פשוט וודאי שהרי לא הוצרך שום דבר להיות ניתר וכל עניין ההיתר רק מה שלא נאסר והי' ראוי לנו לקרותו אינו אסור ורק להקל על הלשון אנו אומרים מותר והוא רק מלה נישאת על הלשון אבל אין לה מציאות בפועל כי המציאות בפועל הוא רק העדר עניין האיסור ולא יותר ולכן אין שם רק ביטול אחד לא שנעשה מן שם האיסור דמיעוט אינו איסור כרוב ומן שם אינו מותר שלו היתר כרוב רק דכל הביטול להעשותו אינו אסור כרוב דאחרי אינו אסור אין עוד דבר דמה שאנו אומרים היתר הוא עצמו רק אינו אסור ורק לקצר הלשון אנו קוראים לאינו אסור מותר אבל אינם ב' דברים בפועל ואינו דומה לעניין שלו ושל חבירו דשם יש מיצוע בפועל דיש של שמעון ויש שלו ויש אינו של שמעון ולא שלו וא"כ ממילא הרי צריך שיעשו בביטול ב' דברים שיעשה אינו של שמעון ועוד שיעשה שלו וכנ"ל וז"פ [ועניין ביטול הב' דדברינו הנ"ל להעשות של ראובן היינו לפי צד הסברא דביטול יכול גם לתת שם דלפי צד הסברא דביטול בכחו רק לסלק שם אבל לא לתת ע' לעיל כלל א"כ הרי א"א כלל אל הביטול לתת לו שם של ראובן ואפשר לו רק לסלק שם של שמעון ויעשה הפקר ויצטרך ראובן לזכות בו זכי' חדשה ההפקר וכמובן ודיברתי גם מזה בחידושי שם סוגי' דמים ומלח ואכ"מ]

עי"ל ביישוב קושית האבני מלואים הנ"ל דהנה כבר הבאתי רש"י יבמות (דף י"ט ע"ב) דכ' דמוהית' לאיש אחר ילפי' דאין אשה נקנית בע"כ דוהית' מדעתה משמע וכבר הערנו בזה למעלה דלכאורה ל"ל קרא ע"ז ומדוע תוגרע אשה מקניין שאר חפצים דבעי דעת בעלים ורש"י קידושין (דף מ"ד ע"א) ד"ה קידושין דמדעתה כ' באמת דבעי' דעת מקנה והיינו דהוא סברא פשוטה דבעי דעת מקנה כמו בשאר קניינים ואולם לרש"י יבמות הנ"ל דנלמד מקרא דהכא ק' כנ"ל דל"ל קרא ע"ז והנה עוד יש כאן