ציונים לתורה קיז

ומי מעכב וניחא לי דכיון דאילו בעי איהי לעכובי מעכבא ואינה מקודשת מכח דבריו בלבד השתא דבעי דליפשטו בכולה הוי לי' כמקחת את עצמה עכ"ל. ומבואר דהטעם בהך דמקדש חצי אשה רק משום כי יקח ולא כי תקח דרצונה בהפשיטות הוי כמקחת את עצמה וע"כ נ' פשוט דזה שייך רק במקדש חצי אשה דצריך שיוקנה חצי' השני לבעל ונמצאת היא מקנה חצי' השני לכן הוא דהוי כי תקח ומשא"כ בקידושין ליום דאחר היום הרי א"צ שתוקנה לו עוד מחדש רק שלא יופסק הקניין דהיום ע"כ רצין שלא יופסק הקניין לא חשיב מקחת את עצמה וכי תקח דכי תקח הוי רק בהקנאה שהיא מקנה חצי' לבעל לא כשהיא קנוי' לו כבר ורצונה רק שיושהה עדיין מה שהוא כבר ולא יופסק דאין זה הקנאה רק שלא יופסק הקניין דו"ק היטיב מאוד [וא"ל דהא עכ"פ אכתי צריך רצונה בפשיטות הקניין הזה מזמן אלעולם וא"כ עכ"פ היכא דלא תרצה בהפשיטות רק שיחולו הקידושין רק ליום לבד עדיין ראוי שיהי' הדין כן שיחולו רק ליום לבד דז"א דגם רצונה בהפשיטות א"צ באמת כיון דאין כאן דעת אחרת המעכבת וכמקדיש חצי בהמתו דאמרי' פשטה קדושה בכולה אפי' אין רוצה שיופשט דמ"מ הוא פושט על כרחו הואיל וכל הבהמה שלו ואין דעת אחרת המעכבת וא"כ ה"נ אחרי דשניהם מרוצין בקידושין ליום ואין דעת אחרת המעכבת כיון דגם שניהם מרוצין והויין תרוייהו יחד כשאר אדם אחד המקדיש חצי בהמתו א"כ הא שפיר ג"כ פושט על כרחם וכמובן ומפאת זה הרי היא דהית' קושית הרשב"א דאחרי דגם היא מתקדשת בחצי כמו שהוא מקדש בחצי א"כ הרי ראוי לפשוט גם מצדה כמו מצדו ואין כאן דעת אחרת המעכב ומ"ש הרשב"א דדעתה דיפשטו קידושין בכולה הכוונה רק כמ"ש כבר למעלה דכיון דטבע הקידושין להתפשט לכן הפסיק רישא ה"ל ממילא גם כוונה ורצון דכיון דיודעין דעל כרחך יופשטו ממילא הא ה"ל כוונה ורצון אקידושין בכולה וע"ז כ' הרשב"א דסוף סוף כיון דצריך רצונה בעצם אלא דהפ"ר חשיב רצון מ"מ סוף סוף כיון שצריך הרצון מצדה הוי לי' זה כי תקח וכמובן וא"כ במקדש ליום דלא חשיב כי תקח כיון דהוא רק רצון שלא יופסק קניין וכנ"ל א"כ גוף הרצון שפיר הרי ישנו מפאת הפ"ר הואיל וטבע הקידושין להתפשט מן היום אלעולם וז"פ]

עוי"ל עד"ז דבאמת הרי דברי הרשב"א הנ"ל צריכים הבנה דמה בכך דצריך רצונה בהפשיטות הא כל קידושין צריכים רצונה ומאי גריעותי' דפשיטות במה שצריך רצונה ואילו הי' מקדש בפירוש חצי הב' הרי גם כן הי' צריך רצונה וזו תמיהא עצומה וכבר הרביתי פנים בזה בחידושי לקידושין שם ונראה עוד כוונת הרשב"א דבקידושין צריך שיעשה הבעל כל הפעולה מדכתי' כי יקח ואין להאשה רק הרצון לבד שתרצה בפעולת הקידושין שלו אבל כל שזולת הרצון הכל צריך שיהי' מצדו וע"כ כל שיוצרך עוד אל הקידושין דבר מצד האשה זולת הרצון שלה שוב הוי כי תקח וע"כ כאן שמקדש רק חצי ובאמת המקדש חצי אשה הרי אינה מקודשת מגזה"כ דכי יקח איש אשה ולא חצי אשה ורק שאתה רוצה לומר שיחולו הקידושין שקידש החצי מפאת דיתפשטו בכולה ולא יושארו חצי וא"כ כיון דצריך גם אל ההתפשטות רצונה וא"א שיתפשט בלי רצונה נמצא דהקידושין שקידש בחצי צריכים עוד אל רצון מצד האשה מלבד רצונה בגורם דהא צריכים גם רצונה בההתפשטות דלולי זה הא גם אלה הקידושין בהחצי לא יחולו וא"כ זה הרצון הצריך מצדה גם בההתפשטות הרי הוא הצרכת דבר מבחוץ ממנה מלבד רצונה בגוף הקידושין האלה דההתפשטות הרי הוא דבר אחר ואינו גוף הקידושין כיון דקידש רק חצי והם ב' דברים קידושין שקידש בחצי והתפשטות שמתפשט בחצי הב' דרק במקדש בפעם אחת כל האשה לא שייך לומר דכל חצי צריך עוד לרצונה בחצי הב' מלבד רצונה בחצי ההוא דז"א דכיון דמקדש כולה אין לדון בה תורת חצאין כלל רק תורת כולה יחד וכל הקידושין בכולה דבר אחד ואין כאן רק קידושין שקידש כולה וצריך ממנה רק רצון אחד באותם הקידושין שקידש כולה ולכן שפיר היא מקודשת ומשא"כ כאן שקידש באמת רק חצי וצריך רצונה באותו החצי כמו בכל קידושין ועוד צריך ממנה עבור חלות קידושין אלה גם רצון להתפשטות בחצי הב' כדי שיוכל להיות חלות קידושין אלה דאל"כ גם אלה לא יחולו וא"כ זה הרצון הצריך עוד ממנה אל ההתפשטות הרי זה באותם הקידושין בהחצי שקידש שצריך עוד להם דבר אחר מבחוץ ממנה מלבד רצונה בעצמותם ולכן הא ה"ל כי תקח באותם הקידושין בהחצי עצמם מפאת שצריך לחלותם רצון האשה לההתפשטות מלבד רצונה בעצמותם ודו"ק היטיב כי עמוק הוא בס"ד [ואם גם לא תרצה לפרש דברי הרשב"א ככה מ"מ הדברים בעצמותם נכונים מאוד בס"ד]

ולפי"ז זה שייך רק במקדש חצי אשה דיש גזה"כ אשה ולא חצי אשה ואם לא תרצה האשה בההתפשות הנה גם החצי לא יחול ולכן ה"ל כי תקח ומשא"כ במקדש ליום דאין שם כתוב שלא יועילו קידושין ליום וא"כ גם לולי ההתפשטות הרי עכ"פ הי' חל ליום וא"כ הרי אין כאן כי תקח כלל דבהקידושין ליום שקידש הא צריך רק רצונה לאותם הקידושין ליום כמו בכל קידושין ומפאת זה לבד הם חלים וא"צ עוד דבר אחר ובההתפשטות צריך ג"כ רצונה אל ההתפשטות והוא ג"כ כמו בכל קידושין דצריך רצונה בם וא"כ אחרי היותה רוצה גם בההתפששות [דהפ"ר חשיב רצון וכנ"ל] וא"כ הא שפיר יש לו לפשוט וכמובן ודו"ק כי זה נכון מאוד בס"ד

עי"ל ביישוב קושית האבני מלואים הנ"ל מדוע פשטי קידושין מהיום אלעולם ולא הוי כמו מחצי לחצי דאין פושט מטעמא דדעת אחרת וה"נ מהיום אלעולם הא הוי דעת אחרת ונ' בזה דכמו שכתבנו בחידושינו בסוגי' דמים ומלח שלהי ביצה בטעמא דממונא לא בטל דהטעם הוא דכל ביטול ברוב הרי עניינו רק שהרוב מבטל ומהפך את המיעוט להיות כמוהו כדי שיהי' השתוות ולא יהי' הרוב חלוק מן המיעוט כמ"ש האחרונים בארוכה וע"כ בהתערב ממון מיעוט של שמעון ברוב של ראובן לא שייך לומר שיפעול הביטול שיהי' גם המיעוט של ראובן כדי שלא יהי' התנגדות בין הרוב והמיעוט וזה דבעניין השלו של ראובן ושל שמעין הרי יש מיצוע דמה שאינו של שמעון הרי עדיין אינו של ראובן רק דאינו של שמעין ולא של ראובן ושיעשה מה שהוא של שמעון של ראובן הרי צריך איפוא ב' דברים א' שיעשה אינו של שמעון ב' שיעשה של ראובן והדבר הב' א"א שיעשה רק אחרי העשות הדבר הא' דכיון דעתה הוא של שמעון הרי צריך תחלה להתבטל זה ולהעשות אינו של שמעון ועדיין אינו של ראובן מכח זה דמה שאינו של שמעון הרי אינו של ראובן ממילא רק שאינו לא של שמעון ולא של ראובן וע"כ צריך אח"כ להעשות הדבר הב' שיעשה של ראובן ואפי' יופעלו ב' הדברים האלה כאחת בזמן מ"מ בטבע עכ"פ הא' קודם אל הב' וקדימת טבע שדבר קדום לדבר בטבע הרי הוא ג"כ כקדימה בזמן כמבואר בס' ביאור מלות הגיון להרמב"ם וע"כ א"א כאן אל הרוב לפעול הביטול כיון דכל כח פעלו הביטול הוא רק כדי שישתוה המיעוט אליו ואילו כאן שצריך שיפעיל תחלה האינו של שמעון היינו סילוק שם בעלים דשמעון ובזה הא עדיין אינו שוה אליו כיון דהוא של ראובן ואילו המיעוט אינו של ראובן וישתוה המיעוט אליו רק אחרי פעלו פעולה הב' לעשותו של ראובן וע"כ א"א אל הרוב להתחיל לפעול הביטול כלל כיון דמתחלה צריך לו לפעול פעולה הא' היינו סילוק שם בעלים דשמעון ואין בכחו לפעול זה כלל כיון דכל כח פעלו רק מפאת ההשתוות ואילו בפעולה זאת הרי אין השתוות עדיין וע"כ אין בכחו להתחיל לפעול כלל ואין מתחיל להתנתק כלל שם בעלים דשמעון דאין לו עבור מה להתנתק כיון דהביטול דרוב א"א לו שיפעול זה דכח פעולת הביטול הרי הוא רק מפאת השתוות המי ט אליו ואילו בניתוק זה הרי אין פועל השתוות ורק בתערובת מיעוט איסור ברוב היתר דהיתר אינו שם חיוביי כלל רק שאינו איסור היינו כל שלא אסרתו תורה הרי ממילא הוא מותר שהרי לא הוצרכה תורה להתיר שום דבר ולא אמרה התורה שהכל מותר רק פירטה ופירשה שהדברים הללו והללו אסורין ואין עניין ההיתר רק שדבר זה לא אסרתו תורה וע"כ שמו רק שאינו אסור וא"כ שם הרוב איפוא שאינו אסור ושם המיעוט שהוא אסור ובהתבטל שם אסור מן המיעוט ונעשה אינו אסור הרי הוא מיד כמו הרוב ולכן שפיר אמרי' ביטול ומשא"כ בממון דבין של שמעון ושל ראובן הרי יש מיצוע אינו של שמעון ואינו של ראובן לכן שפיר אין מתחיל ביטול כלל וכנ"ל ודו"ק היטיב מאוד כי הדברים עמוקים והארכנו שם בזה בסוגי' דמים ומלח בביאור כל הסוגי' התמוה שם עפ"י התחלת ההנחה הנ"ל ואכ"מ: