ציונים לתורה קטז

כנ"ל וע"כ דאין זו סברא חיצונה פשוטה]. ונ' דעניין הסברא הוא מה שמצינו בקידושין (דף י"ב ע"א) דאמר דטעמא דב"ש דבעי' דינר בקידושי אשה שלא יהי' בנות ישראל כהפקר ובריטב"א שם וז"ל רבא אמר ה"ט דב"ש שלא יהי' בנות ישראל כהפקר פי' ומדרבנן הוא כו' וכי תימא היכי מפקעי רבנן קידושין דאורייתא כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו כו' אי נמי והוא הנכון דאפי' מדאורייתא אוקמי' רחמנא אדינר שהקפידה על בנות ישראל שלא יהו כהפקר עכ"ל. וכוונתו פשוטה דאף דבקרא לא כתי' דינר רק כסף וכסף סתם הוא פרוטה מ"מ הך דשלא יהי' בנות ישראל כהפקר היא סברא אלימתא וסברא מעלייה הוא ג"כ דאורייתא וע' אריכות בבית האוצר כלל (קל"א)] וע"כ הוא כאן סברא דאורייתא דא"א שיהי' בנות ישראל כהפקר וס"ל לב"ש דאילו יוקנו בקניין שאינו חשוב הי' זה ג"כ נחשב שהם כהפקר ולכן בעי' קניין חשוב מדאורייתא ואמדו חכמים שהוא בדינר וע"כ נ' דאף דב"ה פליגי אב"ש לא אגוף הסברא הוא דפליגי דאפשר דיהי' בנות ישראל כהפקר רק דבזה וודאי גם ב"ה מודו דהוא סברא דאורייתא דא"א שיהי' כהפקר ואך במאי דס"ל לב"ש דאין להן להתקדש משום זה רק בדינר בהא הוא דפליגי ב"ה וס"ל דגם אם יתקדשו בפרוטה אינן כהפקר מפאת זה כיון דמתרצית להתקדש בהפרוטה וגם פרוטה הוא קניין חשוב דקונה בכל מקום ואף בהקדש ומע"ש אבל גוף הסברא דאורייתא דאין ראוי וא"א שיהי' בנות ישראל כהפקר יש לנו לומר דגם ב"ה אית להו דכל למעוטי בפלוגתא טפי עדיף ומה גם דהיא סברא מעליא ואלימתא וודאי וא"כ לעניין הקנות האשה על כרחה דאי נימא דאשה נקנית על כרחה הא תהי' כהפקר ממש שכל אדם הרי יוכל לזכות בה על כרחה כמו שהכל יכולין לזכות בדבר של הפקר דרק עתה דאין מתקדשת אלא מדעתה אינה כהפקר דהא אין יכול לזכות רק מי שרצונה בו ומשא"כ אילו היתה נקנית על כרחה הרי הית' ממש הפקר לכל וע"כ מסברא דשלא יהי' בנות ישראל כהפקר דהוא סברא דאורייתא וכריטב"א הנ"ל הוא דדנין דאין אשה נקנית על כרחה ודו"ק כי הוא נכון ופשוט בס"ד

ותתיישב לפי"ז קושית המהרי"ט קידושין (דף י"ד ע"א) אהא דאמר שם והיבמה נקנית בביאה מנלן אמר קרא יבמה יבא עלי' ולקחה לו לאשה ואימא לכולי' מילתא כאשה ואפילו כסף ושטר יקנו בה כמו באשה) לא ס"ד דתני' יכול יהו כסף ושטר גומרים בה כדרך שהביאה גומרת בה תלמוד לומר ויבמה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרים בה כו' ובמהרי"ט וז"ל וא"ת נוקי מיעוטא דכסף ושטר לעניין בעל כרחה דביאה קונה בע"כ ואין כסף ושטר קונים אלא מרצונה כו' עכ"ל ולכאורה מנ"ל לחלק במיעוטא ולומר דאין כוונת המיעוט לגמרי דכסף ושטר לא יקנו כנל אך כוונת המהרי"ט מבוארת דהא כתי' קרא ולקחה לו לאשה דיש לנו לפרש לכולי' מילתא כאשה גם לכסף ושטר וא"כ מהיכא תיתי לומר דהמיעוט מוציא מזה הא המיעוט רק בויבמה כתי' דביאה הא קונה ביבמה על כרחה וא"כ הא מסתיין לומר דמזה הוא דאימעטו כסף ושטר שלא יקנו על כרחה ואכתי לא תובטל הוראת לאשה דמוכחא לכולה מילתא כאשה דהא אכתי שפיר תהי' כאשה דהא באשה ג"כ כסף ושטר קונין רק מדעתה וגם בה הא יקנו מדעתה וז"פ

ואולם לדרכנו הנ"ל הנה מיושבת שפיר קושי' הנ"ל בס"ד וזה דהא מאי דכסף ושטר אין קונין באשה על כרחה הא ליכא קרא עלי' באמת והוא רק מסברא שלא תהי' האשה הפקר לכל אחרי דהכל יוכלו לזכות בה על כרחה כמו בדבר של הפקר וא"כ ביבמה דכולי עלמא אסורין בה משום יבמה לשוק וא"א לזכות בה רק היבם לבד שוב אינה כהפקר דהכל יכולין לזכות בו ואפי' תימא דאם יש כמה יבמין חשיבא ג"כ כהפקר במה שיכולין לזכות בה כמה בני אדם ואינה מיוחדת בזכי' לאדם אחד מ"מ היכא דאין רק יבם אחד וודאי אין כאן עניין הפקר עוד וא"כ תו גם באשה דעלמא אילו הי' כזה שלא הי' יכול לזכות בה רק אדם אחד ג"כ שפיר הרי הי' יכול לקנותה גם על כרחה אחרי שאינה הפקר עוד וא"כ מדכתי' כי ישבו אחים יחדיו ומי לא עסקינן דליכא אלא תרי ומית חד ואין רק יבם אחד ע' כזה ביבמות (דף כ"ד ע"א) וא"כ אז הא על כרחך מיעוטא דכסף ושטר הכוונה בו לגמרי דמהיכי תיתי לן לחלק במיעוט בין מדעתה לבעל כרחה דאי מפאת הדמיון לאשה הא גם באשה אין חילוק בכה"ג שאין יכול לזכות בה רק אדם אחר בין מדעתה לבעל כרחה ונקנית בעל כרחה כמו מדעתה וא"כ גם אי נוקי מיעוטא אבע"כ לחוד הא ג"כ אינה כאשה וא"כ תו מאין הרגלים לגרוע במיעוט ולומר דקאי רק אבע"כ לחוד הא אין מקרא אחר המגרע בו היינו קרא דלאשה המחייב הדמיון כאשה דהא בלא"ה אינה כאשה וא"כ כל כה"ג דאין רק יבם אחד הא וודאי אית לן לאוקמי מיעוטא לגמרי דאין כסף ושטר קונין בה כלל וא"כ תו גם ביש כמה יבמין ג"כ שפיר אין להם לקנות כלל דבעניין הקניין דכסף ושטר הא אין שום סברא לחלק בין יבם אחד להיכא דיש כמה יבמין לומר דביש כמה יבמין יקנו טפי מבאין רק יבם אחד וכמובן ואי משום קרא דלאשה נמי הא אין סברא שתוצרך להיות דומה לאשה יותר ביש כמה יבמין מבאין רק יבם אחד וכמובן ועוד דקרא דלאשה דמשמע לכולי' מילתא כאשה בלא"ה הא כבר איתעקר לי' דהא באשה גם כשלא הי' אפשר לקנותה רק אדם אחד ג"כ הרי הי' קונה בה כסף ושטר ואילו ביבמה כשאין רק יבם אחד הא אין קונה בה כסף ושטר דזה כבר מימעיט בהכרח ממיעוטא דויבמה תו הא לית לן לדיוקי קרא דלאשה כלל כיון דמשמעותו רק לכולי מילתא כאשה וכל' הגמ' וזה הא כבר איתעקר לי' בהכרח ממיעוטא דויבמה וכנ"ל ועוד דכי ישבו אחים דאמרי' מי לא עסקי' דליכא אלא תרי היינו רק משום דמיעוט רבים גם שנים במשמע אבל הא גם כשיש כמה יבמין ג"כ בכלל ההפרשה דהא מוקמינן והי' הבכור אמצוה בגדול לייבם והיינו כשיש כמה יבמין עש"ה ביבמות (דף כ"ד ע"א) ותבין. וא"כ פשוט דכיון דמיעוטא חדא דויבמה הוא דכתי' כמו שהיא כוונת המיעוט איבם אחד כן הוא הכוונה גם אכמה יבמין כיון דב' האופנים בכלל הפרשה והמיעוט וודאי אשניהם בכוונה אחת וכמובן וא"כ כי היכא דביבם אחד כוונת המיעוט לומר דכסף ושטר אין קונין כלל אפי' מדעתה ה"ה דכוונת המיעוט כך גם אכמה יבמין וכ"ז פשוט ונכון בס"ד

ומעתה הנה ג"כ באומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי אפי' יסתלק האישות למחר מ"מ כיון דתהי' אסורה עדיין לכל העולם באיסור א"א מפאת האישות שהי' כבר כנ"ל ורק זה שקידשה ליום לבד הוא שיהי' מותר בה שוב הרי יוכל לקנותה אח"כ גם על כרחה כיון שאינה הפקר עוד דא"א לזכות בה רק הוא לבד וכנ"ל וא"כ כיון שבידו אח"כ לזכות בה על כרחה שוב הא אין האשה עוד דעת אחרת כלל דהא אין תלוי עוד בדעתה כלל רק בדעתו לבד והוי שפיר כמקדיש חצי בהמתו דפושט הקדושה גם בחצי האחר הואיל וגם חצי האחר שלו ואין דעת אחרת וא"כ ה"נ שפיר פשטו קידושין שקידש על יום גם אלעולם דהא הזמן שלאחר היום ג"כ הוא שלו לבד דהאשה איננה דעת אחרת עוד כיון דיכול לקנותה על כרחה לעולם מכי תפשו בה קידושיו ליום וא"כ הא שפיר הדין דהאומר לאשה היום את אשתי כו' לא נפקא בלא גט והיינו דלא לבד דאסורה לעלמא גם אח"כ רק דיש גם גוף האישות גם אח"כ כמקדם דגוף האישות שפיר פושט הואיל ואין עוד דעת אחרת המעכב וכנ"ל

ולפי"ז עכ"פ הא איכא למידק מהך דינא דאומר היום את אשתי כו' דלא נפקא בלא גט ונשאר האישות תמיד [דנ' דהי' דין זה ידוע ופשוט לגמ' דכך הוא הדין וכמ"ש כבר למעלה] דבאין דעת אחרת המעכב פשטו קידושין מזמן אלעולם וא"כ תו גם בהקדש כה"ג כל שמקדיש דבר של עצמו ואין דעת אחרת המעכב שפיר יש לו לפשוט ג"כ מזמן אלעולם וא"כ הא שפיר דייקינן מהך דאומר לאשה כו' גם אהקדש דלא פקע גוף ההקדש בכדי ושיש עדיין גוף ההקדש וצריך פדיון וכנ"ל ודו"ק היטיב כי הדברים נכונים ומחודדים בסיד

עוי"ל בפשיטות ביישוב קושיית האבני מלואים הנ"ל דמה בין מקדש חצי אשה דלא אמרי' פשטו כו' למקדש ליום וכנ"ל. ונ' בזה בפשיטות עפ"י המבואר ברשב"א קידושין פ"ק שם (דף ז' ע"א) וז"ל התם בהמה הכא דעת אחרת תמיהא לי ה"נ כבהמה היא דהא כיון דאיהי מקבלה קידושי דעתה שיפשטו קידושין בכולה