ציונים לתורה קיד

מאיסור שאר עריות דהאיסור גם מפאת אישות שהי' כבר וכנ"ל

ולפי"ז נ' דאחרי דאיסור א"א ישנו גם מפאת אישות שהי' כבר אף דאינו עתה עוד דיש לימוד ע"ז מעריות א"כ הא יש ללמוד מזה דכל שכן דיש לאשה להיות אסורה לעלמא מפאת אישות שיהי' בעתיד אף שאינו עתה עדיין דדבר שסופו להיות הא עדיף טפי וחשוב מציאותו יותר מדבר שהי' כבר כמבואר בחולין (דף ע"ג ע"ב) ע"ש דאמר אמתני' דהעור והרוטב דאשמעי' דבשר הפורש מאמ"ה בעי הכשר לקבל טומאת אוכלין דסד"א דהואיל ומטמא טומאה חמורה אגב אביו (אגב האבר) לא ליבעי הכשר קמ"ל וברש"י וז"ל ואשמעי' דאע"ג דקיי"ל במס' נדה (ד' נ"א) מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה וצריכין הכשר אף כל שאין סופו כו' פרט לנבילת עוף טהור שסופה לטמא טומאה חמורה אם אכלה לפיכך אין צריכה הכשר לטמא טומאת אוכלין וקמ"ל דדווקא סופו אבל תחלתו כי האי דתחלתו טמא טומאה חמורה ואין סופו לטמא טומאה חמורה משפירש צריך הכשר עכ"ל ומבואר דסופו להיות עדיף ממה שהי' כבר ולכן סופו לטמא טומאה חמורה א"צ הכשר אף דתחלתו טימא טומאה חמורה צריך הכשר וא"כ אם אשה אסורה לעלמא מפאת אישות שהי' כבר כדילפי' משאר עריות כ"ש שיש לה להיות אסורה לעלמא מפאת אישות שסופו להיות וכמובן וא"כ במגרש ליום ואומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי אם תאמר שיחול הגט באמת רק על יום כמו שאמר ולמחר תוחזר להיות אשתו א"כ שוב גם היום תיתסר לעלמא מפאת אישות שלמחר שסופו להיות ודאי ונמצא. שלא התיר הגט כלל אפי' על היום ולכן מפאת זה הוא דאמרי' דכיון דפסקה פסקה דכיון דעל יום הרי גירש והרי א"א לו שיחול גם על יום זולת אם יחול לעולם לכן ממילא הוא חל אלעולם דהרי זה כאומר הריני נזיר יום דהוי נזיר שלשים משום דנזירות ליום לא שייך רק שלשים ועל יום הרי נזר והרי א"א שיהי' נזיר יום זולת אם יהי' נזיר ל' דנזירות ליום ליתא לכן ממילא הוא תופס ל' וה"נ כיון דליום הרי גירש והרי א"א שתהי' מגורשת יום זולת אם תהי' מגורשת לעולם לכן ממילא הוא תופס אלעולם וזה רק בגט ולעניין אישות דיש לימוד ע"ז מעריות דיש איסור א"א מפאת אישות שהי' כבר וכ"ש מפאת אישות שסופו להיות וכנ"ל ומשא"כ לגבי דין ממון שלא מצינו זה שיהי' דבר של אדם מפאת שהי' פעם שלו או מפאת שיהי' שלו לאחר זמן לכן שפיר חלה המכירה על יום ופוסק באותו יום מהיותו שלו ולמחר חוזר שפיר להיות שלו וכמובן

ואין לומר דא"כ לפי דברינו ראוי שהאומר לאשה התקדשי לי לאחר ל' תיתסר מהיום לעלמא מפאת האישות שסופו להיות דז"א דשם דבר הפועל סוף האישות לבא היינו קידושין דהיום הרי אינם ברורים שהרי יכול לחזור מהם עד ל' ואגמ"ל דלא הי' קידושין מעולם ולא הי' שם דבר העושה האישות כלל ומשא"כ בגט ליום דבר העושה האישות אלמחר הרי הם הקידושין דמכבר דגירש רק על יום ואלמחר לא גירש נמצא דאלמחר יש עדיין הקידושין שקידשה כבר ולכן אילו הקידושין הרי כבר ברורים הם והרי א"א להם להתבטל למפרע דאפי' יגרש היום תוך היום עוד הפעם אלעולם מ"מ הא הם גירושין חדשים וגירושין אין עוקרים אלמפרע וע"כ שפיר הרי יש כאן דבר ברור העושה סוף האישות לבא ולכן שפיר אסירא לעלמא מכח זה וכנ"ל ולא דמי כלל לקידושין אאחר ל' דאפשר לו לחזור עדיין מן הקידושין ואגמ"ל דלא הי' קידושין מעולם וז"פ

והנה כבר הבאתי דברי הר"ן שהביא ראי דקניין לזמן פקע בכדי והמקנה עד שאעלה לירושלים מכי עלה לירושלים פקע קנייתו מהא דאמרי' נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר הראשון הא מה ששייר ראשון מיהת אית לי' אלמא דבמיתת הראשון פקעה קנייתו ולא ירשו לי' יורשין והיינו משום דהקנה לו רק לכל ימי חייו לכן אחר מיתתו פקעה קנייתו בכדי והנה צריך ליישב גם זה שלא תוקשה ראי' זאת על סברת הריטב"א ז"ל דהאומר לחבירו שדי זו נתונה לך היום ולמחר תהי' שלי הרי היא של המקבל לעולם וכנ"ל ונ' דגם זה ניחא בפשיטות דלא דמי כלל נכסי לך לך ואחריך לפלוני לאומר שדי זו נתונה לך היום ולמחר תהי' שלי וזה דאומר נכסי לך ואחריך לפלוני הרי פשוט דאילו הי' חל תחלה האחריך לפלוני ואח"כ הבחייך לך היינו אילו אמר תחלה נכסי אחריך לפלוני ואחר זמן הי' אומר בחייך לך הא פשיטא דלא הי' אפשר לזכייתו שתפשוט גם אחר מיתתו דהא אאחר מיתתו כבר נתינים אל הפלוני ואינם עוד של הנותן כלל להקנותם לשום אדם דה"ז ככותב נכסיו לבנו לאחר מותו דאם מכר האב מכורין רק עד שימות הוא דאאחר מיתתו אין יכול למכור דכבר נתונים לבן ואינם שלו עוד למכור על או וא"כ ה"נ אחרי שאינם שלו עוד לתתם לאיש אאחר מיתת מי שמדבר אליו דכבר נתנם על אז אל הפלוני א"כ הרי גם אל מי שמדבר אליו הרי אינם שלו לתתם רק עד מיתתו וא"כ גם פשיטות לא שייך דרק בזמן שהם שלו לתת הוא דאפשר שתפשוט גם נתינתו דמעיקרא ומשא"כ בזמן שאינם שלו לתת כלל וכמובן

וע"כ נ' דגם באומר נכסי לך ואחריך לפלוני יש לו אותו הדין שהי' לו אילו אמר נכסי אחריך לפלוני ובחייך לך דמה שאמר תחלה נכסי לך ואח"כ אחריך לפלוני הוא רק מפני שא"א להוציא שתי שמות כאחד ובהכרח הי' לו להקדים אחד מהם בדיבורו ולכן נקט במקרה כסדר זה אבל בעניין החלות אין כאן קדימה כלל רק ב' הדברים חלים כאחת כאילו הי' אומרם כאחת דמה שאמרם בזאח"ז הוא רק לפי שא"א להוציא שתי שמות כאחד וע"כ כיון דב' הדברים חלים באחת לכן כיון דלפי החלות של האחריך לפלוני שוב אין הנכסים של הנותן כלל להקנותם אאחרי מיתת האיש שמדבר אליו וא"א ג"כ שתפשיט בו הקנאתו לכן שפיר הך דנכסי לך אין חלותו רק עד עיתתו [וא"ל אמור להיפוך דכיון דלפי החלות של נכסי לך הרי ראוי שתתפשט זכייתו גם אחר מיתתו לכן שוב אין לו אל האחריך לפלוני שיחול ז"א דכיון דאל מי שמדבר אליו הרי לא נתן כלל אאחר מיתתו והוא רק התפשטות של זכייתו מכבר ואילו אל הפלוני הרי זיכה הדבר לכך זכיית הפלוני היא עצמיית יותר דאליו הרי זיכה בעצם ובא לזכות מפאת נתינת הבעלים לו ואילו הראשון הרי בא לזכות רק מפאת התפשטות של זכי' שהית' לו כבר ולכן זכיית השני אלימא טפי למיחל כיון דהיא עצמיית יותר וכמובן] וזה שלא כדברי הר"ן נדרים (דף כ"ט ע"ב) בהך דלאחר ל' יום עולה ומעכשיו שלמים דאין הריטב"א זקוק לדברי הר"ן שם דאין מוכרחים שם מגוף הגמ' עש"ה ומשא"כ באומר לחבירו שדי זו נתונה לך היום ומחר תהי' שלי הרי חוזרת להיות שלו ולא פסק כחו אלמחר ליתנו לזה למחר דגם מחר יכול ליתנו לו אחרי שהוא שלו ולכן שפיר פושט קניינו של המקבל גם אלמחר מכח ההקנאה שהקנה לו היום אחרי שגם אלמחר עדיין הרי היא של הנותן לתתה לו ולכן היא נתונה לו שפיר גם מהתפשטות זכייתו מהיום ודו"ק

ועד"ז י"ל עוד דענין פשיטת הקניין מהיום אלמחר הוא כהך דפשטו קידושין בכולה דאמרי' דכשיש דעת אחרת אין פושט וע"כ כזה גם כאן רק באחריך לפלוני דאילו יחול הך דאחריך לפלוני שוב הרי א"א לקניינו של זה לפשוט אלאחר מיתתו דהא הנכסים של הפלוני אז ואין התפשטות בשל אחר ולכן שפיר אין הקניין פושט כיון דשניהן חלין כאחת וכנ"ל ומשא"כ באומר למחר תהי' שלי דאין דעת אחרת דהוא עצמו לא הוי דעת אחרת לכן שפיר הקנאתו שהוא מקנה על יום פושטת אלעולם דאין זכותו של מחר מעכבת דבשלו הא שייך פשיטות מעשהו כמקדיש חצי בהמת דפושט בכולה ורק באחריך לפלוני א"א להקנאתו בחייך לך לפשוט אחריו בשל הפלוני דהפלוני הא הו"ל דעת אחרת וחילוק זה הוא מעין החילוק הקדום בשינוי מעט וכמובן

ואולם זה הנה יתכן רק לתרץ דברי הריטב"א שלא יוקשה עליו מהך דנכסי לך כו' שמשם הוא שהביא הר"ן ראי' וכנ"ל ואולם לכאורה יש להקשות על הריטב"א גם מקניין לזמן עצמו היכא דאין מקנה אאחר הזמן לאחר דמצינו גם זה בגמ' הקנאה לזמן וחוזר אחר הזמן להיות של הנותן

עיין גיטין (דף מ"ד ע"א) בעי ר' ירמי מכרו לשלשים יום מהו (לענין מוכר עבדו לעכו"ם אי גם במכירה לשלשים יום קנסוהו לצאת לחירות) וכזה עוד בחולין (דף קל"ח ע"א) תרגמה ר' חסדא כגון שהקנן לו כל ל' יום ע"ש וכן ראיתי מביאים מש"ס ב"ק (דף ס"ח ע"א) וטבחו או מכרו מה טביחה שאינה חוזרת