ציונים לתורה קיב

רצה ונפקע אחר היום מפאת הרצון לבד וע"כ רק אילו הי' אפשר להחזיר ברצון לבד שייך לומר שהרי הוא מוחזר ועומד דמה לי בין אילו הוחזר כזה ברצון בין אם כבר מוחזר ועומד ברצון וע"כ רק בהקנאת דבר לחבירו שראובן מקנה לשמעון שאילו ירצה שמעון בעבור יום שיהי' הדבר של ראובן הרי יעשה של ראובן ברצון לבד דאף דצריך קניין מ"מ מעשה ה בממון איננו דבר עצמיי שהוא העושה ההקנאה בעצם דההקנאה בעצם עושה רק הרצון לבד מה שרצונו שיהי' שלו וצריך רק מעשה הקניין להוראה על הרצון שיש לו רצון אמתי בכך להקנותו לו דלולי המעשה א"א לדעת רצונו ואפי' אומר שרוצה שיהי' שלו מ"מ דיבורא עביד איניש דמיקרי ואמר וע"כ צריך מעשה הקניין להוראה על הרצון וכל היכא דאנן סהדי באמת וידוע הרצון בלי מעשה שרצונו להקנותו לו שם א"צ מעשה הקניין כלל וקונה שפיר באמת בלי קניין כלל רק ברצון לבד ע' תוס' בכורות (דף י"ח ע"ב) אהא דאמר שם ר"ט סבר אקנויי קא מקני לי' בחצירו (אקנויי קא מקני לי' בעה"ב לרועה כהן מקום בחצירו כדי שיזכה כהן בבכורות כשיולדו מיד דתיקני לי' חצירו) דניחא לי' לאיניש דליתעביד מצוה בממוני' (שיגדלו בכורותיו של כהן בחצירו) כו' ובתוס' אקנויי קא מקני לי' מקום בחצירו ואפי' בלא קניין קא קני דגמר ומשעבד נפשי' עכ"ל

ועיין ט"ז או"ח סי' תל"ד סק"ו דכ' עמ"ש המחבר דשליח יכול לבטל ובט"ז וז"ל זה דעת הטור כו' אלא שהר"ן מביא דעת אחרים שסוברים כיון שביטול משום הפקר נגעו בה ושליח לא מצי מפקיר כו' אלא דנראה לי לדמות זו למ"ש הרא"ש בקידושין פ"ק דאם קידש אשה בגזל שלה מקודשת מפני שמסתמא רוצה האשה שיהיו המעות שלו במתנה כדי שיהי' הקידושין תופסין ע"ש וא"כ ה"ה הכא נמי אמרי' דכיון שרוצה להפקיע את עצמו מיד איסור חמץ מסתמא נתן את החמץ שלו במתנה לשליח שלו כדי שיוכל לבטל כו' עכ"ל ובמק"ח שם בביאורים סק"ב וז"ל ומ"ש הט"ז דמסתמא נתן במתנה לשליח קשה לי במה קנה השליח החמץ כיון דלא עשה השליח שום קניין בהחמץ עכ"ל ונ' כוונת הט"ז ג"כ דכיון דאנן סהדי דגמר ומקני מפאת האיסור חמץ להפקיע עצמו מיד איסור לכן קונה ברצון לבד וא"צ מעשה קניין כי הך דבכורות דאמרי' מפאת הניחותא דליעביד מצוה כו' דגמר ומקני וא"צ מעשה קניין וה"נ דכוותה מפני האיסור ואף דבמקנה חמצו לעכו"ם צריך קנין שם הא צריך הקניין מפאת העכו"ם הקונה דלא איכפת לי' באיסור דישראל ומשא"כ כאן דיש גם על השליח חיוב ערבות על עבירת המשלח לכן הוי האנן סהדי מצד שניהם וא"צ מעשה קניין כלל ויש לדון עוד בזה ועכ"פ שטחיות דברי הט"ז משמעי כן דנעשה הקניין מפאת אנן סהדי גרידא וכנ"ל וע"ע ב"ק (דף ק"ב ע"ב) דאהך דתנן אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו כו' מסיק שם טעמא דכל המקדיש נכסיו נעשה כמי שהקנה להן כסות אשתו ובניו מעיקרא ע"ש ושם ג"כ ליכא מעשה קניין רק דאנן סהדי דלא רצה שיחול ההקדש וחיוב הערך גם על כהות אשתו ובניו ולכן גמר ומקני להם ודאי כסות שלהם לפני ההקדש וכיון דגמר ומקני ודאי ברצון ואנן סהדי בכך לכן א"צ מעשה קניין וקונים מפאת הרצון לבד וכזה הוא גם הך דב"ב (דף ק"ו ע"ב) דאחין שחלקו כיון שעלה גורל לאחד מהם קנו כולן דבההוא הנאה דקא צייתי להדדי גמרו ומקנו להדדי ושם הוא ג"כ הקנאה ברצון לבד בלי מעשה קניין מפאת אנן סהדי וכזה הך דשלהי ב"ב דערב דב"ד לא בעי קניין דבההוא הנאה דמהימני לי' גמר ומשעביד נפשי' והוא ג"כ כנ"ל דהוי הקניין ברצון לבד מפאת האנן סהדי דגמר ומקני וע"ע רשב"ם ב"ב (דף קכ"ג ע"ב) ד"ה ודאישתחיט דכ' וה"נ כיון דאישתחיט בחיי אבוהון והן מכיריו של כהן זה ומריעיו ואוהביו אעפ"י שעדיין לא הופרשו הרי הם כאילו באו לידו שאילו אוהביו גמרו ומקנו לו המתנות כשהן עדיין בתוך הבהמה כו' עכ"ל והוא ג"כ הקנאה ברצון מפאת אנן סהדי והיינו טעמא נמי דסיטומתא דקני באתרא דנהיגי למיקני ואף דלא נתנה תורה קניין זה מ"מ כיון דכל הצרכת מעשה קניין רק להוראה על הרנון וע"כ כיון שנהגו לקנות בו ה"ל גם הוא הוראה על הרצון שפיר מפאת המנהג ושוב קונה גם מעיקר הדין מפאת הרצון לבד והמ"א הארכתי בזה מאוד והבאתי עוד כמה דוכתי דמבואר בם כנ"ל דכל דידוע הרצון דגמר ומקני א"צ מעשה קניין וקונה ברצון לבד ושכל עניין מעשה הקניין רק להוראה על הרצון אבל עצם ההקנאה נעשה תמיד מן הרצון לבד וא"כ בהקנאת דבר לחבירו דכל ההקנאה מן הרצון לבד לכן שפיר אמרי' דמה לי אם הוחזר ברצון ומה לי אם מוחזר ועומד ברצון דאף דאילו הוחזר הי' צריך גם רצון של שמעון שקנהו שירצה להחזירו לו ואילו עתה הוא מוחזר ועומד ברצון של ראובן לבד שרצה להקנות רק על יום מ"מ אין חילוק בזה דבעי' תמיד שיתנהו לו מי שהדבר שלו ברצונו ואילו הי' מקנה לשמעון לעולם והי הדבר של שמעון אז הי' צריך ששמעון ירצה שיהי' שלו ועתה שהדבר עדיין שלו תלוי במה שהוא עצמו אינו רוצה לתת רק על יום ורוצה שאחר היום עדיין יהי' שלו ושפיר שייך לומר דמה לי אם הוחזר לו הדבר מרצון מי שהוא בעליו ומה לי אם מוחזר ועומד לו מרצון מי שהוא בעליו דעתה הוא עצמו בעליו והוא מוחזר ועומד לו מרצון עצמו ולכן שפיר חלה ההקנאה רק על יום ולא יותר ומשא"כ במקדש אשה דאין עניין הגט הוראה על הרצון לבד ואפי' ידענו ודאי שרצון הבעל אמתי שלא תהי' אשתו לא הי' זה מועיל כלל להפקיע האישות ולהתירה דגזה"כ הוא שאין כורת האישות רק גט וכריתת הגט הוא דבר עצמותי לא מפאת ההוראה על הרצון לבד [וע' מהרי"ט קידושין פ"ק סוגית ע"ע מהדורא שני' (ד' י"ט ע"א) מדפי' מהרי"ט דכוונתו שם ג"כ לחילוק זה שבין שאר קניינים לקידושין דשאר קניינים הם רק הוראה על הרצון ומשא"כ קידושין הם דבר עצמיי דמעשה הקידושין הוא שפועל האישות בעצם ולא מפאת הוראה על הרצון לבד ע"ש דאהא דאמר שם (דף י"ד ע"ב) בגמ' ע"ע נקנה בכסף מנלן א"ק מכסף מקנתו כו' אשכחן ע"ע הנמכר לעכו"ם הואיל וכל קניינו בכסף נמכר לישראל מנלן כו' ובתוד"ה הואיל פיר"ת דכל קניינו דעכו"ם בע"ע בכסף כו' לאפוקי שאינו קונה בשטר כו' וא"ת ולאו ק"ו הוא ומה עכו"ם שאינו קונה ע"ע בשטר קונה בכסף ישראל כו' וי"ל דמסתברא דלכל אחד יש לו קניין לעצמו כדאשכחן בפרק ב' דבכורות גבי מטלטלין מדישראל בחדא עכו"ם נמי בחדא עכ"ל התוס' וכ' ע"ז במהרי"ט וז"ל והא דכתבו התוס' וא"ת ולאו ק"ו הוא כו' ותירצו דמסתברא דלכל אחד ואחד יש לו קניין בפ"ע הוקשה לי מהא דדיינינן לעיל גבי קניין ראשה ק"ו מיבמה שאינה נקנית בכסף ונקנית בביאה אלמא דכה"ג דיינינן לה בק"ו ולא אמר לכל אחד יש לו קניין בפ"ע והתם בפ"ב דבכורות לא אמר הכי לסתור שום ק"ו כו' וי"ל דגבי קנייני ממון אין חומרתן וקולתן של קניינים גורמין דבכל מידי דאמר למיקני בי' קני דאמר באיזהו נשך סיטומתא היכא דנהיגי למיקני בי' קניא פי' רושם שנעשה ע"ג החבית וכשנתפרש קנין בדבר אחד אין לנו ללמוד בו קניין אחר מדבר אחר שאין בו אלא אותו קניין דאמרי' שאני התם שאין לו קניין אחר אלא הוא והוצרך הדבר שיהי' זה קניין דאל"כ במאי ליקני כדפרכינן לקמן אלא מעתה פיל במאי ליקני אבל כשיש לו קניין אחד א"צ לקניין אחר אבל גבי קיחה דקידושין דמילתא דאיסורא הוא לעונשין ולמיתות ב"ד אזלי' בהו בתר קולא וחומרא דאם קניין שאינו קונה בעלמא קונה כאן קנין דאלים למיקני בעלמא לכ"ש עכ"ל ז"ל והארכתי במ"א לבאר כל ל' המהרי"ט ז"ל הנ"ל בפרט אך תמצית כוונתו כנ"ל דקנייני ממון אין מעשה הקניין פועל בעצם כלל וכלל והוא רק להוראה על הרצון והרצון הוא שפועל ולכן כיון שאין המעשה פועלת בעצמותה כלל לא שייך לדון בו תורת קולא וחומרא היינו קלישות ואלימות המעשה דלא שייך עניין קלישות ואלימות כלל כיון שא"צ לפעול ואינו פועל כלל והוא רק מעשה הוראה על הרצון וקבעה תורה בכל דבר מעשה השייך בו לפי עניינו להוראה כו' לשיוכל האדם להורות בה רצונו בבואו להקנות לחבירו וע"כ אם יש כבר מעשה לזה למה עוד מעשה אחר ומשא"כ בקידושין וייבום דהוא מילתא דאיסורה לעונשין כו' והמעשה בעצמותה היא שפועלת בזה ועל כן שפיר יש לדון תורת קולא וחומרא ואם יבמה נקנית בביאה ואינה נקנית בכסף זה מורה על קלישות עניין הכסף מן הביאה שאין בכח הכסף לפעול כמו הביאה ושפיר שייך ק"ו דמה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בביאה אשה דגם כסף דקליש פועל אישות שלה לכ"ש לביאה דאלימא טפי שתפעול אותה ודו"ה היטיב מאוד וזה פשוט וודאי גם בלי דברי מהרי"ט הנ"ל