ציונים לתורה קיא

זאת וע"כ שפיר שייך ההיקש ללמוד שינהוג דין התורה הנ"ל גם בלמד כמו שנוהג במלמד ואף שלא ישתוה האיכות ומשא"כ כאן איננו דין התורה כלל בגירושין דדין התורה בגירושין הוא באמת רק הסתלקות האישות על יום דכמו שהוא מגרש ליום כך התורה אומרת שמסתלק האישות ביום ההוא ומה שאחרי היום ג"כ האישות מסולק זה איננו עוד דין התורה כלל רק מציאות גרידא דאין עוד האישות אחרי שגם אתמול כבר לא הי' וכמו דבר הנשרף שאינו במציאות עוד לעולם אחרי שנשרף פעם דאף דהעדר ברגע הראשון פעל מעשה השריפה מ"מ אח"כ מה שאינו עוד הוא ממילא מפאת שכבר נעדר ואיננו ואיך יהי' אחר זה וכזה הוא גם הך דכיון דפסקה פסקה דאחרי דנעדר ונאפס האישות מאין יהי' אחר זה וא"כ אחרי שאין זה דין התורה כלל רק מציאות גרידא י"ל דלא שייך בי' ההיקש כלל להקיש לעניין זה דהיקש שייך רק לעניין דיני התורה שינהגו בלמד כמו שהוא במלמד לא שישתוה מציאות גרידא של הלמד למלמד ואולם מהך דמנחות (דף פ"ב ע"א) דמקיש ר' אליעזר פסח דורות לפסח מצרים דמה פסח מצרים לא בא מן המעשר כך פסח דורות כו' ובפסח מצרים הרי ג"כ לא הי' דין התורה רק מציאות גרידא דהמציאות הי' בהכרח כך לפי שלא הי' עדיין מעשר בעולם כלל וא"כ אכתי ר' אליעזר לטעמי' הא מקיש גם לעניין מציאות גרידא וא"כ שפיר עדיין דברינו במק"ע] ובאתי רק להעיר

והנה גוף קושיית הריטב"א דמדוע באומר היום את אשתי כו' וכן בהקדש לא פקעי האישות והקדושה בכדי ואילו בקונם לזמן פקע בכדי י"ל דעניין הפשיטות מזמן לעולם אמרי' לי' רק בקניין לקדושה כעניין אישות דאישות עניינו הקדש כנ"ל ומה שהאשה מקנה עצמה לבעלה לאישות הרי הוא קניין לקדושה ובזה אמרי' דאין הקניין נפקע וכן במקדיש לגבוה דנקנה הדבר לגבוה והוא קניין לקדושה ג"כ אמרי' דאין הקנין נפקע ואין הכוונה דאין הקדישה נפקעת רק דהקניין אין נפקע אם הוא לקדושה ומשא"כ בקונם לזמן דקונם אינו קניין רק איסור דאף דקונמות נמי קדוה"ג נינהו מ"מ אינם קניין שאינו מקנה לשום קונה והוא רק אוסר אלא דהאיסור הוא קדוה"ג ואיסור של מעלה דנחתא לה עניין מעלה וקדושה על הדבר הנאסר בקונם כמו שהארכתי במ"א דאפי' למ"ד דאין מעילה בקונמות מ"מ הוא איסור של מעלה וקדושה אף דאינו קדושה למעול (ולמ"ד יש מעילה בקונמות דקרינן לי' קדושת דמים ביבמות (דף פ"ח ע"א) י"ל דהוא ג"כ קניין ממון לקדושה מדקרינן לי' קדושת דמים ויש לו פדיון ואולם קדושת דמים הא פקעה בכדי לעולא ורבא ולבר פדא ור' המנינא דס"ל דקדושת דמים לא פקעה בכדי אינהו הא מצי סברי דאין מעילה בקונמות ואין בקונם עניין הקנאה כלל רק איסור וקדושה לבד וכנ"ל] וע"כ עכ"פ כיון שאינו הקנאה רק קדושה גרידא הרי לא מצינו בזה כלל עניין התפשטות מזמן אלעולם דמצינו זה בגמ' רק בקניין לקדושה אבל לא בקדושה גרידא ואין לדון קדושה מקניין בזה כי הם נושאים שונים לגמרי

ואין לומר דאחרי דקדושה גרידא פקעה בכדי א"כ קניין לקדושה דלא פקע על כרחך דהקניין הוא הגורם וא"כ מאי שנא קניין לקדושה מקניין דעלמא דפקע בכדי דז"א דדעת הריטב"א באמת בגיטין (דף פ"ד) בהך דכיון דפסקה פסקה וכן בהלכותיו על הרי"ף נדרים פ' נערה בהך דקיים ליכי היום מופר ליכי למחר כו' דגם קניין לא פקע בכדי והאומר לחבירו שדי נתונה לך יום היא שלו לעולם ע"ש ואפי' לדעת הר"ן סוגי' דבר פדא שם דכ' דקניין לזמן פקע בכדי ע"ש שהביא ראי' לזה נ' לחלק בפשיטות בין מקנה לקדושה למקנה להדיוט דמקנה להדיוט ליום אפי הי' מקנה לו אלעולם הרי הי' הקונה יכול לחזור ולתתו במתנה לנותן אחרי היום ולכן ג"כ שפיר תלה ההקנאה מיד רק על יום לבד ותו לא שהרי הוא מוחזר ועומד אחרי שהקנה רק על יום לבד ומשא"כ במקנה להקדש דא"א להקדש לתת במתנה [וחילול אינו מתנה רק מכירה וגם הוא רק העתקת הקדושה על הדמים אבל החזרת קדושה שההקדש יחזיר מה שניתן לו זה לא שייך] וכן באומר היום את אשתי כו' ג"כ לא שייך החזרה שהבעל יחזיר לה גופה אסי' בגט לפי צד הסברא אשר דנתי במ"א [וע' אתוון דאורייתא כלל ח' ובקונטרס אחרון שם בהוספה לכלל הנ"ל] דגם אחר הגט יש עדיין אישות הבעל אלא שגט מתיר איסור א"א מגזה"כ וא"כ הרי א"א לו כלל לסלק האישית אפי' בגט וגם לפי מה שדנתי שם דאפי' נימא דאין אישות עוד אחר גט מ"מ איסור הקרובים גם אחר הגט י"ל דלעניין איסור הקריבים נשאר האישות עכ"פ ואין איסור הקרובים מפאת האישות שהי' כבר רק דיש עדיין אישות לגבייהו האוסר עליהם עש"ה בא"ד וא"כ כיון דזה עכ"פ א"א לו לסלק ע"י גט ופושט עכ"פ האישות אלעולם לעניין זה כיון שא"א להחזירו לכן כיון דפושט לעניין זה תו פושט לגמרי ולא דמי למקנה להדיוט דאם יוחזר יהי' אז של בעליו כאילו לא ניתן כלל על אז וע"כ שפיר אין חל כלל על אז שהרי הוא מוחזר ועומד גם עתה ממש כמו אילו הי' ניתן והוחזר לו ודו"ק היטיב מאוד (ויל"ע לעויאו לקוח דפטור ממעשר מה"ת לפמ"ש במ"א דגם במכרו וחזר ולקחו נמי פטור דכך היא הסברא הפשוטה דגם אצל הבעלים הראשונים הרי הוא לקוח מעתה והבאתי שם ראי' לזה ממשנה ערכין (דף כ"ה ע"א) גאלה אחר כו' עש"ה] והבאתי עוד כמה דוכתי דמוכחי כן ותמהתי שם בזה על התוס' ב"מ (דף פ"ח ע"א) ד"ה תבואת ואכ"מ]

והנה אם יקנה תבואתו לחבירו רק לזמן נ' פשוט ג"כ דבסור הזמן שפיר יתחייב במעשר מה"ת דאין זה חזר ולקחו שיהי' גם אצל הבעלים לקוח רק שאחר הזמן פקעה קניית הקונה והוא ממילא של בעליו כבתחלה וא"כ וודאי דלא חשוב לקוח לגבי' שהרי הוא תבואת זרעך ומה בכך דהי' בנתים של אחר הרי אינו עתה שלו מכח מה שהי' של אחר רק הוא שלו מעצמו דפקע זכות האחר והוא ממילא שלו שלא הקנהו לאחר רק עד זמן ההוא ורק במכרו לעולם וחזר ולקחו כיון דהוא עתה שלו מכח האחר שחזר ולקחו ממנו לא חשיבי גם לגבי' תבואת זרעך שהרי אינו שלו עתה מזריעתו רק הוא שלו ע"י לוקחה שלקחו מן האחר כמו אילו לקחו איש אחר ממנו ומשא"כ במקנה רק לזמן בסור הזמן ונפקע הקניין שפיר היא תבואת זרעך לגבי בעליו וכמובן. הנה כך נ' פשוט לכאורה

ואולם לפי דברינו הנ"ל יל"ע עדיין בזה דכיון דכל עיקר עניין ההפקעה במקנה לזמן בבוא הזמן הוא רק מפאת דהי' אפשר למקבל להחזיר ולהקנותו לו וע"כ פקע קניינו גם ממילא דהא מוחזר ועומד הוא וכנ"ל וע"כ נ' דראוי בהכרח שיהי' לו אותו הדין אשר הי' לו אילו הי' מקנה לגמרי וחוזר וקונהו וכמו שאז הי' פוטר ממעשר כך גם עתה ראוי שיופטר ממעשר דלעניין דליתי' בהחזרה שוב הרי אין ראוי לו להפקע כלל לעניין זה וכנ"ל ודו"ק היטיב מאוד ועוד נ' דכיון דפקע רק מפאת שהי' אפשר שיחזור ויקנהו לו ע"כ חשוב שהוא שלו אחרי ההפקעה ג"כ רק מכח הקונה כיון דכל עניין השלו רק מפאת שהי' אפשר שהקונה יחזור ויקנה לו וה"ז כהך דביצה (דף ל"ט) במגביה ונתן לחבירו דאמרי' דהוא כרגלי הממלא דכיון דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו רק מטעמא דמגו דזכי לנפשי' כו' לכן הואיל ואתו מכחו חשוב שלו לעניין שביתה עש"ה בתוס' וכעניין זה גם כאן כיון דרק מפאת אפשריות חזרת ההקנאה שיחזור הקונה ויקננו לו הוא דהוי שלו לכן חשוב שהוא ג"כ אצלו רק מכח הקונה אף בהפקעה וה"ל שפיר גם אז לקוח כיון דהוא שלו רק מכח אחר לא מכח עצמו מזריעתו לבד ודו"ק היטיב מאוד ועוד יש לדון דכל כה"ג דיש לדון גם לעניי פטור מעשר תו אין קניין הקונה נפקע כלל בבוא הזמן דלא שייך לומר דכיון דאילו חזר והקנה כו' כיון דבאופן חזרת ההקנאה לא הי' עוד כמו שהי' תחלה דהא הי' פטור ממעשר משום לקוח ואילו בהפקעה מאיליו הרי הוא בא לחזור לקדמותו ולכן ממילא אין נפקע כלל כיון דא"א לו בהכרח לשוב עוד לכמות שהי' תחלה ודו"ק היטיב מאוד וכ"ז יש לדון ג"כ לעניין מעשר בהמה דמיפטר עוד בי' ג"כ לקוח וכמובן ובאתי רק להעיר

עוד יש לחלק בין אומר היום את אשתי כו' לבין מקנה דבר לחבירו ליום וזה דבקניין שפיר פקע בכדי הואיל והי' יכול להחזיר והרי הוא מוחזר ועומד וכנ"ל ומשא"כ מקדש אע"ג דיכיל ג"כ לגרש מ"מ אין זה שיכול להחזיר לה גופה כי היכא דנימא דהרי הוא מוחזר ועומד כמו אילו הי' מחזיר וזה דעתה הרי הוא מוחזר ברצון לבד שרצה לקדש רק על יום ואאחר היום לא