ציונים לתורה קז

הנ"ל דהה"א דע"י הזנות פקע עניין הקדושה אשר בהאישות ונשארת קניין בעלה לבד בלא קדושה וכיון דאין קדושה עוד באישות לכן אין עבירת הזנות חמור עוד כ"כ כמו בא"א דעלמא דיש קדושה באישות שלה ולכן שפיר ה"א דלא יהי' חיוב מיתה בזנותה עוד וגם שטחיות ל' הברטנורא הנ"ל דה"א דכיון דעשאה זונה נפקא לה מתורת אשת איש מורה הכוונה כנ"ל דה"א דנתחלל האישות ע"י זנותה והוא ממש כעניין שמצינו במעילה בהקדש דמצינו בו חילול הקדושה ע"י מעילה ואם דבמעילה בהקדש ההקדש יוצא לחולין לגמרי ופקע גם קניין הגבוה מיני' מ"מ לגבי גבוה שאני דאין הגבוה ית' מקבל קניין גרידא מאדם דלד' הארץ ומלואה ורק מה שהאדם מקדיש ומשים עליו קדושה הגבוה ית' מקבלו מפאת קדושתו וע"כ בהפקע הקדושה פקע גם הקניין ממילא ומשא"כ באישות דהקניין אשר בו הוא קניין הדיוט לכן שפיר אף דפקעה הקדושה אשר באישות מ"מ שפיר אין הקניין נפקע וכמובן וע' אתוון דאורייתא כלל ג' מה שהארכתי שם לדון דאין כלל דין ממון ועניין בעלים בהקדש ואין בו רק קדושה לבד האוסרת לכל עש"ה בארוכה]

וע"כ נ' לפי המבואר בירושלמי קידושין פ"ג ה"א ר' אבוה כו' הרי זו עולה ל' יום כל ל' ה"ו עולה לאחר ל' יצתה לחולין מאילי' מעילתה מה היא (תוך ל' מהו שימעלו בה) ר' יוחנן אמר מעילתה ברורה ר' זעירא ר' הילא תריהון אמרין מעילתה ספק כו' ומבואר דר"ז ור' הילא מספקא להו מילתא אי יש מעילה בהקדש לזמן וא"כ י"ל דסוגית הש"ס סוטה הנ"ל נמי הכי ס"ל דאין מעילה בקדושה לזמן וא"כ דומיא דהכי נמי בקדושת אישות לזמן ג"כ אין בו מעילה וע"כ כיון דכתי' בקרא ומעלה בו מעל ומשמע דעניין המעילה הוא שאוסרה לבעל ולבועל וע"כ באישות לזמן דאין בו מעילה אין נאסרת כלל לבעל ולבועל וא"כ הא גם בכה"ג לא הוי דומי' דבעל ובועל דהא אין נאסרת כלל בזנות דכה"ג לבעל ולבועל וכנ"ל

ואולם בהך דסוטה בלאה"נ לכאורה יל"ע דהא משכחת איסור הכהונה גם מחיים דבעל אפי' שלא בקידושין לזמן רק בקידושין לעולם אם קידש בשיור חוץ מפלוני כהן וזינתה תחת בעלה דאז הא אסורה לכהן ההוא מחיים דבעל שפיר רק משום זונה ולא משום אשת איש דאינה א"א לגבי' כיון דשיירי' בקידושיו ואולם גם זה הא לא הוי דומי' דבועל כיון דמשכחת איסור הכהונה רק אם שייר האישות נגד הכהן שנאסרת עליו וא"כ הא אין איסור הכהן דומי' דאיסור הבועל דאיסור הבועל הא לא משכחת לי' בכה"ג דהא אילו שייר באישות נגד הבועל הרי אינו זנות כלל ואינה נאסרת לא לבעל ולא לבועל וכמובן ובאתי רק להעיר

וי"ל עוד בירושלמי יבמות פ"ד הי"ג ר' חיי' בשם ר' יוחנן המחזיר את גרושתו משנישאת פסלה מן הכהונה ופריך בלא כך אינה פסולה מן הכהונה (בתמי' הא בלא"ה פסולה משום גרושה) כו' ולפי דרכנו ק' דמאי פריך הא איכא נפקותא במה שביאת עביר' דמחזיר גרושתו פוסל מן הכהונה אכהאי גוונא דקידש בשיור לזמן וגירש תוך הזמן ונישאת לאחר ונתארמלה והחזיר' הראשון ובא עלי' דלולי ביאת עביר' דמחזיר גרושתו הרי הית' ניתרת לכהנים אחרי עבור הזמן דפקע שם גרושה מינה ואילו ע"י ביאת עביר' דמחזיר גרושתו שעבר בה תוך הזמן הא נתחללה שפיר מכהונה ובירושלמי הנ"ל הא לר' יוחנן קאי ור' יוחנן הא הוא דס"ל דמהני קידושין בשיור וכרשב"א גיטין הנ"ל וכיון דמהני בשיור מיי ממילא נמי לזמן וכריטב"א נדרים הנ"ל וא"כ הא שפיר איכא נפקותא לגוונא הנ"ל וי"ל דבגוונא הנ"ל פשיטא לי' לירושלמי דגם משום מחזיר גרושתו אין לה להפסל כיון דאית בה תרתי למעליותא דאינה זרה מעיקרא למחזיר וגם בעתיד יהי' לו בה היתיר די"ל דבגוונא הנ"ל אחרי עבור הזמן מותרת לחזור גם למגרש דכיון דאחרי עבור הזמן אין עוד שם גרושה עלי' וכנ"ל א"כ הא אינו עוד מחזיר גרושתו רק כונס אשה דעלמא ודו"ק וע' כריתות (דף ז' ע"א)( ויבמות (דף ס"ט ע"א) ובאתי רק העיר

וע"ע יבמות (דף ק' ע"א) במשנה מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונישאת וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון כו' היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם והם אוננים עליו הוא אינו מטמא להם והם אינם מיטמאים לו כו' ובגמ' מאי אחר בעלה אילימא אחר מיתת בעלה אימא סיפא כו' הם אוננים עליו היכי משכחת לה קמא הא מית לי' ואלא בגרושה ומאי אחר בעלה אחר גט בעלה אימא סיפא הוא אין מטמא להם כו' אמאי בשלמא לשני לא ליטמא לי' אלא לראשון ליטמי לי' ממה נפשך אי ברי' הוא שפיר קא מיטמא לי' ואי בר בתרא הוא שפיר קא מיטמא ליה דחלל הוא כו' וקשה דהוי ליה לאוקומי' בכה"ג שקידשה הראשון בשיור לזמן וכלה הזמן ונישאת לשני דשניהם חיים ושייך שפיר הם אוננים עליו וג"כ אין אסורה לשני משום גרושה ולאו חלל הוא אפי' אם הוא ברי' דשני' ואפי' לפשיטות דר' אבא בהמגרש דלרבנן דר"א גם קידושין בשיור לא מהני מ"מ הא הוי מצי לאוקמי למתני' הנ"ל אליבא דר"א דבלא"ה מוקים לה שם במסקנא בקידושי טעות ואליבא דר' ישמעאל דלא כהילכתא לדעת הרי"ף קידושין פ' האיש מקדש דאין הלכה כר' ישמעאל ע"ש וי"ל דמ"מ אליבא דר"א לא בעי לאוקומי' משום דשמותי הוא [ולפי מה שדננו למעלה בתחלת דברינו בזה לומר דיש לאו דמחזיר גרושתו במקדש כה"ג לזמן ועבר הזמן דקרינן בי' לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו' דגם כה"ג מיקרי שילוח אף שמיד לא קידשה על אחר הזמן אולי גם גירושין מיקרי כי היכא דמיקרי שילוח וא"כ אסורה גם לכהן הדיוט בעבור הזמן משום גרושה ושפיר לא מצי לאוקומי' גם בכה"ג דגם בכה"ג אסורה לשני משום גרושה והולד חלל ואם נאמר כן תתיישב קושית המפרשים שלהי גיטין דל"ל לב"ש לאו דגרושה לא יקחו תיפוק לי' דאסורה משום זונה כיון דאסור לגרש בלא ערות דבר ולהנ"ל משכחת גירושין בלא ערות דבר בכה"ג שקידש לזמן ועבר הזמן דאסורה לכהן משום גרושה ואילו משום זונה אין בה ובאתי רק להעיר]

והנה מה שעמדנו למעלה בהך דיבמות (דף נ"ט ע"ב) דפריך לר' אלעזר דפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה בעולה לכ"ג היכא משכחת לה אי בנבעלה באישות ת"ל דהויא אלמנה או גרושה ואי בנבעלה שלא באישות ת"ל משום זונה וע"ש בגמ' דמשני דמשכחת לה בממאנת ועמדנו למעלה דמדוע לא אמר דמשכחת במקדש בשיור לזמן ונבעלה לו ועבר הזמן דאין בה רק משום בעולה לבד והנה לפי פשיטות דר' אבא דרק לר' אליעזר הוא דמהני קידושין בשיור ולא לרבנן א"כ ניחא בפשיטות דלא בעי לאוקומי' לדר' אלעזר כר' אליעזר דגיטין הנ"ל דלא קיי"ל כוותי' וטפי ניחא לי' לשנויי בממאנת דהוי שינויא מעליא גם אליבא דידן

ואולם גם אם נאמר כן מ"מ הרווחנו בהערתנו זאת ליישב מאי דיש להקשות לכאורה בזה לב"ש דס"ל ביבמות ריש פ' בית שמאי דאין ממאנין אלא ארוסות ובגמ' שם הטעם לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות (ואי אמרת נשואה ממאנת מימנעי ולא נסבי לה מחשש שמא תמאן ויהי' בעולותיו בעילות זנות) ובירושלמי שם וז"ל מ"ט דב"ש אם אומר את כן (דנשואה ממאנה) נמצאתה עושה כל הבעילות שבעל בעילות זנות א"ר אבין אתיא דב"ש כר' לעזר דתני ר' לעור אומר אף הפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות הרי זו בעילת זנות עכ"ל הירושלמי ומבואר דב"ש נמי ס"ל כר' אלעזר דפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה וא"כ לב"ש הא הדק"ל דאיסור בעולה לכ"ג היכא משכחת לה דלדידהו הא ליכא לאוקמי' בממאנת דהא ב"ש ס"ל דאין ממאנין אלא ארוסות ואין לומר דמשכחת בקטנה שנתקדשה ובא עלי' ארום בבית אבי' ומיאנה אח"כ דז"א דמירושלמי שם משמע דאפי' בכה"ג אין יכולה למאן עוד לב"ש ע"ש בירושלמי דאמר ארוסה שביהודה שלבו גס בה מה את עבד לה (לב"ש) כארוסה כנשואה (כארוסה את עבד לה ויכולה למאן א"ד כנשואה ואין יכולה למאן) עכ"ל ומבואר דרק בארוסה שביהודה הוא דבעי לב"ש אם יכולה למאן משום דהוא רק חשש שמא נבעלה ואין וודאי שנבעלה ומשא"כ אילו ידענו וודאי שנבעלה לארוס אין יכולה למאן עוד לב"ש גם באירוסין דאל"כ הול"ל בא עלי' ארוס בבית אבי' מאי וכמובן ומדאמר רק ארוסה שביהודה כו' משמע דבוודאי בא עלי' פשיטא דאינה יכולה למאן ועוד דזיל בתר טעמא דהא כל טעמא דב"ש שאין יכולה למאן כדי שלא תהי' הביאה ביאת זנות וא"כ בבעלה באירוסין נמי הא שייך האי טעמא: