ציונים לתורה קו

וניתרת לעלמא בלא חליצה כמו שהיא ניתרת בחיי הבעל בעבור הזמן בלא גט וכמובן והנה לפי מה שכתבנו בזה פה עוד דמקדש כה"ג בשיור לזמן וגירשה תוך הזמן אזי בעבור הזמן ניתרת גם לכהן דזמן שאינה מקודשת בו הנה ג"כ אינה מגורשת ופקע שם גרושה מינה וניתרת לכהן וככל הנ"ל וא"כ מובן ממילא דה"ה לעניין איסור חלוצה דרבנן לכהן ג"כ כן הוא דמקדש בשיור לזמן ומת תוך הזמן בלא בנים וחלץ לה יבמה אזי בעבור הזמן תישתרי לכהן ולא יהי' בה איסור חלוצה דרק תוך הזמן שיש בו הזיקה והחליצה מפקיעתה הנה היא בו חלוצה ומשא"כ אחרי עבור הזמן דאין אז הזיקה כלל הנה ג"כ אינה בו חלוצה ופקע שם חלוצה מינה וניתרת ג"כ לכהן וכמובן ולפי"ז י"ל דקשיא לי' לגמ' אהך דתני שילא ואפי' שניהם כהנים דהא מתני' סתמא קתני שנים שקידשו שתי נשים כו' וא"כ הרי גם בכלל זה היכא דהי' הקידושין של אחד מהם בשיור לזמן ומתו וחלצו ב' האחין של אותו שקידש לזמן לזו ולזו ואח"כ קדמו ב' האחין של השני וכנסו ואהא נמי קתני דאין מוציאין מידם וא"כ איך מיסתם לה שילא ותני סתם ואפי' שניהם כהנים דמשמע דבכל גווני דמתני' דקתני אין מוציאין מידם גם בשניהם כהנים אין מוציאין ואמאי הא משכחת גוונא הנ"ל דקידש הנכרי בשיור לזמן וחלצו ב' אחיו וקדמו השנים אחי האחר וכנסו דאז שפיר יש להוציא מידם אם שניהם כהנים דהא לא שייך תו למימר דכיון דחלוצה דרבנן היא סד"ר לקולא דז"א דהרי הוא דשיל"מ דהי' אפשר להם להמתין עד עבור הזמן ואז הרי וודאי הי' ניתר איסור ספק חלוצה שבכל אחת ובדשיל"מ הא גם סד"ר לחומרא ואין לומר דבכה"ג בלא"ה הא אין להם להוציא רק להפריש עד הזמן וא"כ הא שפיר תני גם אכה"ג דאין מוציאין מידם דז"א דכל כה"ג שהנישואין היו אפי' באיסור דרבנן ויש זמן שתותר לא אמרי' יפריש עד זמן ההיתיר רק הדין דיוציא ואפי' בכהן כמבואר ביבמות (דף ל"ו ע"ב) ע"ש] וע"כ מדתני שילא סתמא ואפי' שניהם כהנים ומשמע דגם בכה"ג אין להם להוציא לכן הכריח הש"ס מזה דעל כרחך דס' חלוצה לא גזרו בה רבנן והיינו דאינו כשאר סד"ר לקולא דאין העניין שלא גזרו על הספק רק דאנו מקילין מאילינו בספק מפני קלות הדרבנן וע"כ בדשיל"מ אמרי' גם בדרבנן עד שתאכלנו בספק איסור תאכלנו בוודאי היתיר רק דבחלוצה בהכרח דקים לי' לברייתא דשילא דכך התנו בפירוש דאין הגזיר' על הספק והית' הגזיר' מיד רק על וודאי ולא על ספק כלל וכמו שלא גזרו על שאר נשים כך לא גזרו על ספק חלוצה והויא לה ספק חלוצה כשאר נשים דעלמא שאינן בכלל הגזיר' והם היתיר גמור כך ספק חלוצה שאינה בכלל הגזיר' היא היתיר גמור ולכן לא שייך עד שתאכלנו בספק איסור כו' דגם זו איננה ספק איסור רק וודאי היתיר ככל נשים דעלמא כיון שלא גזרו עליהן וא"כ שפיר הא הוצרך הש"ס למינקט האי לישנא דספק חלוצה לא גזרו בי' רבנן ולא הוי מצי למימר סתמא כדאמר בכל דוכתא דסד"ר לקולא דסתמא דסד"ר לקולא לא אהני כאן כיון דמשכחת גוונא הנ"ל דהוי דשיל"מ וע"כ ההכרח לומר דבפירוש לא גזרו על ספק חלוצה דזה שפיר מועיל להתיר גם בדשיל"מ וכנ"ל ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד

וע"ע ש"ם סוטה (דף כ"ח ע"א) ת"ר ג' פעמים האמורין בפרשה אם נטמאה נטמאה ונטמאה למה אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה דברי ר"ע א"ר ישמעאל ק"ו ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה כו' ור' ישמעאל א"ר עקיבא תרומה ומהדר לי' איהו כהונה ותו לר"ע כהונה מנא לי' כו' אלא לר"ע ד' קראי כתיבי חד לבעל וחד לבועל וחד לכהונה וחד לתרומה ור' ישמעאל תלתא קראי כתיבי חד לבעל וחד לבועל וחד לתרומה וכהונה אתי' בק"ו ור' ישמעאל ממאי דאיצטריך קרא לתרומה וכהונה אתיא בק"ו דילמא כי איצטריך קרא לכהונה ותרומה שריא אמר לך מסתברא דומי' דבעל ובועל מה בעל ובועל מחיים אף תרומה נמי מחיים לאפוקי כהונה דלאחר מיתה כו' (מסתברא דקרא תרומה הוא דקא רבי דומי' דתרין נטמאה דרבי בהן בעל ובועל דמחיים דבעל קמיתסרא להו כגון אם יגרשנה אסורה לבועל הילכך מקרא שלישי נמי למידי דמיתסר בי' מחיים דבעל אתי והיינו תרומה ולא למעוטי כהונה דלא משכחת אלא לאחר מיתה דמחיים הא אסורא וקיימא דכ"ז שלא גירשה בעלה הרי היא א"א וכשגירשה נמי הא הויא לה גרושה ואסורה בלא"ה לכהונה) ולפי דרכנו הנ"ל ק' דהא כהונה נמי משכחת לי' שפיר מחיים דבעל במקדש בשיור לזמן וזינתה תוך הזמן וגירשה בעלה ועבר הזמן דמעתה אסרה קרא שפיר לכהן רק משום זונה דהא לא אסירא לי' בלא"ה משום גרושה דבעבור הזמן הא פסק איסור גרושה מינה [וא"ל דזה לא חשוב מחיים דבעל דכיון דפסק אישותו בעבור הזמן ה"ל זה מיתת הבעל כיון דפסק מהות הבעל שלו וכמ"ש כבר כזה למעלה דז"א דהא בעי' כאן רק מחיים דבעל דומי' דאיסור הבועל וא"כ גם איסור הבועל הא משכחת רק בכה"ג אחרי שגירשה בעלה ופסק אישותו ואין לו מהות בעל עוד]

וי"ל דא"א לאוקמי' קרא אכה"ג במקדש בשיור לזמן כו' דא"כ אכתי לא הוי דומי' דבעל ובועל דאיסור בעל ובועל י"ל דע"כ הוי רק במקדש אלעולם אבל במקדש לזמן וזינתה תוך הזמן אין נאסרת כלל לבעל ולבועל דכיון דכתי' בפרשה ומעלה בו מעל הרי דטעם האיסור משום מעילה והוא מעילה ממש כמעילה בהקדש כמבואר בש"ס מעילה (דף י"ח ע"א) ושם (דף י"ט ע"א) דאיתקשו להדדי מעילה דסוטה ומעילה בהקדש ע"ש ועניין הדבר מובן דאישות הישראלי עניינו קדושה כש"ס קידושין (דף ב' ע"ב) דאסר לה אכ"ע כהקדש ושם (דף ז' ע"א) דאמרי' בי' פשטה קידושין בכולה כמו בהקדש ע"ש בתוס' ובתוס' נדרים (דף ו' ע"ב) ד"ה יש יד לקידושין דהך דיש יד לקידושין הוא ג"כ רק משום דקידושין עניינם הקדש ולכן מהני בהו יד כמו בהקדש ע"ש ויש כזה עוד במקומות רבות והרביתי חזון בזה במ"א בעזה"י וע"כ זנות אשה תחת בעלה היא ממש מעילה בהקדש וכמובן

ועיין רש"י עה"ת פ' תצא עה"כ ומתו גם שניהם דכ' גם לרבות הבאים מאחריהם וברבינו עובדי' מברטנורא עה"ת שם כ' וז"ל גם לרבות הבאים מאחריהם כלומר שמשמשין אחור כלפי אחור כו' ויש מפרשים לרבות הבאים מאחריהם שאם בא עלי' אחד ואח"כ חזר ובא עלי' איש אחר איצטריך קרא לרבות שגם זה האחרון חייב כראשון דסד"א שהראשון עשאה זונה ונפקא לה מתורת אשת איש קמ"ל עכ"ל ז"ל. ונ' ג"כ כוונת הה"א הזאת דכיון דהזנות היא מעילה באישות ממש כמעילה בהקדש וע"כ ה"א דכמו דע"י מעילה בהקדש פקע קדושתו מיני' ה"נ ע"י מעילה באישות פקע קדושת האישות ואף דמעילה דהקדש מפקיע הקדושה רק במעילה בשוגג מ"מ י"ל דדרש הנ"ל גם לרבות הבאים מאחריהם דהוא דרש הסיפרי שם אתי אליבא דר' מאיר דס"ל בקידושין (דף נ"ד) דהקדש במזיד מתחלל ע"ש ואפי' לרבנן דר"מ דרק בשוגג הוא דמתחלל מ"מ רק בהקדש הוא דאמרי כן דשייך בי' מעילה בשוגג ומשא"כ באישות דכל מעילתו רק במזיד דבשוגג אינה נאסרת לבעלה כלל ולא חשיב מעילה לכן כיון שזה כל מעילתו שפיר ה"א דמפקיע הקדושה כמו מעילה בהקדש דיש בו ג"כ עניין הפקעת הקדושה אלא דשם דשייך מעילה בשוגג מפקיע רק בשוגג ומשא"כ כאן דכל המעילה במזיד ולא שייכא בעניין אחר שפיר מפקיע גם במזיד ודו"ק

[וא"ל דדרש הנ"ל דגם לרבות כו' אתי אליבא דר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין וע"כ ה"א דמשנעשית סוטה ונאסרת לבעלה בלאו פקעי קידושין מינה כי היכא דלא חיילי קידושין בחייבי לאוין וכרש"י סוף החולץ ורק השתא דכתי' קרא דגם לרבות כו' וגלי קרא דלא פקעי מינה קידושין הוא דדנין להיפוך דמדלא פקעי קידושין ה"ה דתפסי בה קידושין גם אחר גירושין ועש"ה בהחוץ דז"א דאין זה ה"א כלל לומר דפקעי מינה קידושין כי היכא דל חיילי קידושין בחייבי לאוין דהא אצריך קרא בהדי' גט גם לאשה שמצא בה ערות דבר וא"כ הא א"צ לזה ריבויא דגם וע"כ דאין הה"א דיופקעו הקידושין לגמרי ותעשה פנוי' ורק הה"א דע"י הזנות יופקע חומר אשת איש ממנה ולא יהי' בה עוד תורת אשת איש דעלמא דחייב הבועל מיתה וע"ו צריך קרא דומתו גם שניהם לרבות חיוב מיתה גם לבועל אחרון וא"כ בזה הא ע"כ אין הטעם מפאת אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וע"כ ה"א ג"כ דפקעי כו' דזה הא אין לו עניין בחומר האישות ורק או דלא תפשי קידושין כלל וה"ה דפקעי לגמרי ואם לא פקעי שוב ראוי שיהי' בה גם חומר א"א כבכל שאר א"א וכמובן וע"כ טעם הה"א רק כדברינו