ציונים לתורה קה

תיי' ושפיר מקבלת בשעת הגירושין השם גרושה על כל ימי חיי' דהגט פועל על כל ימי חיי' מפאת האפשריות שלא ימות המגרש בחיי' ואפי' אירע אח"כ שמת מ"מ כיון שהי' אפשריות שלא ימות הרי פעל הגט כריתות האישות על כל ימי חיי' מפאת האפשריות הזה ושפיר קיבלה ע"י הגט השם גרושה על כל ימי חיי' ולכן שפיר לא פקע שם זה מינה בשום פעם עוד ואסורה תמיד לכהן ומשא"כ במקדש לזמן דהזמן הרי וודאי יעבור ואין זה אפשריות רק דבר וודאי פסוק שאין ה אישות יותר רק עד הזמן ההוא ולא אאח"כ ואותו האישות שיש בה אותו הוא שהגט מסלק נמצא שהגט פעל רק על אותו הזמן אבל אאחר הזמן מיד בשעתו לא התחיל לפעול כלל ומיד בשעתו הרי לא קיבלה שם גרושה רק עד הזמן ולדמיון המקדש לשנה וגירש תוך השנה כיון דאין בה אישות רק עד השנה לכן ממילא הגט פועל רק סילוק האישות אשר עד השנה ואאחר השנה הרי אין מתחיל לפעול כלל כיון דאין בה אישות כלל אאחר השנה ולכן שפיר אחר השנה אין בה שם גרושה כלל והגע עצמך אילו היו מועילים קידושין בחצי אשה והי' מקדש חצי אשה ומגרשה הרי וודאי דחצי' המקודש הוא שהי' גרושה ולל חצי' האחר דחצי הבלתי מקודש הרי ג"כ לא נתגרש וכך כאן ממש רק זמן המקודש הוא שיש בו עניין הגירושין והויא בו גרושה ומשא"כ זמן הבלתי מקודש אין בו ג"כ עניין הגירושין ואינה בו גרושה ושפיר מותרת באותו הזמן לכהן כיון דאינה בו גרושה כלל וכן לעניין אלמנה לכ"ג אם נתאלמנה תוך הזמן ראוי שיותר איסור אלמנה שבה בעבור הזמן דרק תוך הזמן הוא דהויא אלמנה אבל לאחר הזמן אין בה שם אלמנות כיון דלא הית' בו מקודשת מעולם ואולם לעניין אלמנה הרי כבר כתבנו דהסברא מחייבת דסילוק האישות גופי' בעבור הזמן ג"כ מיחשיב אלמנות והוא גופי' אוסר ג"כ לכ"ג משום אלמנות וא"כ לסברא זו הנה היא אסורה שפיר לכ"ג תמיד גם אחרי עבור הזמן ורק גבי גרושה לכהן הדיוט שפיר י"ל כנ"ל דאחרי עבור הזמן פקע שם ואיסור גרושה מינה וניתרת לכהן הדיוט וכנ"ל ודו"ק היטב מאוד

וע' ירושלמי יבמות פ"א ה"א אין לי אלא אחות אשתו (דפטורה מחליצה וייבום ופוטרת צרתה כדילפי' מעלי') שאר כל העריות מניין ר' זעורה כו' ק"ו מה אחות אשתו מיוחדת ערוה שיש לה היתיר לאחר איסורה (דאחר מיתת אשתו אחותה מותרת) הרי היא אסורה להתייבם שאר כל העריות שאין להן היתיר לאחר איסורן לכ"ש כו' תני ר' ישמעאל מה מצינו מה אחות אשתו מיוחדת ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת הרי היא אסורה להתייבם אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת כו' מה נפק מן ניניהון אלמנה לכהן גדול מאן דמר ערוה שיש לה היתיר לאחר איסורה זו הואיל ואין לה היתר לאחר איסורה הרי היא אסורה להתייבם מאן דמר ערוה שחייבין על זדונה כרת כו' זו הואיל ואין חייבין על זדונה כרת כו' הרי היא מותרת להתייבם ובפני משה ד"ה אלמנה לכהן גדול. איכא ביניהו ולאו דווקא דה"ה כל חייבי לאוין שאין להן היתיר לאחר איסורן וחדא מינייהו נקט כ"ל ובמראה הפנים שם ד"ה אלמנה לכ"ג כ' וז"ל ואפשר לפרש נמי דלרבותא נקט דאפי' חייבי לאוין דאינן שוין בכל אסורות ולאפוקי גרושה לכהן הדיוט דמשכחת לי' לפעמים היתיר לאחר איסורה כגון שגירש אשתו ע"מ שלא תינשאי לפלוני ומת ונישאת לפלוני דהגט בטל למפרע ואם נתאלמנה ממנו מותרת לכהונה כ"ל ז"ל בקצרה והנה דדברי הירושלמי צ"ע דמדוע נקט רק אלמנה כ"ג ולא חייבי לאוין סתם ותי' הפני משה ז"ל דלרבותא נקט אלמנה לכ"ג לומר דגם בחייבי לאוין שאינן שוין בכל אסורות והוקשה לו ע"ז דא"כ אכתי מדוע נקט דווקא אלמנה לכ"ג ולא גרושה לכהן הדיוט דג"כ אש"ב ותי' בזה דגרושה לכהן הדיוט ה"ל איסור שיש לו היתיר לאחר איסורו במגרש ע"מ שלא תינשאי לפלוני כו' ובמחכת"ה דבריו אלה דחוקים מאוד דמה עניין לקרות לזה יש לו היתיר לאחר איסורו מה שאפשר למגרש בתנאי להתבטל התנאי ואגמ"ל דלא חייל גיטא מעולם ואנו הוא שסברנו בטעות שהיא גרושה אבל באמת הא לא הית' גרושה מעולם כיון שנתבטל התנאי וכמובן ולא מצינו בגרושה שהיא גרושה באמת שיהי' לה היתר לאחר איסורה ואולם לדרכנו כאן הנה הוא משכחת שפיר בעזה"י בקידש בשיור לזמן וגירש תוך הזמן דהיא עתה גרושה באמת ובעבור הזמן פקע איסור גרושה מינה והויא לה שפיר גרושה איסור שיש לו היתיר לאחר איסורו ועכ"ז אמר הירושלמי שפיר אלמנה לכ"ג איכא ביניהו דבאלמנה לכ"ג לא משכחת זה דבשם אלמנות גם סילוק האישות ע"י עבור הזמן הרי הוא אלמנות ושפיר אין מציאות שיופסק איסור אלמנה לכ"ג אחרי היותו ורק בגרושה לכהן הדיוט הוא דיש לו מציאות שפיר באופן הנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בס"ד

והנה לפי דרכנו זה יל"ע ג"כ בכה"ג בקידש בשיור לזמן וגירש תוך הזמן ועבר כהן וקידשה ונשאה ולא בא עלי' עדיין אם תאכל בתרומה דאף דגרושה הנישאת לכהן אפי' לא בעלה אינה אוכלת בתרומה משום דמשתמרת לביאה פסולה מ"מ י"ל דה"מ בגרושה שאין לה היתיר עוד דאשה לביאה עומדת וכל אימת שיבעלנה הרי תהי' ביאה פסולה ולכן שפיר הויא לה משתמרת לביאה פסולה ומשא"כ זו שאחרי עבור הזמן יהי' מותר בה ואם יבעלנה אז בהיתיר יבעלנה. א"כ לזה הרי אין משתמרת שיבעלנה תוך הזמן דייקא ודו"ק

ואם כנים הדברים הנה תתיישב בזה ג"כ קושית התוס' גיטין (דף פ"ה ע"א) אהא דאמר התם חוץ מתרומתיך מהו ופירש"י הכוונה אאם גירשה בשיור שאם תינשא לכהן לא יאכילה בתרומה מהו מי חשיב שיור לאיבטולי גיטא או לא ע"ש ובתוס' שם ד"ה חוץ וז"ל פי' בקונטרס כו' ואין נראה לר"י דבלא"ה לא אכלה בתרומה דגרושה מתחללת בביאת כהן ואפי' קידשה ונשאה ולא בא עלי' דמשתמרת לביאה פסולה היא כו' עכ"ל ולהנ"ל י"ל דסוגי' דגיטין הנ"ל סוברת ג"כ דנהי דגט בשיור לא מהני מ"מ קידושין בשיור מהני וכסברת איבעי' דר' אבא וכאביי ור' יוחנן דס"ל כוותה ועכ"פ י"ל דאיבעי' הנ"ל חוץ מתרומתיך מהו הוא באת"ל דאיתא לדר' אבא הנ"ל וכמובן וא"כ כיון דמהני קידושין בשיור הא מהני ג"כ קידושין בשיור לזמן וא"כ הא משכחת שפיר הך דחוץ מתרומתיך במקדש בשיור לזמן וגירשה תוך הזמן בשיור חוץ מתרומתיך דאיבעי לי' שפיר אי מהני הגט דכהן הוי שפיר החוץ מתרומתיך שיור בגט דהא אפשר שתינשא לכהן תוך הזמן ולא תיבעל דהית' אוכלת בתרומה דלא הויא משתמרת כו' כיון דאחרי עבור הזמן תהי' מותרת לו כנ"ל ורק מפני השיור דחוץ מתרומתיך הוא דאינה אוכלת בתרומה תוך הזמן וא"כ שפיר הוי החוד מתרומתיד שיור ושפיר מובנת האיבעי' דחוץ מתרומתיך ודו"ק ונכון בס"ד

וע"ע יבמות (דף כ"ג ע"ב) במשנה שנים שקידשו ב' אחיות זה אינו יודע איזה קידש וזה אינו יודע איזה קידש כו' מתו לזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן כו' לזה שנים ולזה שנים (לזה ב' אחין ולזה ב' אחין) כו' קדמו שנים וחלצו (קדמו ב' אחין של אחד וחלצו לשתיהן משום דלא ידעו איזו היא היבמה) לא ייבמו השנים אלא אחד חולץ ואחד מייבם ולא ייבמו ב' אחים האחרים של השני זה את זו וזה את זו דקמא דנסיב איכא למימר זו היא אחות זקוקתו אלא אחד חולץ תחלה לאחת ואחד מייבם לשני' ממ"נ אם זו יבמתו שפיר מייבם ואי לאו יבמתו היא באחות זקוקתו לא פגע שהרי חלץ אחיו ליבמתו) קדמו וכנסו אין מוציאין מידם (קדמו אלו שנים האחרונים וכנסו אחר חליצת השנים הראשונים זה את זו וזה את זו אין מוציאין מידם) ובגמ' שם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם תני שילא ואפי' שניהם כהנים (ואע"ג דחד מינייהו וודאי חלוצה נסיב דהא ארוסת העכו"ם חלוצה היא מאחד משני אחיו כדקתני קדמו שנים וחלצו) מ"ט חלוצה דרבנן הוא וספק חלוצה לא גזרו בהו רבנן (דה"נ לכל חד הויא לי' רק ספק חלוצה דשמא שלו יבמתו היא ואחיו הוא דפגע בחלוצה) עכ"ל הגמ' והנה כבר עמדו האחרונים בזה דמדוע נקט כהאי לישנא דס' חלוצה לא גזרו בהי רבנן ומדוע לא אמר סתמא דסד"ר לקולא כדאמר בכל דוכתא

ואולם עפ"י דרכנו בזה י"ל דהנה כבר כתבנו בזה תחלת דברינו דמקדש בשיור לזמן ומת תוך הזמן בלא בנים אז תוך הזמן הוא דיש בה זיקת יבום ומשא"כ בעבור הזמן פקעה זיקה מאילי' דזיקה היא רק שיור אישות הבעל ולכן באישות לזמן גם הזיקה איננה רק באותו הזמן ובעבור הזמן פקעה זיקה מאילי'