ציונים לתורה קד

דפוסק כן להלכה דמהני קידושין בשיור ע"ש שכ' וז"ל הא דבעי ר' אבא בקידושין מהו כו' ופשיטנא דאיתקש יציאה להוי' ולר"א מקודשת ולרבנן אינה מקודשת דאין שיור בקידושין קשיא לן אמאי אינה מקודשת דהא תנן בקידושין הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' ובא אחר וקידשה תוך ל' מקודשת ואינה מקודשת ואיתמר עלה אמר עולא א"ר יוחנן אפי' מאה תופסין בה כו' ומפרשי' טעמי' דר' יוחנן משום דהוו להו כשרגא דליבני דכל חד וחד רווחא לחברי' שבק לומר דה"ל כאילו אמר לה הרי את מקודשת לי חוץ מאותן שיקדשוך תוך ל' ושווחי"ל כר' יוחנן וכן פסק שם ר"ח ז"ל

ומצאתי בשם הראב"ד ז"ל דר' יוחנן סבר לה כי הא דבעי ר' אבא ע"כ לא קאמרי רבנן הכא דבעי' כריתות וליכא אבל התם כל דהוא כדחשו לה נמי בהאי סוגי' דאמר אביי את"ל איתא לר' אבא כו' עכ"ל וא"כ לפי"ז יתכנו ביותר דברינו מעלה ביישוב התוספתא רפ"ק דיבמות ודברי הסיפרי דאין צורך לומר דאתיין אליבא דר"א רק אתיין שפיר אליבא דכ"ע כיון דגם לרבנן דר"א מהני קידושין בשיור וכנ"ל

ועיין יבמות (דף נ"ט ע"ב) דפריך לר' אלעזר דס"ל דפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה דא"כ איסור בעולה לכ"ג היכא משכחת לי' דאי בשנבעלה בזנות תיפוק לי' דהויא לה זונה ואי בשנבעלה מבעלה באישות הא הויא לה אשת איש וא"א שתיתר כ"א בהיותה אלמנה או גרושה וא"כ ת"ל משום אלמנה או גרושה ע"ש ויש לעיין לפי הנ"ל דהא הוי מצי לאוקומי' בקידשה בעלה בשיור לזמן ובעל אותה תוך הזמן ועבר הזמן דעתה שפיר אינה אשת איש ולא אלמנה ולא גרושה ולא זונה ואין בה רק איסור בעולה לבד [ודוחק לומר דגם זו חשיבא זונה הואיל והי' האישות בשיור חוץ מפלוני והי' גם הפלוני מותר בה ולא הית' מיוחדת לבעלה לבד דלא מיסתבר כלל לומר כן דתעשה אשה זונה מביאת בעל ועוד דהא ר"א אמר רק פנוי הבא על הפנוי' כו' עשאה זונה וזה הרי הוא בעלה ואינו פנוי הבא על הפנוי']

ונראה דכל כה"ג שקידשה הבעל לזמן ועבר הזמן ופקע האישות ממילא יש סברא לומר דתיתסר לכ"ג משום אלמנה שהרי עניין האלמנות שמת בעלה וגם זו הרי מת בעלה דאף שהוא בחיים מ"מ מהות הבעל שלו הרי מת שהרי נסתלק עניין היותו בעל בהפקע אישותו והרי זה דומה להא דכתי' עד מות הכהן הגדול בהחזרת רוצח דכתי' ג"כ עד מות ועכ"ז גם בלא מת רק שנודע שהוא חלל קרינן בי' ג"כ מות הכהן הגדול ומחזיר את הרוצח והיינו מפאת דמהות כהונה גדולה שלו מתה ונסתלקה ע"י התודע חללותו ולכן קרוי זה מות הכהן הגדול אף שהוא בחיים הואיל ומתה הכהונה כמבואר במכות (דף י"א ע"ב) ואפי' מאן דפליג שם ואמר בטלה כהונה היינו משום דע"י התודע החללות אגמ"ל שלא הי' כ"ג מעולם אבל בגוף הסברא הזאת דסילוק מהות הכהונה גדולה אילו הי' אפשר שיהי' רק מכאן ולהבא נקרא זה מות הכהן הגדול בזה הא ליכא מאן דפליג וא"כ ה"נ סילוק מהות הבעל שפיר יש לו להחשב מיתת הבעל ג"כ ויש לה להאסר שפיר לכ"ג משום אלמנה דעניין האלמנות שמת בעלה וגם זו הרי מת בעלה במה שמת מהות בעל שלו וא"כ שפיר לא מצי לאוקמי' בכה"ג בהך דיבמות דבכה"ג נמי אסורא בלא"ה משום אלמנה ואין לומר דא"כ לדברינו תיתסר גרושה לכ"ג גם משום אלמנה דהא נסתלק מהות בעל שלו ג"כ ע"י הגירושין ויהי' בגרושה לכ"ג ב' לאוין משום גרושה ומשום אלמנה דז"א דגרושה נמי דאסר רחמנא לכהן זה עניינו שאסרה הכתוב מפני סילוק אישות הבעל אלא דכל שנסתלק האישות ע"י גירושין אתמר בי' רחמנא טפי ואסרה מפאת סילוק האישות על דרך זה גם לכהן הדיוט ואילו בנסתלק האישות סתם שלא ע"י גט הוא איסור אלמנה ואסרה תורה מחמתו רק לכ"ג וא"כ הא אין לך לומר שיתחייב כ"ג בגרושה גם משום אלמנה דהא איסור גרושה הוא עצמו איסור האלמנה היינו סילוק האישות ע"י גירושין אלא דסילוק ע"י גירושין אוסר גם לכהן הדיוט אבל עכ"פ האיסור רק מפאת סילוק האישות ואילו בסילוק אישות שלא ע"י גירושין רק ע"י דבר אחר כגון שמת בעלה אסרה תורה מחמתו רק לכ"ג לבד וכו בסילוק האישות כה"ג ע"י כלות הזמן ג"כ שפיר הוא בכלל אלמנה שגם זו מת בעלה היינו שמת עניין הבעל בהפקע אישותו אף שהוא בחיים וכנ"ל. כך נ' מסברא לכאורה דהוא דומה בדומה ממש לכאורה להך דמכות דאמרי' דסילוק הכהונה גדולה חשוב. מות הכהן הגדול וה"נ סילוק עניין הבעל חשוב מיתת הבעל וא"כ הוא ממילא אלמנות ויש לה להאסר משום אלמנה

[וע' ירושלמי סוטה פ"ג ה"ו על המשנה אלו שמנחותיהן נשרפות האומרת טמאה אני לך כו' ובירושלמי והאומרת טמאה אני לא כחטאת שמתו בעלי' היא וחטאת שמתו בעלי' ילכו המעות לים המלח כו' ומבואר ג"כ דאף דחטאת שמתו בעלי' היא הלמ"מ ובוודאי הי' ל' ההלכה כך "חטאת שמתו בעלי" דבל' זה הוא נזכר בגמ' בכל דוכתא ובוודאי כך הי' ל' ההלכה ממש ועכ"ז אמרי' גם בהך דסוטה דגם זו בכלל ואף שהיא בחיים מ"מ כיון דעניין היותה בעלת החטאת מת ונסתלק דבעלים של מנחת סוטה היא רק סוטה מסופקת בזנות דהמנחה לברר עון הוא דקאתיא ומשא"כ האומרת שהיא טמאה אין לה עוד עניין למנחת בירור עון ואיננה עוד בעלת המנחה וחשוב זה חטאת שמתו בעלי' אף שלא מתו ממש רק שמת ונסתלק עניין היותם בעלי החטאת וא"כ ה"ז דומה ג"כ לענייננו דסילוק מהות הבעל ראוי שיוחשב מיתת הבעל וכנ"ל ודע דשם אלמנה לפי הפשט הוא מלה מורכבת מב' תיבות אל מנה היינו שנסתלק המזון שלה כי מן פירושו מזון וכנודע וע' סוכה (ד' ל"ט ע"ב) מאי משמע דהאי מן לישנא דמזוני הוא כו' דאפי' למ"ד דמזונות אשה דרבנן מ"מ דרך הבעל לזון את אשתו ובע"ע חייבה תורה לרבו לזון את אשתו לפי שאלולי נמכר הי' הוא זן אותה דאף דאין חייב מ"מ הדרך כך שיזון הבעל את אשתו ע' קידושין (דף כ"ב ע"א) ובמכילתא יתרו וע' כזה תוס' גיטין (דף מ"ז ע"ב) ד"ה ולביתך ועוד כזה בכ"ד וגם התשמיש מכונה אכילה ומזון ע"ד אכלה ומחתה פי' וגו' ואף שהבעל זן אותה ודר עמה רק מנישואין ואיליך מ"מ אחרי שהנשואה שמת בעלה נקראת אלמנה נקראת גם הארוסה כן ע' כתובות (דף י' ע"ב) איידי דהא קרו לה אלמנה כו' וגם יתכן היות ביאור שם מנה דאלמנה מל' חלק כמו ולחנה יתן מנה אחת אפים וכדומה דהבעל והאשה נחשבים כגוף אחד כל אחד חלק ממני כטעם והיו לבשר אחד ובזוהר אחרי דדכר בלא נוקבא פלג גופא איהו ולכן אשה שמת בעלה נקראת אל מנה היינו שנסתלק המנה והחלק שלה וא"כ עכ"פ שם מנה דאלמנה הוא כמו בעל אלא שנתכנה הבעל בעניין היותו מזין ומשמש או בעניין היותו חלק שלה ועניין שם אל מנה ממילא כמו אל בעלה היינו שנסתלק בעלה רק דעניין הבעל הוזכר בעניין היותו מזין או חלק וא"ר עכ"פ שם זה אלמנה שפיר גם זו בכללו דגם זו הרי נסתלק המזון שלה או החלק שלה היינו דמהות היותו חלק [ובעיקר הכוונה היינו מהות היותו בעל דעיקר הכוונה על מהות הבעל רק שנתכנה הבעל בעניין היותו מזין או חלק] נסתלק וקרוי זה סילוק מנה במה שנתלק מהות היותו מנה כמו שקרוי מות הכהן הגדול במה שמתה מהות הכהונה אף שהוא בחיים וכן הך דחטאת וכנ"ל ודו"ק היטב כי הדברים מסתברים וקרובים מאוד בס"ד]

ודע דיש לדון ג"כ בקידש בשיור לזמן וגירש או מת תוך הזמן ואח"כ עבר הזמן אי אסורה אחרי עבור הזמן לכהן הדיוט משום גרושה ולכ"ג משום אלמנה די"ל דגרושה ואלמנה הויא לה רק כ"ז שהגירושין והאלמנות פועלים סילוק האישות ומשא"כ זו אחרי שעבר הזמן הרי אפי' לא הי' בעלה מגרשה או לא מת ג"כ הית' כבר עתה מסולקת האישות שהרי עבר הזמן לכן אין עוד עתה שם גרושה ואלמנה עלי' וניתרת שפיר לכהן הדיוט ולכ"ג ואסורה לכהן הדיוט משום גרושה ולכ"ג משום אלמנה רק משעת הגירושין והאלמנות עד עבור הזמן אבל בעבור הזמן נפקע האיסור וניתרת להם ואולם לכאורה הא בורכא דא"כ גם גרושה דעלמא אם מת המגרש אחרי הגירושין תישתרי לכהן הדיוט כיון דעתה אחרי מיתתו אפי' לא הי' מגרשה הרי ג"כ הית' מסולקת האישות ע"י המיתה וא"כ ג"כ אין עוד שם גרושה עלי' ואולם באמת ז"א ואין הדברים דומים כלל וכלל דמיתת המגרש אחרי הגירושין הרי הוא דבר מקריי והי' אפשר שלא ימות וע"כ בשעה שגירש שפיר סילק הגט את האישות לכל ימי חיי' כיון דאפשר שלא ימות המגרש כלל בחיי' ולכו שפיר הגט הוא דבר הכורת האישות על כל ימי