ציונים לתורה קג

סימנים דכיון דאין זכות לאב למכור את בתו נער אף דנלמד רק ממה דמכורה כבר יוצאה מ"מ סוף סוף אחרי שהאמת שאין לו זכות למוכרה נערה לכן גם קטנה ממילא אין בכחו למכרה רק עד שתהי' נערה דאין אדם מוכר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו ואומר בית זה שאתה נכנס דאפי' מת או שמכרו לאחר אסור היינו משום דהיורשין יורשין מכחו כמבואר בתוס' גיטין (דף י"ג ע"א) ד"ה והא וכן במכרה ישנה אצל הלוקח רק מכחו ולכן כיון דקדם הנדר לירושה ומכיר' שפיר אסור גם אח"כ ומשא"כ בת שזוכה בעצמה בנערות הרי אינה זוכה מכח אבי' ורק דפקע כח האב דהסימנים מפקיעים כחו ומוציאין אותה ממנו כי היכא דמוציאים מרשות אדון וא"כ וודאי דא"א לו למכור רק על כל זמן שהוא שלו כמו כותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה דאם מכר אין מכורין רק עד שימות והארכתי בזה במ"א מאוד. וא"כ מדגם יוצאה בסימנין יש לה הענקה כמבואר בקידושין (דף י"ז ע"ב) אע"ג דכתי' בי' וכי תשלחנו חפשי מעמך א"כ הא מבואר דגם זה מיקרי שילוח אף שמיד לא נמכרה על אחר הבאתה סימנים והי' ראוי שתיחשב כמו יוצא בגרעון כסף דאין מעניקין לו מפאת שאין שילוחו מעמך ולא קרינן בי' מעמך כמבואר בקידושין שם וא"כ ה"נ הא לא קרינן בי' תשלחנו ועל כרחך דזה מיקרי שפיר שילוח ודו"ק היטב מאוד. [וכזה יש ראי' גם ממיתת האב דמוציא מרשות אדון לר"ל וג"כ מעניקין לה לדידי' כמבואר בקידושין שם וכתבתי ג"כ בחידושי שם דעיקר טעמא דר"ל דמיתת האב מוציא כו' משום דאחר מיתתו אינה שלו דאין ירושה בבת ולכן אין יכול למוכרה כלל אלאחר מיתתו ואין זו יציאה רק שלא נמכרה כלל רק על משך ימי חייו שהיא שלו וכמו שהארכתי שם ודנתי שם בארוכה בדברי מהרי"ט שם בזה וא"כ מדמעניקין יש ג"כ ראי' הנ"ל דגם זה מיקרי שילוח]. ואולם מדברי הירושלמי שלהי גיטין דפריך דל"ל לב"ש לאו דמחזיר גרושתו תיפוק לי' דה"ל מחזיר סוטתו דאסור לגרש אא"כ מצא בה ערות דבר וא"כ אי איתא הרי ראוי לנו לומר דאחרי דר"א מתלמידי ב"ש ודבריו תמיד שיטת ב"ש דלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם וע' תוס' ביצה (דף ל"ד ע"ב) ד"ה ואומר בשם הירושלמי דמותבינן מדר"א אדב"ש כמו מדב"ש אדב"ש עש"ה וא"כ ה"נ ראוי לומר דכך היא שיטת ב"ש ג"כ כר"א דמהני גירושין וקידושין בשיור ומהני ממילא גם קידושין לזמן בשיור כנ"ל וא"כ הא משכחת שפיר לאו דמחזיר גרושתו גם בלא זינתה כלל והיינו בקידשה לזמן בשיור ועבר הזמן דממילא פקע האישות ונישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה דאסורה לחזור לראשון מלאו הנ"ל וכנ"ל וא"כ מדלא תי' הירושלמי כן יש ראי' לכאורה דליכא לאו דמחזיר גרושתו בכה"ג. ואולם י"ל דלא ניחא לירושלמי לשנויי הכי כיון דפשטא דקרא דלא יוכל בעלה הראשון וגו' הא איירי בגירושין ממש וא"כ בגירושין ממש אכתי ל"ל קרא תיפוק לי' דה"ל מחזיר סוטתו ואולם י"ל גם בזה דבאמת הא משכחת לקרא גם בגירושין ממש בעבר וגירש בלא ערות דבר דמהני בדיעבד שפיר גם לב"ש אלא דלא מיסתבר לי' לירושלמי לאוקמי' קרא בדאי ע"ש ברשב"א שלהי גיטין. וא"כ עכ"פ כיון דמשכחת גוף הלאו בלי דאי ואיצטריך למיכתב גוף הלאו עכ"פ שפיר כ' לי' קרא גם בגירושין ממש בדאי וע' יבמות (דף ע"ח ע"א) דוגמת זה דאיידי עיקר דאיסורא כ' קרא נמי היא להיתירא דאין בני' תועבין אע"ג דזה משכחת רק בדאי ע"ש וה"נ מעין זה כיון דמשכחת עצם הלאו דלא יוכל בעלה הראשין וגו' בלא דאי ואיצטריך למיכתב גוף הלאו עכ"פ לכן נכתב שפיר גם הדאי היינו הלאו אשר בגט ממש הואיל ועכ"פ הוצרך לכתוב גוף הלאו דמשכחת לי' בלא דאי ובאתי רק להעיר

והנה יש לעיין ג"כ בישראלית שנתקדשה לכהן בכה"ג לזמן בשאר אם יש לה זכות אכילת תרומה די"ל דהואיל והקניין רק לזמן אינה אוכלת בתרומה דלא מיקריא קנין כספו כמ"ש האבני מלואים בתשובותיו סי' (י"ז) בביאור הת"כ פ' אמור יכול אפי' קנה עבד עברי ת"ל כסף יצא ע"ע שאינו כסף והיינו דכיון דיוצא בשש ויובל ואינו קנוי קניין עולם לא מיקרי כסף ע"ש ואולם מן הלימוד האחר שבסיפרי קרח פיסקא קי"ז אישראלית אשת כהן דאוכלת תרומה מקרא דכל טהור בביתך יאכלנו ע"ש שפיר יש גם לזו לאכלו דהא מ"מ תוך הזמן היא בביתו וקרינן בה כל טהור בביתך וכמובן ויתיישב בזה גוף ילפותא דסיפרי הנ"ל דדנתי במ"א בזה הרבה דל"ל באמת לילפותא הנ"ל מקרא דכל טהור וגו' תיפוק לי' מקרא דכהן כי יקנה נפש קניין כספו וגו' כדילפי' בגמ' דארוסה אוכלת בתרומה מהאי קרא ואולם להנ"ל י"ל דהסיפרי קאי אליבא דר"א הנ"ל ושפיר איצטריך קרא דכל טהור וגו' אכה"ג דאין לה לאכול מקרא דקניין כספו כיון דאין קנוי לו לעולם ולא מיקריא קנין כספו ובאתי רק להעיר

ועיין תוס' יבמות (דף י' ע"א) ד"ה לעולם דהקשו דליתני שש עשרה נשים בראובן שקידש חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם ומת שמעון ונפלה לפני לוי אחיו דאסורה ללוי משים אשת איש דראובן ופוטרת הצרה ע"ש ולפי דרכנו י"ל לפי המבואר בתוס' יבמות (דף כ"ו ע"ב) ד"ה וחליצה דאם נעשית ערוה לאחר נפילה אינה פוטרת צרתה עש"ה וי"ל לפי"ז דה"ה אם נעשית ערוה עם הנפילה יחד היינו ברגע שאחר מיתת הבעל ג"כ אין פוטרת הצרה דרק כשקדם איסור הערוה אל זיקת הצרה הוא שיש בכחו לסלק הזיקה ומשא"כ אם בא עם הזיקה יחד לא אלים כחו מן הזיקה ואין בכחו לסלק הזיקה ולפי"ז נ' דרק בשאר איסורי עריות וכן באיסור א"א גופי' אם מקדש שלא בשיור הנה מיד בשעה שהוא מקדש הוא אוסרה אז איסור אחד לכל ימיו אכ"ע ומשא"כ אם מקדש בשיור אחרי דקידושין בשיור חלים גם לזמן א"כ אף אם מקדש אלעולם מ"מ מה שהיא אשת איש ברגע שני' הרי הוא רק מפאת מה שקידש גם על רגע ההוא שאילו הי' מקדש רק על רגע ראשונה לבד הרי הית' מקודשת באמת רק רגע ראשונה לבד וכן בכל רגע ורגע נמצא שבכל רגע ורגע איסורה איסור חדש הוא מפאת מה שקידשה גם על רגע ההוא ולא דמי לשאר א"א וכלהו עריות שמחמת קידושין דקידושין התופשים ברגע הראשונה הם אוסרים אותה אלעולם ואיסור אחד הוא כיון דאפי' הי מקדש רק לרגע ג"כ הי' האישות והאיסור אלעולם ומשא"כ במקדש בשיור דאם הי' מקדש רק לרגע הית' נאסרת רק לרגע א"כ אף שקידשה אלעולם העניין רק בכל רגע ורגע שאסורה מפאת שקידשה גם לרגע ההוא וא"כ בכל רגע ורגע איסורה איסור חדש מפאת הקידושין שקידש גם על רגע ההוא ואיננו איסור הקדום דרגע הקדום דאיסור דרגע הקדום הי' מפאת שקידש על רגע הקדום ואיסור דרגע דעתה הוא מפאת שקידש על רגע דעתה ונמצא שאחר מיתת שמעון נמי מאיסור חדש דא"א הוא שמתחדש בה ברגע ההוא מפאת שקידשה ראובן גם על רגע ההוא ואיננו כלל אותו איסור א"א שהי' כבר ולכן שפיר אין בכחו לפטור הצרה כלל כיון דנעשית ערוה לאחר נפילה עם הזיקה יחד ולא קדם האיסור ערוה אל הזיקה דהאיסור הקדום אשר הי' כאן הרי איסור אחר היא מפאת הקידושין שקידש על זמן הקדום ואיננו אותו איסור א"א דרגע שאחר הנפילה דהוא מפאת הקידושין שקידש על אותה הרגע ולא מחמת הקידושין אשר על זמן הקדום כלל ודו"ק היטיב מאוד כי הדברים עמוקים בס"ד

ודע דבש"ס גיטין שם (דף פ"ב ע"ב) אי' בעי ר' אבא בקידושין האיך (קידש ליאסר לכל אדם חוץ מפלוני מהו) תיבעי לר"א תיבעי לרבנן תיבעי לר"א עד כאן לא קאמר ר"א הכא (בגט דמהני בשיור חוץ מפלוני) אלא משום דכתיבי קראי (ע"ש) אבל התם קנין מעליא בעי' או דילמא ויצאה והית' תיבעי לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן הכא אלא דבעי כריתות וליכא אבל התם קניין כל דהוא א"ד ויצאה והית' לבתר דאיבעי לי' הדר פשטה בין לר"א ובין לרבנן בעי' ויצאה והית' אמר אביי את"ל איתא לדר' אבא כו' והתוס' דיבמות (דף י' ע"א) הנ"ל הבינו הך דאביי דאמר את"ל איתא לדר' אבא דהכוונה את"ל איתא לספיקו דר' אבא דמעיקרא דבעי לומר דאפי' לרבנן דר"א מהני קידושין בשיור ע"ש בתוס' שכתבו וז"ל אבל אי מודו רבנן לר"א בקידושין דמספקא לי' לאביי מדקאמר בריש המגרש אי איתא לדר' אבא קשיא ליתני אשת איש דמשכחת לה אפי' לרבנן כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם ומת שמעון ונפלה לפני לוי אחיו כו' עכ"ל ומשמע מדברי התוס' הנ"ל דהיא ספק קיים דגם לרבנן דר"א יועילו קידושין בשיור

ועיין רשב"א גיטין שם דנ' יותר מזה מדבריו בשם הראב"ד