ציונים לתורה קב

כלל ל"ט) במשנה רפ"ק דיבמות (דף ט"ו) נשים פוטרות צרותיהן כו' וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו כו' צרותיהן מותרות ובתוספתא שם אימתי אמרו אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל צרותיהן אסורות ואינו מובן דמה שייך נתגרשו לאחר מיתת הבעל ובשלמא אם הית' התוספתא עצמה אומרת הדין אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות אימתי בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל צרותיהן אסורות הי' אפשר לומר דהך אבל לאחר מיתת כו' קאי אמתו לחוד והך דאו נתגרשו נקט רק משום רישא להודיענו בחיי הבעל דגם בנתגרשו הצרה מותרת ואולם אחרי שהתוספתא לא באה פה לחדש דין זה דאם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות דזה הרי כבר נשנה במשנה והתוספתא על המשנה היא שמוסבת ואומרת דאימתי אמרו במשנה אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות בחיי הבעל אבל כו' וא"כ הרי כל כוונת התוספתא רק לומר דדין הנשנה במשנה אינו נוהג בלאחר מיתה וא"כ כיון דנתגרשו לא משכחת לי' בלאחר מיתה א"כ הא לא ה"ל לתוספתא לאתויי כלל להך דאו נתגרשו דמתני' וזו תימה רבתי וע"ש ברי"ף פ"ק דיבמות דהובאה שם ג"כ תוספתא הנ"ל והניח שם גם החות יאיר ז"ל בגליון תיבות "או נתגרשו" הנ"ל בצ"ע

ונלענ"ד בזה דאין כוונת התוספתא על גירושין ממש לאחר מיתה דזה א"א וודאי רק הכוונה על עניין הגירושין היינו סילוק האישות דבמה שנשנה במשנה אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות הרי נאמר בזה דבין אם מתה הערוה ואין זו צרת ערוה דהא אין כאן ערוה ובין אם הערוה חי' ויש ערוה רק שנסלק אישותה וזה ע"י גירושין דמעתה ג"כ איננה צרת ערוה דאף שיש ערוה מ"מ הרי אינה צרתה אחרי שאין אישות לערוה בשעת נפילה וא"כ כל כוונת או נתגרשו דמתני' הרי היא רק על סילוק האישות לומר דהואיל ונסתלק אישות הערוה לכן השני' מותרת דאינה צרת ערוה וע"ז כוונת התוספתא אימתי אמרו כו' בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל אם הי' כאחד מב' דברים אלו היינו מיתת הערוה או סילוק אישותה אין הצרה ניתרת עוד עי"ז וצרותיהן אסורות הואיל והית' צרת ערוה בשעת נפילה ודו"ק

ואם תשאל איך משכחת גם סילוק אישות לאחר מיתה ואפי' שלא ע"י גט אומר לך דזה משכחת שפיר לפי המבואר בריטב"א שעל הלכות הרי"ף נדרים פ"ג סוגי' דבר פדא וז"ל בגמ' אמרי' האומר נטיעות אלו הקדש עד שיקצצו אין להם פדיון ופריש בר פדא שאם פדאן בעודן מחוברות לקרקע חוזרות וקדושות ואפי' פדאן כן אלף פעמים שכן משמעות לשון זה שהוא מקדישן מעכשיו אפי' לאחר פדיון עד שיקצצו והיינו דקתני אין להם פדיון כלומר במחובר. נקצצו פודן פעם אחת ודיו דמ"מ אעפ"י שנקצצו פדיון בעו דאע"ג דלא אקדשינהו אלא עד שיקצצו קדושה שלהם לא פקעה בכדי ועולא פליג בהא בתרייתא ואמר דכיון שנקצצו שוב אין פודן כלומר אינם צריכים פדיון דהכי קאמר בנדרי' שיהי' קדושות עד שיקצצו ותו לא ופריך לי' ר' המנונא לעולא וכי קדושה שבהן להיכן הלכה ומה אילו האומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט כו' א"ל רבא מי קא מדמית קדושת הגוף לקדושת דמים קדוה"ג לא פקעה בכדי והיינו ההיא דאשה דבעיא גיטא כיון דחיילי בה קידושין אבל קדושת דמים כגון הא דנטיעות שהן קדושין לדמיהן לבדק הבית פקעה בכדי ובר פדא ור' המנונא סברי דאפי' קדושת דמים לא פקעה בכדי כו' ועולא ורבא מודו בקדוה"ג דלא פקעה בכדי הילכך קונמות דהוו קדוה"ג כדאיתא בהדיא בפ' אעפ"י לא פקעי בכדי והאוסר דבר לזמן ידוע בלבד אעפ"י שעבר הזמן ההוא אסור בלא שאלה והתרה כו' ואקשיתי קמי מרן נר"ו הא דתנן קונם יין שאני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך שבת זו אסור בכל השבת חדש זה אסור בכל החדש ור"ח לעתיד לבא וכל ההוא פרקא מוכח להדיא שהאוסר דבר עליו בקונם לזמן כיון שהגיע לזמנו מותר ותירץ לי מורי שאני התם דלא אסר דבר מסוים אלא כל יין שבעולם ואין האיסור חל עליו כל כך כמו על דבר מסוים ומי' דאשה ודומי' דנטיעות כו' והקשיתי קמי' מהא דתנן קונם ביתך שאני נכנס מכרו או נתנו לאחרים או שמת והורישו לבניו מותר ליכנס בו והא הכא דאסר על נפשי' דבר מסוים ואפ"ה כי מת או מכרו דלאו ביתו הוא שרי ופקע איסורי' בכדי ודנתי לפניו דשמא לא איתמר האי דינא דלא פקעה קדושה בכדי אלא כגון מקדיש דבר שלו ליום אחד דההוא יומא חל עליו הקדש לגמרי ואסרי' אכולי' עלמא לבר מגבוה הילכך כיון דחייל כולי' האי לא פקע בכדי וכן במקדש אשה ואמר לה היום את אשתי בלבד לההוא יומא מיהת שויי' הקדש לכ"ע ואסרה לכל בר מדידי' הילכך כיון דתפסי כולי האי לשעה לא פקעי בכדי ודכוותה אמרי' באומר ככרי זה אני אוסר לכל העולם היום דכיון דחייל איסורי' עלי' לכ"ע היום לא פקע בכדי אבל באוסר אותו על מקצת בני אדם ולשאר בני אדם אשתאר חולין ולא נאסר להם כלל וכן באוסר דבר של אחרים עליו דלדידי' בלחוד הוא דאיתסר ולכ"ע שרי ולא חייל איסורא כולי האי כי מטי זימני' פקע בכדי ואפי' באוסר דבר שלו על אחרים כל בני העולם כיון דלא אסרי' אנפשי' ואשתאר תוך זמן איסורו לאחרים בהיתר אצלו דין הוא דפקע בכדי ולא דמי לאשה דלדידי' שריא היום ואפ"ה לא פקע בכדי וכן בהקדש דאישתרי לגבוה תוך זמנו ואפ"ה לא פקע בכדי דהתם לא הוי הקדש לאיתסורי אגבוה כלל וזהו עניין ההקדש שיהי' לשם ואילו הי' אוסרו לשם לאו הקדש הוא כלל הילכך לכל מי שראוי ואפשר ליאסר הקדש כבר נאסר לגמרי דהיינו לזרים וכן באשה אין שם אישות אלא להתירה למקדש ולאסרה לאחרים ואינו משום איסור אישות כלל שההא אסורה למקדש ואילו בא לאוסרה אפי' לעצמו לאו אשת איש היא כלל הילכך לאינשי דעלמא שהוא בא לאסור כבר חל האיסור היום לגמרי ומש"ה לא פקע בכדי אבל הכא באוסר ככר זה לכל העולם זולתו אפשר הי' וראוי לאסרו אף על עצמו והוי חייל ותפיס איסורא שפיר וכיון דכן ושייר באיסורי' דלא אסרי' אנפשי' לא הוי לגמרי חתיכה דאיסור ולהכי פקע בכדי עכ"ל הריטב"א ז"ל

והנה מתבאר מדברי הריטב"א הנ"ל דלר' אליעזר דס"ל בר"פ המגרש דמקדש חוץ מפלוני חלין הקידושין בשיור אזי אם יקדש כך בשיור לזמן יחולו הקידושין רק על זמן ההוא לבד כיון דגם בשעתם קידש רק בשיור ולא אסרה אכ"ע

ואם דדבר זה חידוש גדול מ"מ מדברי הריטב"א הנ"ל הרי מתבאר להדיא כך וא"כ לפי"ז הנה משכחת שפיר לר"א סילוק האישות בערוה לאחר מיתה כגון בקידש ערוה לשנה לדמיון חוץ מפלוני והית' לו גם אשה אחרת שקידשה אלעולם ומת תוך השנה דכיון דכל עיקר עניין זיקת ייבום הוא רק שיור אישות הבעל שמשתייר חלק האישות לאוסרה אעלמא ולזוקקה ליבם וכמו שדננו כבר בארוכה באתוון דאורייתא כלל (ח') וא"כ בכה"ג דאחרי עבור השנה פקע האישות מאיליו מן הערוה א"כ ה"ה לאחר מיתה ראוי שתופקע הזיקה דהיא ג"כ רק חלק האישות מאילי' וכמובן וא"כ בכלות השנה דפקע זיקת הערוה הרי הי' ראוי שתותר צרתה אז והרי זה ממש כמו אילו נתגרשה הערוה אחרי מיתת הבעל וכמובן וע"כ שפיר הוצרכה התוספתא להשמיענו דאילו הי' כזה [דיש לו מציאות אליבא דר"א וכנ"ל] מ"מ אין הצרה ניתרת אז כיון דבשעת נפילה הי' אישות לערוה והית' אז צרת ערוה וכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' ומדוקדק מאוד הך דאו נתגרשו דמשכחת שפיר או נתגרשו ג"כ לאחר מיתה לא גירושין ממש רק עניין הגירושין היינו סילוק האישות דאין חילוק ביניהם כלל לעניין הדין המכוון בכאן וכמובן ושפיר הוצרכה התוספתא איפוא לומר דאימתי אמרו אם מתי או נתגרשו צרותיהן מותרות בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל כו' דהא יש נפקותא בזה במקדש לזמן בשיור אליבא דר"א וכנ"ל

והנה יש לספק במקדש לזמן בשיור כה"ג לר"א ועבר הזמן דפקעי קידושין מאיליהם ונישאת אח"כ לאחר ונתארמלה או נתגרשה אם מותרת לחזור לראשון ואין בה משום מחזיר גרושתו דל' הלאו לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ויש לספק אם זה מיקרי שילוח מה שנפקע האישות בכלות הזמן די"ל דכיון דמיד לא קידש תאחר הזמן לא חשיב זה שילוח ששלחה מאתו כיון שמיד לא קידש על אז

ואולם לפמ"ש במ"א בארוכה דסימנים דמוציאין מרשות אדון לא חשיבי מוציא רק דמיד לא נמכרה רק עד שתביא