ציונים לתורה י

משא"כ בהך דמעילה דאיירי בנותנן בשבת מכד שאינו מקודש לצלוחית המקודשת ע"כ אפי' יש שיעור למים ונתן יותר שפיר מקדש ג' מתוך כולם כיון דאין אז מים אחרים המעכבים עליהם וג' לוגין בעצמותם מתקדשים שפיר גם בתערובת וכנ"ל ובהך דסוכה הוא דאין מתקדשים משום דיש גם בכלי אחר ג' לוגין וא"א שיתקדשו שניהם ואי דהי מינייהו מפקית לענין זה יש אל הכלי האחר משפט הקדימה כיון דהוא אפשרי הניסוך בפועל משא"כ היכא דליכא כלי אחר המעכב אז שפיר מתקדשים ג' לוגין גם בתערובת ואף אי יש שיעור למים וכנ"ל ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד [ועפיד"ז י"ל ג"כ דגם אם יש שיעור למים ונתן יותר ראוים שפיר ג' לוגין מהם להנסך גם בפועל מטעם ברירה דנימא דהוברר הדבר דאלו הם המקודשין ועכ"ז יש אל הכלי האחר משפט הקדימה בהך דסוכה כיון דבו המים המקודשין מבוררין משא"כ בזה שיש בו יותר מג' לוגין ודו"ק. ועי"ל עפ"י דרכנו זה דהש"ס דסוכה ה"ק דש"מ דאין שיעור כו' דאי יש שיעור ג' לוגין הי' אפשר למלאות ג' לוגין בכלי מקודש לצורך יום וג' לוגין בכלי אחר מקודש לצורך מחר דכיון דיש שיעור א"כ הרי א"א לשניהם יחד לקדש כיון דבשניהם יחד יש חשה לוגין וששה לוגין הרי אינם ראוים לניסוך כיון דיש שיעור לניסוך ג' לוגין ולא יותר ואי דהי מינייהו מפקית לענין זה שוב שפיר מהני מחשבת האדם מה שמחשב בזה לצורך יום ובזה לצורך מחר דאף דכ"ש מקדשין שלא מדעת מ"מ כאן דא"א שיוקדשו גם שניהם רק אחד מהם ע"כ שוב מהני שפיר מחשבת האדם לברר דזה יקדש ולא האחר ודו"ק ולפי"ז לא נדבר כלל בסוכה מדין זה דאי יש שיעור ונתן בכלי יותר שלא יקדש כלל וא"כ הקושי' מהך דמעילה מעיקרא ליתא ודו"ק כי זה נכון בס"ד וע' מנחות (דף ע"ח ע"ב) דלפי' אחד ברש"י שם משמע לכאורה דאי כ"ש מקדשין שלא מדעת אזי גם מחשבת האדם לברר אחד משנים לא מהני ויש לדחות עש"ה ותבין]

והנה ראיתי בתוס' ישינים יומא (דף כ"ט ע"ב) ד"ה נעשה כמי שסידרו הקוף וז"ל וא"ת מדאמרי' בסוף לולב וערבה זאת אומרת כ"ש מקדשין שלא מדעת ואי מייתי במקודשת איפסל להו בלינה והיאך יופסלו בלינה הלא אין כ"ש מקדש שלא בזמנו וכי מטי בי שימשי ליהוי כמו שסידרו הקוף כיון שלא נתנם בזמנם כדאמרינן הכא וי"ל כו' א"נ הואיל ואם מילאן לצורך אותו יום כגון אם הי' החג גם באותו יום היו מתקדשות כי מטי בי שימשי לא ליהוי כמי שסידרו הקוף כמו בלחה"פ שכשנתנם שם לא הי' זמנם כלל עכ"ל. ונראה דהת"י היו סוברים דהי' המילוי לצורך מחר אחרי הניסוך של בו ביום דאילו הי' קודם לכן א"כ לפי האמת דאין שיעור למים וכ"ש מקדש שלא מדעת א"כ הרי בפשיטות לא הי' אפשר להביא במקודשת שהרי ב' הכלים יקדשו גם שניהם לצורך יום כיון דאפשר לנסך את אשר בשניהם יחד כיון דאין שיעור למים ול"ל לת"י לומר דכי מטי בי שימשי הוא דיקדש וכמובן וע"כ דס"ל דהי' המילוי שלצורך מחר אחרי הניסוך של בו ביום ורק דעכ"ז כיון דהי' היום זמן ניסוך אף שכבר נתקיים הניסוך לא הוי אח"כ שלא בזמנם לגמרי דליהוי כמי שסידרו הקוף ושפיר יקדש בלילה והוא דוגמת הך דזבחים (דף י"ב ע"א) הואיל ומקצתן ראוי אלא דשם הוא על זמן שיבוא בו ביום וכאן אמרי' הואיל ומקצת שכבר עבר הי' ראוי

ולכאורה יש סתירה לסברא זאת מש"ס ר"ה (דף כ"ח ע"ב) א"ל אביי אלא מעתה הישן בשמיני בסיכה ילקה א"ל שאני אומר מצוות אינו עובר עליהן אלא בזמנן מתיב ר' שמן בר אבא מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון כו' ת"ל לא תוסיפו על הדבר והא הכא כיון דבריך עברה לי' זמניה וקתני דעבר הב"ע בדלא סיים כו' ואי איתא מאי קשי' הרי התם הי' זמן ברכת כהנים באותו יום ושפיר חשוב גם אח"כ זמנו במה וכסברת הת"י הנ"ל ולא דמי לשמיני בסוכה דכל אותו היום איננו זמן סוכה כלל וי"ל דכיון דרבא אמר מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן לכן גם באותו יום אחרי שעבר זמנו חשוב שפיר שלא בזמנו ותיקשי מלישנא דרבא מיהת אע"ג דלא דמי לשמיני בסוכה והת"י קאמרי רק דנהי דחשוב שלא בזמנו מ"מ כמי שסידרו הקוף מיהת לא הוי לענין שלא יקדש גם בלילה כיון דהי' באותו יום זמנו ולא דמי ללחה"פ דאין אותו היום זמן הסידור כלל וכלל ודו"ק היטב

ודע דבין לפי' הת"י הנ"ל ובין לדברינו הנ"ל יומצא חידוש דין דהא דתנן בסוכה כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהי' ממלא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת כו' היינו רק בשבת שבתוך החג אבל יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת אז כיון דהמילוי לצורך מחר הי' ביום חול לגמרי ולא הי' ראוי כלל לאותו יום אז שפיר היו מביאין במקודשת דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנם ולא הי' נפסל בלינה ואפשר דכיון דהוא לפני היו"ט עדיין ואין אז עוד ענין הניסוך כלל וכלל ע"כ אין או אל המים עדיין שום מעלה כלל ואין להדר כלל להיותם במקודשת וגם אם יתנום במקודשת אין בזה שום ענין מעלה כלל וע"כ בלא"ה לא היו מביאין במקודשת מפאת דהוי שלא לצורך כלל וכלל ודו"ק ובאתי רק להעיר. והנה מ"ש למעלה בכוונת הירושלמי סוכה אילין אינון והא אית לך חורנין דתיבות אילין אינון אינם מן הקושי' נזכרתי דגם בירושלמי ביצה פ"ה ה"ב יש כלשון זה "אילין אינון והא אית לך חורנין ושם בהכרח תיבות אילין אינון הם מן הקישי' ע"ש ועכ"ז גוף דברינו דהיו ב' המילוים כאחת עדיין שפיר במק"ע וכנ"ל]

כלל ג) האחרונים נסתפקו אי בכל איסור דרבנן מסתמא ענשו מכת מרדות *) אפי' במקום שלא נתפרש דסתמא הוי הכי או דלמא אין מכת מרדות רק במקום שפירשו ועיין בזה בספר שושנת העמקים ונלענ"ד לפשוט ספק זה מש"ס מנחות (דף ע' ע"א) אמר שמואל הזורע כלאים בעציץ שאינו נקוב אסור אמר אביי בשלמא אי אשמעינן לוקה מכת מרדות מדרבנן שפיר אלא אסור מאי קמ"ל דמדרבנן הוי זריעה תנינא תרם משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום (תרומה מדרבנן ויחזור ויתרום מן הנקוב מה"ת אלמא מדחייל עלה שם תרומה זריעה היא מדרבנן) עכ"ל הגמ' ומפורש בזה דבאיסור דרבנן סתם ליכא מכת מרדות רק במקום דאיתפרש וע"כ אילו השמיענו שמואל דלוקה מ"מ מדרבנן הי' זה נחשב חידוש דמן האיסור דרבנן הנודע כבר מהך דתנינא תרם משאינו נקוב כו' לא נודע עדיין דיש מ"מ בדבר וזו ראי' מפורשת בס"ד

והנה זמן רב אחר כתבי זה מצאתי בס' בכור שור שבת (דף מ' ע"ב) דאהא דאיתא התם אמר ר' יצחק בר אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי ואמר לי טול בכלי שני ותן כו' אמר רבינא ש"מ המבשל בחמי טבריא בשבת חייב דהא מעשה דרבי לאחר גזירה הוי (שגזרו על הזיעה ועל כרחין בחמי טבריא הוא דהוי) וא"ל טול בכלי שני ותן איני והא"ר חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור מאי חייב נמי דקאמר מכת מרדות עכ"ל הגמ' וכ' ע"ז בס' בכור שור שם וז"ל צ"ע מנ"ל מדרבי דלוקה מ"מ דילמא איסורא בעלמא דהכי אמרי' במנחות (דף ע') אמר אביי בשלמא אי אשמעינן לוקה מ"מ מדרבנן שפיר אלא אסור מאי קמ"ל כו' אלמא איכא איסור ואינו לוקה ודוחק לומר דפליג רבינא בהא אאביי וס"ל דבכל איסור לוקין דלא מצינו פלוגתא בהא וגם אהרמב"ם שכ' בפשיטות פי"ח מה' סנהדרין דאפי' על איסור של דברי סופרים מכין אותו מ"מ משמע סתמו דאכלהו מכין וק' עליו מגמ' מנחות הנזכר עכ"ל הבכור שור ז"ל ותלי"ת שכיוונתי לדעתו הגדולה ז"ל בזה. **(היינו בזמן הבית אבל עתה אין נוהג כלל דין הזה. והוא רק לפלפולא בעלמא)**