צמח צדק הקדמון צח

אותי. והוא לא השגיח בבקשתו וירוהו לארץ ונשאר שוכב בין הקנים אצל בריכת מים בין ניקלשפורג ובין ראבנשפורג ושאלתיו מי היה היהודי ואמר חייט היה מניקלשפורג והוא היה בדגל שלנו הכרתיו בטוב רגיל היה להיות תדיר עמו נער אחד אבל באותו פעם שירוהו לארץ לא היה הנער עמו ושאלתי אותו אם הוא יודע מה היה המלבוש שהיה מלובש בו ואמר אין אני זוכר. ואמר הבעל מלחמה עוד הייתי סובר שנעבור דרך ניקלשפורג כי אז הייתי מגיד מאותו יהודי והיו נותנים לי מעות בשכר שהייתי מגיד להם המקום שהוא שוכב שם כי ידעתי שהם פודים את החיים ועוד יותר את המתים ולא כמו בינינו. ואחר כך לא עברנו דרך ניקלשפורג. ואגיד את האמת כי לא היה בשכלי לשאול על שמו עכ"ל: ומעתה אענה ואומר. בעזרת הבורא כל במאמר. דרך משא ומתן להקל ולהחמיר ואלך בדרך טובי' ואורחות צדיקים אשמור: ותחלה צריכין אנחנו להשוות הגדת העדי' כי לפי הנראה מהגדתם לכאורה אין עדותן מכוונת אף על גב דיותר יש ממש בעדות העדים אם אינם מתכוונים ממש כדאי' בירושלמי הביאו הטור ח"מ סימן כ"ח רב כד הוי חמי סהדי מכוונין הוה חקר. כד הוי חמי סהדי הכן והכן היה מכוון. הא כבר הביא הטור פירש דברי הירושלמי היינו בגונא דליכא הכחש' ביניהם אלא שאין אומרים בלשון אחד. אבל בנדון דידן נראה לכאור' הכחשה ביניהם דהרי אנו יודעים האמת ששלשה עדים הללו כמר יודא זעליג שהעיד בב"ד בק"ק ווינא י"ג אדר שני תי"ל. וכמר יעקב בר משה שהעיד בב"ד בק"ק ווינא כ"א אדר שני תי"ל. וכמר דוד בר קלונימוס שהעיד פה ק"ק ניקלשפורג בב"ד ג' תשרי תי"א לפ"ק שלשתן העידו על ענין אחד ומעמד אחד מה ששמעו כאחד בהיותם יחד במיגליץ ושלא היה המגיד רק גוי אחד ולא שיהא מכל לומר שזה ששמע מגוי זה וזה שמע מגוי אחד אלא שלשתן שמעו כאחד מגוי אחד ואין הגדתן שוה ולא ראי זה כראי זה רק שהצד השוה שבהן שהגוי הגיד שיהודי אחד מניקלשפורג נהרג בין ניקלשפורג ובין ראבנשפורג אבל באמת נראה לכאור' הכחשה ביניהם בתלת מילי א' כמר יודא זעליג העיד שהגוי הגיד שהרוצח הפשיט מן היהודי ההרוג המלבוש מצבע בלא"ה והניחו שוכב במלבוש שחור וכמר דוד העיד שהוא שאל לגוי ההוא המגיד מהריגת היהודי אם הוא יודע באיזה מלבוש היה היהודי לבוש והשיבו שאינו יודע הרי איכא הכחשה ביניהם או שהגוי לא כיון הגדתו לזה אמר בכה ולזה אמר בכה ב' כמר יודא זעליג העיד שהגוי הגיד שג' ימים אחר שנהרג היהודי בא יהודי אחד ושאל לבעלי המלחמ' האם הם יודעי' אנה בא היהודי אשר פגע בהם זה שלשה ימים ולא רצה לגלות מאומה מפני שהיו כולם תחת ממשלת אחת וכמר דוד העיד שהגוי הגיד שסבור היה שיסע דרך ניקלשפורג והיה רוצה להגיד מהיהודי ההרוג כדי שיטול שכרו אם כן גם בזה איכא הכחשה ביניהם או שהגוי הגיד לזה בכה ולזה בכה. ג'. כמר יודא זעליג אמר שהגוי הגיד שהרוצח ההוא אמר תחל' לאחד מן הבעלי מלחמ' וקראוהו בשם הנזביל רוץ ופגע ביהודי או יתן לך מעות וכו' ולא שאמר הרוצח כך אליו אלא לאחר אמר וכמר דוד הגיד בשם הגוי שאליו אמר רוץ ופגע ביהודי או יתן לך מעות וכו' ועוד נמצאו קצת שינויים רק כי אין הכחשה ביניהם מחמת אותן דברים מפני שהגוי הגיד לאחד יותר בביאור מלחבירו על פי מה ששאלו אותו כל אחד ואחד שהתחיל הגוי במל"ת על פי שאלתו השיב לו אבל בתלת מילי קמייתא נראה לכאורה דיש ביניהם הכחשה: והנה על פי הדין לית לן בה אף על גב דאיכא הכחשה בין העדים אפילו הכי סמכינן אעדותן להתיר האשה הזאת אם יהיה הגדת הגוי במסיח לפי תומו כאשר יתבאר כיון ששניהם מעידים על הריגת היהודי משיאין את אשתו אפילו יש הכחשה ביניהם כדאיתא במתניתין פרק האשה שלום אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג רבי מאיר אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו רבי יהודה ורבי שמעון אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו וכו' וכבר פסקו כל הפוסקים דהלכה כרבי יהודה ורבי שמעון ואם כן ק"ו הוא מה התם באחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג דאיכא הכחשה בעיקר עדות המיתה מותרת להנשא כל שכן בנדון דידן שהכחשה היא במילי אחרינא דלית לן בה וסמכינן אעדותן וכן כתב הרא"ש בהדיא בתשובה כלל נ"א סימן ד' דקל וחומר הוא: ואגב נראה לי ליישב קושיות הרב ב"י על הטור בזה שכתב בסימן י"ז סעיף ח' וז"ל כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה אם שנים מעידים שמת אפילו אם יש הכחשה בדבריהם משיאין את אשתו כיון ששניהם מעידים על מיתתו עכ"ל. כתב ב"י וז"ל לא ידעתי למה תלה דין זה בתשובת הרא"ש שהרי משנה שלימה היא בפרק האשה שלום אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג וכו' עכ"ל. והנה הרב מהר"ם לובלין בתשובותיו סימן קל"ב והרב ב"ח בסימן י"ז מטור א"ה כתבו יישובים על זה יעויין בדבריהם. ולי נראה ליישב על נכון דשפיר תלה דין זה אם שנים מעידים וכו' בתשובת אביו הרא"ש דוקא דממתניתין לא איריא. דהתם במתניתין מיירי בשתי נשים צרות זו לזו אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג סלקא דעתך אמינא דוקא התם בשתי נשים צרות זו לזו דמשיאין כיון דהכחש' דידהו לא עבדא מידי שהרי ברישא דמתניתין קתני אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאומרת מת תנשא וכו' הרי אפילו באומרת צרתה לא מת כלל אין בדבריה כלום וזו שאומרת מת תנשא ומכל שכן כשגם היא אומרת שאינו קיים. אלא שאחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג דכל אחת תנשא ואין בהכחשת חבירתה כלום כיון שהן צרות זו לזו אבל בשני עדים דעלמא דהתם כשאחד אומר מת ואחד אומר לא מת אין משיאין ודברי שניהם בטלים כיון שמכחישין זה את זה כדאיתא בסיפא דמתניתין סלקא דעתך אמינא הוא הדין באחד אומר מת א' אומר נהרג נמי כיון דמכחישין זה את זה הרי אלו לא ינשאו לכך הביא הטור בשם אביו הרא"ש שכתב בתשובה בשני עדים דנמי דינא הכי כמו בשתי צרות דאם שנים מעידים שמת אף על גב דאיכא הכחשה ביניהם משיאין את אשתו כיון ששניהם מודים שאינו קיים: ואין להקשות מנלן להרא"ש לדמות שני עדים דעלמא לשתי נשים צרות דילמא באמת רבי יהודה ורבי שמעון לא סבירא להו דמשיאין שתיהן אלא דוקא בשתי נשים צרות אבל לא בעדים דעלמא יש לומר דדייק מדאמרו הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו למה הוצרכו לתלות בשתיהן מודות הא בשתי צרות אף על גב דאין מודות משיאין לזו שאומרת מת ואי דיוקא אתי לאשמועינן הא אין שתיהן מודות אלא אחת מודה ואחת אינה מודה לא ינשאו שתיהן אלא האחת שמודה כדמשמע מפירוש רש"י הא ברישא בהדי' קתני לה אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאומרת מת תנשא וכו' וזו שאומרת לא מת לא תנשא וכו' אלא ודאי להכי קתני הטעם הואיל ושתיהן מודות לארויי שאפילו בעדים דעלמא דליכא נפקותא בהכחשתן אפילו הכי בכי האי גונא בשניהם מודים שאינו קיים משיאין את אשתו כמו בשתי צרות וכי תימא למה באמת אשמועינן דין זה בשתי נשים דפשוט הוא ולא בשני עדים דעלמא דהוי רבותא טפי משום להודיעך כוחו דרבי מאיר דסבירא ליה דאפי' בשתי נשים צרות לא ינשאו כיון דמכחישות זו את זו ומכל שכן בשני עדים דעלמא והא דלא פליג רבי מאיר ברישא מתרץ בגמר' ופליגי בזה רבי אלעזר ורבי יוחנן הרי מבואר דאף על פי דאיכא הכחשה בהגדת עדים כיון דתרווייהו מעידים שאינו קיים משיאין את אשתו: