צמח צדק הקדמון צה

שהזכירו שם אחי אמו או שם אביו. ועוד הזכירו כינוי שהיה נקרא ר"ג דילמא דוקא התם הוא דסבירא ליה לרבא דלא חיישינן אבל בשלא הזכירו רק שמו ושם אביו לחוד שמא גם רבא מודה דחיישינן לאחר אלא ודאי דלא תלי מידי בהא דאין חילוק בין שהזכירו שמו לחוד ובין שהזכירו שמו ושם אבותיו טובא או כינויים אחרים לעולם אם מוחזק לנו אחר אין מתירין ואם אין מוחזק לנו אחר מתירין אפילו בשמו לחוד אם יש לנו הוכחה כמו בעובדא דיצחק ר"ג שהיו שולחים דאזיל מקורטבא ושם היו יודעים שבעל אשה זאת אזיל מקורטבא ע"י זה סבירא ליה להרא"ש דהתי' רבא לכך התיר גם הוא במכלוף בן מלול על פי מה שהיתה האשה או גם אחרים יודעים שבעלה מכלוף בן מלול הלך בדרך ההוא שמצאוהו למכלוף בן מלול אחד הרוג דודאי תלינן בזה שהיה בעל אשה זאת ולא תלינן באחר כיון שאין מוחזק לנו אחר שהיה נקרא מכלוף בן מלול שהלך בדרך ההוא: ושפיר מתיישב הא דמייתי הרא"ש ראיה מן מה שכתב עוד הרמב"ם ישראל שאמר שמת יהודי עמנו במקום פלוני וכו' שאין צריך שיעיד העד דוקא על העיר שהיה דר שם רק שיזכיר העיר שיצא משם ואנו יודעים שבעל אשה זאת יצא מעיר הזאת ושמו כשם אותו שמזכיר העד סגי שהרי כתב הרמב"ם וז"ל ישראל שאמר שמת יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכו' אין אומרים באומד הדעת הוא פלוני עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו. אבל אמר אחד יצא עמנו ממקום פלוני מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו עכ"ל. הרי כתב אפילו לא העיד רק יצא עמנו ממקום פלוני ומתירין על ידי חיפוש אף על גב דלא העיד שהיה דר במקום פלוני מהני והיינו משום דתלינן בבעל אשה זאת שאנו יודעין שיצא ממקום ההו' ולא תלינן לומר דילמא היה אחר שיצא גם הוא ממקום פלוני כיון שאין מוחזק לנו אחר מזה הביא הרא"ש ראיה לדבריו דלא צריך שיעיד העד שהיה דר במקום ההוא ולא הוצרך הרא"ש לתרץ קושיות הגדול שהוקשו לו וז"ל ולפי דברי מר היה לו לומר עד שיאמר ששמו פלוני אלא שמע מיניה שצריך העד שיכיר שהוא זה עכ"ל מפני שזה פשוט הוא שמה שכתב הרמב"ם שיעיד העד שהוא פלוני לאו למימרא שצריך העד שיכיר שהוא זה כמו שהבין הגדול ההוא דאם כן מה צריך תו להכיר שמו ושם עירו אלא כוונתו לומר שעל ידי שיכיר שמו ושם עירו הרי מעיד עליו שהוא פלוני אף על גב דבאמת אינו מעיד שהוא פלוני בעל אשה זאת מכל מקום כשמכיר שמו ושם עירו הוה כאלו העיד שהוא פלוני בעל אשה זאת והכי קאמר עד שיעיד העד שהוא פלוני דהיינו דיכיר שמו ושם עירו כלומר בא לפרש היאך ידע ויעיד שהוא זה היינו שיכיר שמו ושם עירו: כלל העולה מדברינו שזה פשוט הוא ששמו ושם אביו לחוד בדליכא הוכחה על מי שמעידים לא מהני ולא זו שמו ושם אביו לחוד דלא מהני אלא אפילו כמו שמות אבותיו לא מהני דהרבה מצויות בעולם ששמותיהן ושמות אבותיהם מדור לדור לכמה דורות שוים לאחרים שגם להם שמות כמותם לכך אין להתיר אלא בדאיכא הוכחה על מי שהם מעידים כגון שמזכירים המקו' שהיה דר בו דהא מהני פשיט' אם לא הוחזק אחר בעיר ששמו כשמיה ומהני אפילו בדלא הזכיר אלא שמו לחוד וכדתניא בתוספתא וז"ל אין מעידין עד שיכיר שמו ושם עירו ולא זו כשמזכירים המקום שדר שם מהני אלא אף זו שלא העידו שלא היה דר שם רק מזכיר מקום שיצא משם או מקום שהלך לשם או כיוצא בזה הוכחה אחרת שיכולין להוכיח ממנה על מי הם מעידים מהני נמי אפילו בדלא הזכירו רק שמו לחוד אם לא הוחזק לנו אחר ששמו כשמיה שהולך למקום ההוא או שיצא ממקום ההוא ותלינן נמי בבעל אשה זאת שאנו יודעין בו שיצא ממקום ההוא שהזכיר העד ולא תלינן באחר כיון שאין מוחזק לנו ולא זו שאם מזכירים אותו בשמו מתירין את אשתו אם העידו על המקום שיצא משם אלא אף זו שלא הזכירו אותו כלל בשמו רק אמרו אחד יצא מעיר פלוני ונהרג נמי מתירין את אשתו של זה שאנו יודעים שיצא מהעיר ההיא אם אנו יודעים על איזה זמן מגיד רק שצריך חיפוש וכדאיתא בתוספתא וז"ל אבל אמר אחד יצא עמנו ממקום פלוני מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו. עד כאן לשונו: ואע"ג דבתוספתא תנא יצא עמנו וכו' משמע שצריך שיאמר שיצא עמנו לאו דוקא יצא עמנו אלא הוא הדין יצא התם נמי מהני רק שצריכים לידע על איזה זמן מגיד. וכן משמע מתשובת הר"א מזרחי סוף סימן ע"ה. והא דקתני יצא עמנו היינו סתמא דמילתא כשאומר יצא עמנו הוי הוכחה על איזה זמן מגיד דהיינו שידוע הוא אימתי יצא המגיד. אבל אם אמר סתם יצא מעיר פלונית ונהרג צריכין לידע על איזה זמן הוא מגיד דאי לא תימ' הכי דילמא על זמן קדמון הוא מגיד והיאך היה מועיל חיפוש אבל באמת אפי' אמר סתם יצא מהני אם ידעינן על איזה זמן מגיד: והנה ראיתי בתשובת ר"א ששון נקרא תורת אמת שכתב בדוכתין טובא בפשיטות שנהגו בעירו להתיר על פי כינוי. ונפלאתי על זה דאי סלקא אדעתך דכינוי מהני היאך למד הרא"ש להתיר המכלוף בן מלול מן עובדא יצחק ר"ג וכו' הא איכא למידחי ולומר דילמא דוקא התם התיר רבא משום דהוה ליה כינוי דהיו קוראין אותו ר"ג כדכתבתי לעיל אלא על כרחך דלא תלי מידי בהכי. אלא שלפעמים מסייע הכינוי לשאר הוכחות ואומדנות אבל לא שיהא סומכין להתיר על פי כינוי לחוד: ואחר שכתבתי כל זה מצאתי בספר בית חדש נוטה לגמרי לדעת זה שאין להתיר על פי מה שיעידו על שמו ושם אביו אם לא שיש הוכחה במקום. יעויין שם בסעיף י"ב: לפי זה בנדון דידן שלא העידה האשה מרת אידל בת דוד רק שמת אחד שהיה נקרא ליב בן חיים בון ושהיה בן מרת פריבה. ומת בעיר גאשלי"ר. ולא העידה שהיה בעל אשה זאת גם לא העידה על שם עירו וגם אין לנו שום ידיעה שליב בן חיים בון בעל אשה זאת הלך דרך עיר גאשלי"ר שנתלה לומר שאותו ליב בן חיים בון שמת בגאשליר הוא בעל אשה זאת דאלו היינו יודעים שליב בן חיים בון בעל אשה זאת הלך דרך ההוא היינו יכולים לתלות ולומר שאותו ליב בן חיים בון שמת בעיר גאשליר הוא היה בעל אשה זאת כיון שידעינן שהוא הלך בדרך ההוא ולא היינו תולין באחר דאתא מעלמא והיה נקרא כך. כיון שאין מוחזק לנו. אבל השתא שאין אנו יודעים כלל שליב בן חיים בון בעל אשה זאת הלך בדרך ההוא ואין לנו שום הוכחה כלל רק שאותו שמת בגאשלי"ר היה שמו ושם אביו כשמו ושם אביו של בעל אשה זאת ודאי דלא מהני להתיר. אף על פי שהיו מעידים על כינוי שלו שהיה נקרא בון לאו כלום הוא דהרבה נקראים כך על שם מקום אבותיהם שנולדו שם אף על פי שדורות שבאו אחריהם לא נולדו שם ולא דרו שם מכל מקום נקראים כך על שם יחוס אבותיהם. כגון משפחת הורווי"ץ. או אוי"ערבך וכיוצא בזה: הנראה לעניות דעתי כתבתי מחמת חומר אשת איש כי לבבי נוקף עלי הרבה להתיר ע"פ עדו' זו ומי שלבו שלם בדבר ידון בזה כפי ראות עיניו ודעתי בטלה לגביה דברי אלה בין כסא לעשור משנת תי"א לפ"ק: והנה אחר כל זאת בא אלי כמר אביגדור אחי האשה העגונה מרת יוטל הנזכרת ואמר כי יש לו עוד תקוה להביא ראיה מן איש אחד נקרא אפרים ביפרשי"ץ שהוא היה מכיר לכמר