צמח צדק הקדמון צד

ושם עירו וכ' דלכאורה אין ראיה לדבריו מהתם ואדרבה איכא לאקשויי עליהם כמו שהקשה גדול אחד וז"ל לפי דברי מר היה לו לומר עד שיאמר ששמו פלוני אלא שמע מיניה שצריך העד שיכיר שהוא זה עכ"ל. והובא בתשובת הרא"ש כלל נ"א סימן ב' וכן הקשה הגדול ההוא כמה קושיות ולכולם תירץ הרא"ש זולת לקושיא זאת לא תירץ כלום ולא הזכירה כלל: לכך נראה לי לומר דהתם בתשובת הרא"ש כלל נ"א במכלוף בן מלול מיירי שהיתה האשה יודעת שבעלה מכלוף בן מלול הלך בדרך ההוא שמצאוהו להרוג שם ג' פרסאות מן פא"ס והוא מקום שהעיד עליו העד רבי דוד הכהן אף על גב דלא נמצא זה מבואר התם. מכל מקום סתמא דמילתא אשתו של אדם יודעת הליכת בעלה להיכן הוא או באיזה דרך הוא מהלך. וסתמא כפירושו לכך לא הוצרך להזכיר דבר זה בפירוש בתשובה ההיא. לכך התיר הרא"ש על פי העד הר"ר דוד הכהן שהעיד שהוא היה מכיר לההרוג שהיה נקרא מכלוף בן מלול שנהרג ג' פרסאות מן פא"ס ונקב' בפא"ס אע"פ שלא העיד שהי' בעל' של אשה זאת ולא העיד על עירו לפי שהאשה יודעת היתה שבעלה מכלוף בן מלול הלך בדרך מקום ההוא שהגיד רבי דוד הכהן שנהרג שם ותלינן שמכלוף בן מלול בעל אשה זאת הוא נהרג שם ולא תלינן דילמא היה מכלוף בן מלול אחר בעולם שבא דרך מקום ההוא ונהרג שם כיון דלא הוחזק לנו מכלוף בן מלול אחר שבא דרך אותו מקום אע"ג דשכיחי שיירות אמרינן ודאי דמכלוף בן מלול זה שאנו יודעים בו שהלך דרך מקום ההוא והוא היה בעל האשה הזאת הוא ההרוג שמצאו שם שהיה נקרא מכלוף בן מלול ולא תלינן באחר דכאן נמצא וכאן היה. ומייתי ראיה לזה שאין צריך להכיר שההרוג היה בעל אשה זאת שאנו דנין עליה. וגם לא צריך להזכיר שם עירו שהיה דר בו. מן עובדא דיצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי דאזל מקורטבא לאספמיא וכו' דמיירי התם אותן ששלחו מתם לא היו יודעין שהיה דר בקורטבא אלא אנשים שהלכו עמו הגידו שעבר דרך קורטבא ושם נתלוו יחד ואזלי בהדי הדדי לאספמיא. וכן משמע מלשונם ששלחו מתם יצחק ר"ג דקאזיל מקורטבא לאספמיא שכיב. ואי כוונתם היה להודיע שהיה רק בקורטבא הכי הוה להו למיכתב יצחק ריש גלותא מקורטבא דאזיל לאספמיא שכיב. אלא ודאי דלא היו יודעים שהיה דר שם רק היו יודעים שאזיל מהתם. לכך כתבו יצחק ר"ג דקאזיל מקורטבא וכו' שלא כתבו אלא דאזיל משם. ואם כן היה להם לחוש דילמא אתי איניש אחרינא דהוי שמיה יצחק ריש גלותא והוה בר אחתיה דרב ביבי ואזיל נמי מקורטבא לאספמיא כיון דשכיחי שיירתא. אלא על כרחך כיון שהיו יודעים שם שיצחק ר"ג בעל האשה ההיא היה הולך לאספמיא תלינן שהוא היצחק ר"ג דמת שם באספמיא ולא תלינן באחר הכי נמי בנדון דידיה במכלוף בן מלול כיון שיודעים היו שבעל אשה זאת הלך דרך מקום ההוא שנהרג שם אמרינן ודאי בעל אשה זאת היה שהיה נקרא מכלוף בן מלול והלך דרך מקום ההוא ולא תלינן באחר דכשם שהתירו ביצחק ר"ג וכו' על ידי שהיו יודעים מקום יציאתו מן קורטבא הוא הדין נמי יש להתיר בידעינן מקום שהלך שם דמאי שנא ולא תימא דילמא שאני יצחק ר"ג דהתם אפשר שהיו יודעים מקום שיצא משם ומקום שהלך לשם דאיכא היכרא טובא. אלא אפילו אי לא היו יודעים רק מקום שיצא משם מהני כיון דמכל מקום איכא הכירא קצת שעל בעל אשה זאת מעידין שמזכירו בשמו ואנו יודעים שהוא הלך לשם סגי ובין שיודעין מקום שיצא משם ובין שיודעין מקום שהלך לשם תלינן בזה שאנו יודעים ממנו ולא תלינן באחר שאינו מוחזק לנו כלל: ולפי שיש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דילמא התם ביצחק ריש גלותא לא התיר רבא אלא בשביל שהזכירו מקום יציאתו ומקום הליכתו. אבל באחד מהם דהיינו במקום הליכה לחוד או במקום יציאה לחוד לא סגי לכך הביא ראיה מן הרמב"ם וכתב וז"ל וכאשר הבנתי וכו' כך מצאתי בחבורו של רמב"ם ז"ל שכתב וז"ל בא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלוני וכו' אשתו מותרת עכ"ל. ודין ההוא לקח הרמב"ם ז"ל מן עובדא דיצחק ריש גלותא האמור בגמרא ומתיר על פי מה שאומר השליח סתם אמרו לי ב"ד או אנשים ואינו מזכיר באיזה מקום אמרו לו ב"ד או אנשים שמע מיניה דלא הצריך הרמב"ם להזכיר שניהם מקום שהלך לשם ומקום שיצא משם אלא אם מזכיר רק המקום שיצא משם סגי כדמשמע ממה שכתוב כשתלך למקום פלוני וכו'. ואי סלקא אדעתיך דההוא עובדא דיצחק ריש גלותא מיירי בדוקא משום שהזכירו קורטבא ואספמיא שהם מקום יציאה ומקום הליכה למה התיר הרמב"ם על ידי זכירת מקום שיצא משם לחוד כדמשמע מדבריו שכתב אמרו לי ב"ד כשתלך למקום פלוני נזכר מקום שאמרו לו שם רק המקום שהלך השליח לשם אלא ודאי גם הרמב"ם הבין כך מתוך ההלכה שאינו צריך רק שיזכיר מקום שיצא משם או מקום שהלך לשם כדי שיהא לנו הוכחה מזה על מי הם מעידים דאם לא היו מזכירים שום מקום כלל. רק היו אומרים יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי שכיב לא היה מתיר רבא אפילו אם היו מזכירי' כמה שמות אבותיו ואבות אבותיו וכינויים אחרים לא היה מועיל דחיישינן דילמא איכא עוד אחר ששמו ושם אביו ואבי אביו ואחי אמו כך הוא כמו של זה ודילמא היו לו כינויים גם כן כאלו אבל לפי שהזכירו דאזיל מקורטבא ואלו ידעינן שבעל אשה זאת שהיה שמו יצחק ר"ג אזיל מקורטבא תלינן ביצחק ר"ג זה שהיה בעל אשה זאת. ולא תלינן באחר כיון שאין אנו ידעינן באחר שאזיל מקורטבא. והוא הדין נמי אי לא היו מזכירים שום סימן אחר רק היו מזכירים יצחק אזיל מקורטבא ושכיב היו מתירין האשה ההיא על ידי שהיו יודעים שבעל האשה היה שמו יצחק ואזיל מקורטבא תלינן ביה ולא באחר כיון שאין מוחזק לנו אחר שאזיל מקורטבא. אף על גב דשכיחי שיירתא לא אמרינן דילמא יצחק אחר אתי מעלמא לקורטבא ואזיל מהתם ושכיב ועליו הם מעידים אלא תלינן בבעל אשה זאת. וכן לא חיישינן נמי דילמא איכא עוד מקום אחר דשמיה קורטבא דודאי דלתרי מקומות שיהא שמותיהן שוה לא חיישינן. אבל לשמות בני אדם שוות חיישינן אפילו לשמות טובא מכמה אבות. ולא שיהא הרא"ש מתיר בשביל שהזכיר שמו ושם אביו מכלוף בן מלול לחוד ושם בעל האשה ההיא היה שמו מכלוף בן מלול הא ודאי ליתא דהרבה יש בעולם ששמותם ושמות אבותם של זה הם כמו של זה. דודאי צריך שיהא לנו הוכחה שעל בעל אשה זאת מעידים כגון שמעידים על המקום שיצא משם אפילו לא הזכירו רק שמו לחוד מהני. שהרי עיקר טעמו של הרא"ש הוא כיון שאין מוחזק לנו אחר ששמו כך אם כן מה לי שהזכיר אותו בשמו לחוד או שהזכירו אותו בשמו ובשם אביו דממה נפשך אם מוחזק לנו אחר ודאי דלא מהני מידי אפילו הזכרת אבותיו טובא. ואי לא מוחזק לנו אחר אפילו שמו לחוד מהני אי לא מוחזק לנו אחר ששמו כך: ודבר זה שאמרנו שאם אין הוכחה במקום או במילת' אחריתא שעל בעל אשה זאת מעידים לא מהני אפילו בשהזכירו שמו ושם אביו ושם אחי אביו או יותר יש להוכיח מתשובת הרא"ש גופא שהוא התיר לאשה זאת שבעלה היה מכלוף בן מלול ומביא ראיה על זה מן עובדא דיצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי דאזיל מקורטבא לאספמיא וכו' שמותר לאשה זאת שבעלה היה מכלוף בן מלול על פי העד ר"ד הכהן שהגיד שהוא היה מכיר לאחד שהיה נקרא מכלוף בן מלול הא איכא למידחי ולומר דילמא דוקא התם דאיכא היכרא טובא שהיה בר אחתיה דרב ביבי דהוה כאלו הזכירו שם אביו דמה לי