צמח צדק הקדמון צג

שהגירסא לפניו היה ברמב"ם כאשר הביאו הטור שלא נזכר שם אביו בדין זה שהרי כתב בדין זה בפרק י"ג מהלכות גירושין וז"ל מצאו שטר וכו' כתוב בירושלמי ונכתב כאן בהלכות וכו' רבי ירמיה אומר משיאין את אשתו רב אבין אומר אין משיאין את אשתו ופסק רבינו כדברי המיקל וכו' עכ"ל ואי סלקא דעתך דכיון שהזכיר שמו ושם אביו שאני ומהני אפילו בלא הזכיר שם עירו והרמב"ם אתא לאשמועינן האי חידוש ולא מיירי בגוונ' דמיירי ביה בירושלמי אם כן למה כתב הרב המגיד דרבינו פסק כדברי המקיל הא לא מיירי בירושלמי בדין זה אם הזכיר שמו ושם אביו ודילמא דברי הכל היא ואפילו רבי אבין דמחמיר בירושלמי בדהזכיר שמו לחוד מודה בכי האי גונא בדהזכיר שמו ושם אביו או דילמא תרווייהו לא סבירא להו דמהני שם אביו כלל בשלא הזכיר שם עירו שהרי הם לא איירי אלא בשלא הזכיר רק שמו לחוד ובגוונא דאנו יודעים על מי הוא מעיד רק דפליגי אם עדות בכתב מהני או לאו אף על גב דיש לדחוק ולומר דאהא דכתב דעדות בכתב מהני כתב דפסק כדברי המקיל ולא קאי אכל דבריו בדין זה מכל מקום לא הוי ליה להרב המגיד לסתום דבריו אלא הוי ליה לפרש אלא על כרחך דהגירסא היה לפניו כאשר הביאו הטור דלא שם אביו כלל ולא גרסינן מת פלוני בן פלוני וכו' אלא גרסינן מת פלוני לחוד ומיירי בגוונא דמיירי בירו' והיינו שאנו יודעים על מי הוא מעיד ולא נחית השתא לפרושי דין זה ולא בא אלא להורות שעדות בכתב מהני ולכך שפיר כתב הרב המגיד שרבינו פסק כדברי המקיל: מבואר מכל זה שאין ראיות מהררי"ק מדברי הרמב"ם מוכרחת ששם אביו מהני כלום אם לא הזכיר שם עירו. וכן מה שהביא מהררי"ק ראיה מתשובת רבי יואל הביאו ב"י בקצרה סוף סעיף י"ח וז"ל וששאלת על האשה אם מותרת לינשא אומר אני אחרי שרבי יוסף מעיד מפי עד שמת רבי אשר בר יוסף אשתו מותרת לינשא וכו' עכ"ל משמע מהתם אף על גב דלא העיד על שם עירו מותרת לינשא והיינו משום שהזכיר שמו ושם אביו הא נמי לאו מילתא הוא דבאותו תשובה נמי לא מיירי אלא שיש להתיר על פי עדות בכתב כדמסיים שם בתשובת מהררי"ק דבהא קמיירי והוא במרדכי פרק י"א דיבמות ומביא נמי ראיה מן הירושלמי דלעיל דעדות בכתב מהני אלא שהב"י הביא תשובה זו בקצרה וכיון דהכי הוא יש לנו לומר דהתם נמי בכי האי גונא הוא שיודעין היו על מי היה רבי יוסף מעיד רק השאלה היתה אם עדות בכתב מהני והשיב דמהני עדותו ומייתי ראיה מן הירושלמי שהבאתי לעיל לכך גם מתשובת ר' יואל אין ראיה כלל: אלא שבתשובת הרא"ש כלל נ"א סימן א' במכלוף בן מלול הביאו ב"י סעיף י"ח מבואר שהתיר על פי מה שהעידו שמת אחד שהיה נקרא מכלוף בן מלול כיון שלא חי מכלוף בן מלול אחר בעיר אף על פי שלא היה מעיד שהיה בעל אשה זאת ולא העיד על מקומו ורוצים מקצת המורים לסמוך על תשובת הרא"ש הזאת להתיר בסתם כשהעידו על א' שמת אפילו במדינת הים אם שמו ושם אביו הוא כשמו ושם אביו בעל אשה זאת ואין זה נכון כי הנה כל האחרונים לא רצו לסמוך להתיר בכה"ג אם לא הזכיר העד שם עירו אם לא דאיכא אומדנו' והוכחות טובא כמו שכתב בתשובת בן לב חלק ג' סימן ך' אע"פ שתשובת בן לב גופיה לא ראיתי מכל מקום מצאתי בשמו שכתב וז"ל וכיון דכן הוא לא עבדינן עובדא להתיר בשמו ושם אביו רק כשמזכיר גם כן שם עירו והוא דלא הוחזקו וכו' עכ"ל אלא לבסוף התיר מכח הוכחות ואומדנות טובא: וכן רבי יוסף טיטצאק הביאו בנימן זאב סימן ז' שהתיר אפילו בשלא הזכיר שם עירו וסמך על תשובת הרא"ש במכלוף בן מלול התם נמי מבואר מתוכו דלא התיר אלא בשביל שהיה הוכחה טובא שעל משה סוסי מעיר ההיא מגיד מפני שהמגיד והשומע מהמגיד שניהם היו מאותה העיר ובכי האי גונא ודאי על אותו פלוני שמן העיר ההיא מעיד והוי כאלו הזכיר העיר בפירוש אבל להתיר בסתם על פי מה שמעידים על שמו ושם אביו וליכא הוכחה ודאי לא מצינו בשום פוסק מן האחרונים: ואפילו הרא"ש גופיה נראה מתשובתיה בתלמיד רבי אשר והביא הטור א"ה סימן חי"ת שלא סמך להתיר אלא על ידי הוכחות ואומדנות ולא תימא דדוקא התם בתלמוד רבי אשר שלא הזכירו העד רק בשמו לחוד ולא הזכיר שם אביו הוא דצריך לאמדנות והוכחות אבל אי היה מזכירו בשמו ובשם אביו לא היה צריך לאומדנות אף על גב דלבסוף הזכירו בשמו ובשם אביו שכתב וז"ל וידוע לכל בני חברותינו שמיום בואו לכאן לא בא שום אדם ללמוד לכאן ששמו רבי אשר אךא אותו רבי אשר בר סיני וכו' הרי נזכר הוא בשמו ושם אביו היינו הרא"ש כתב כך והזכיר לאותו תלמיד בשמו ובשם אביו לבאר על מי שהוא מודה שאשתו מותרת אבל העד שהעיד לא הזכירו רק בשמו לחוד רבי אשר ולא הזכיר שם אביו ודילמא משום הכי הוצרך לאומדנות והוכחות. הא ליתא דמשמע לי מתשובת הרא"ש כלל נ"א במכלוף בן מלול דלא שאני ליה בין שה שהזכיר שמו לחוד לבין שהזכיר נמי שם אביו מדלא נחית לחילק זה כלל באותה תשובה לומר שיש להתיר אפילו בדלא הזכיר שם עירו כיון דהזכיר שם אביו אלא ודאי דלא שאני ליה להרא"ש בין שהזכירו לחוד ובין שהזכיר נמי שם אביו ולקמן יתבאר זה הטיב דלא תלי מידי בהזכרת שם אביו: ולפי שרחוק בעיני מאד להתיר בסתם אם מעידים על אחד שמת במדינת הים ששמו ושם אביו הוא כשמו ושם אביו של בעל אשה זאת אפילו בשלא הזכיר שם עירו וליכא הוכחה כלל כיון דהרבה נמצאו בעולם ששמם ושם אביהם הוא כשמם ושל אביהם של אחרים. וכן כתב בהדיא מהרי"ק שורש קפ"ד וז"ל דאי אפשר שלא ימצא אחד בעולם שהוא נקרא דוד בר שלמה כמו זה. והיאך יש להתיר בסתם. על כן נתתי אל לבי לדרוש ולתור בתשובת הרא"ש כלל נ"א במכלוף בן מלול שהתיר הרא"ש את אשתו על אופן מה שהתיר. כי לכאורה תימא הוא להתיר בסתם היכא דליכא הוכחה אף על גב דמסיים לבסוף דמשום עגונה הקילו טובא מכל מקום הא מסיק בפרק יש בכור כי מקלינן בסופה בתחלתה. לא אקילו רבנן (דף מ"ו) ופי' רש"י בסופה לאחר שכוונו יפה שזהו הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיקן אפי' בעבד ושפחה אבל בתחלה תחלת העדיות דהיינו ראיית המת לא אקילו עד שיכירהו יפה. עכ"ל. הוא הדין נמי בכי האי גונא שאין לנו שום הוכחה שמעידים על בעל אשה זאת רק שמעידין על אחד שמת שהיה שמו ושם אביו כשמם של זה ושל אביו של בעל אשה זאת היאך יש להקל הא האי מיקרי תחלה ובתחלתה לא אקילו רבנן. ומתשובתו משמע שהתיר לאשה ההיא על פי העד שהעיד שמת אחד שהיה נקרא מכלוף בן מלול ולא העיד על בעל האשה ההיא ולא על עירו רק ששם בעל אשה ההיא היה גם כן נקרא מכלוף בן מלול. וזה נראה לי כדבר תמוה: ומתוך עייוני קצת בתשובת הרא"ש הוקשה לי בו מאי מייתי ראיה לנ"ד מן הרמב"ם שכתב וז"ל ישראל אחד שאמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני וכו' הא דין זה של הרמב"ם הוא דין האמור בגמרא ביצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי וכו' ופסיק כרבא. אם כן מאי מייתי טפי ראי' ממנו ממאי דמייתי מקמי הכי מן הגמרא עובדא דיצחק ר"ג וכו'. גם קשה מאי מייתי ראיה מן הא דכתב הרמב"ם עוד ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכו' אין אומרין באומד הדעת הוא פלוני עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו