צמח צדק הקדמון צא

היו אותן גוים לפנינו והרי איכא רוב שמעידין שמת ובפסולי עדות אזלינן בתר הרוב: ואף על גב דמוכח בתלמוד בדוכתי טובא דלא אמרינן שיהא אחד המעיד בשם שנים מיחשב כאלו היו אותן שנים לפנינו עדות אשה שאני דמקלינן בה טובא: וכן מצאתי שכתב בהדיא מהר"ם לובלין בפשיטות בתשובה סימן קכ"ח וז"ל ובשני עדים הסכימו כל הפוסקים וכו' דלא שייך לומר בדדמי וכו' אף על גב דאותן שני עדים לא באו להעיד בפני ב"ד כי אם אותו משה בר פסח שהוא עד אחד שהגידו לו השני יהודים הדברים הנ"ל מכל מקום אין נראה לחלק בזה בעדות אשה עכ"ל: הרי מבואר בהדיא בדבריו דבעדות אשה חשבינן לעד שמעיד בשם שנים כאלו אותן שנים היו מעידים לפנינו במקום דאיכא נפקותא מיני' ואין מי שמכחיש לעד זה בגוף העדו' והאלוף הרב הגדול חתני מוה' גרשון רצה לדייק מתשובת קלו"ן סימן קע"ה שכתב וז"ל דבר פשוט שמאחר שהעיד הר"ר מנחם בר אברהם ששמע משלשה או ארבעה בני ברית שאחד שהמיר דתו וצולע על יריכו וכו' ושמע מהם שהיה מת כמבואר למעלה דאיתתא שריא ואף על גב שהם לא היו מכירין אותו וכו'. וראיה ברורה מדגרסינן בשילהי יבמות מעשה באדם אחד וכו'. ומאחר שהם אמרו לו אחר כך שאותו המומר הצולע שחלה ומת אין לך עדות גדול מזה ואם היו באין לפנינו ומעידין על פי הדברים האלה היינו מתירים אותה כדהוכחתי לעיל הוא הדין שיחשב זה רבי מנחם כעד אחד דהא הלכה רווחה בישראל היא דעד מפי עד כשר לעדות אשה וכו' עכ"ל. ומשמע ליה לחתני הרב הגדול הנ"ל מלשון זה שכתב שיחשוב ר' מנחם כעד אחד שאף על פי שהעד רבי מנחם שמע מג' או ד' בני ברית מכל מקום לא יחשב כי אם כעד אחד. ולא דק שפיר במילתא דידן וכי עלה על דעתינו לומר שיהא עד אחד נחשב כשנים אתמהא. אלא אנו אומרים כיון שעד אחד מהימן בעדות אשה הרי הוא נאמן לומר שכך אמרו שנים או שלשה והוה כאלו אותן שנים היו לפנינו. ולעולם זה שמעיד בפני ב"ד לא מיחשב אלא כעד אחד. ובענין זה כתב נמי מהרי"ק כיון שרבי מנחם זה הוא עד אחד ובעדות אשה עד אחד מהימן הרי הוא נאמן שכך אמרו ג' או ד' בני ברית ולכך כתב אם היו אותן ג' או ד' בני ברית באו לפנינו ומעידין לפנינו היינו מתירין אותה הוא הדין שיחשב זה רבי מנחם כעד אחד דמהימן לומר שכך אמרו ג' או ד' בני ברית דעד מפי עד כשר לעדות אשה. והוה כאלו היו לפנינו אותן ג' או ד' בני ברית: ואפילו אי לא הוה אלא אחד הוי סגי אלא האמת נקט דעד אחד ששמע מאחרים ומעיד בב"ד מה ששמע מהם הוה כאלו אותן היו לפנינו משום דמהימן הוא בעדות אשה: שאלה נ"ח אשה אחת נצבת עמנו בזה והיא עגונה. היתה כאלמנה. מרת יטול אשת ליב בן חיים בון מק"ק מיז"לופא והיא יושבת בדודה: שכולה וגלמודה. מבעלה ומבנים משך זמן כעשר שנים: וכמה פעמים: באו עדים ועל מיתת בעלה היו מגידים זה אומר בכה וזה אומר בכה והאשה נשארה נבוכה כי הדברים לא היו ברורים: כדי להוציא משפטה לאורים. עד כי העידה אשה אחת בארץ אשכנז בבית דין יפה: אולי תמצא בזה תרופה וזה אשר העידה ביום ג' כ"ה מנחם תי"ו יו"ד לפ"ק בק"ק אפטרוט מרת אידל בת דוד ז"ל בתורת עדות ובעונש אם לא יגיד וגו' וז"ל בלשון אשכנז איך האב מיך פר דינגט לבית רבי זעליג מק"ק גאשליר צו איינר משרתת אזו זיינן מארקיטאנטיר הין קומן. איז איינר אונטר זיא גיוועזין האט גיהיישין ליב בן חיים בון איז דארט קראנק גיווארין האט נאך מיר גישיקט איך זאל אים ווארטין איך האב ניט קענט האב מיך שון פר דינגט גיהאט אזו איז ער קראנקרהייט אוועק גיפארין ער האט וועלין צו זיינר מוטר פריבה פארין לכפר גרונט. אזו האט מן אים צורוק גיבראכט אונ' לבית גוי גיליגט אזו איז ער דארט גישטארבן בחולי שלשול דם בר מינן אונ' איך האב אים וואול קענט אז ער פריבש זון איז עכ"ל: וחתומים על גביית עדות תלתא גברי סמיכי ונתקיימו חתימתן: העתקה מלשון אשכנז ללשון הקודש הגדת עדות מרת אידל בת דוד ז"ל: הייתי משכרת לבית רבי זעליג מק"ק גאשליר למשרתת ובאו לשם מארקיטאנטיר. (פירוש אותן שנוסעים עם החיילות ומספיקים להם מזון וצידה ושאר צרכיהם) ובתוכם היה אחד נקר' ליב בן חיים בון ונחלה שם ושלח אחרי לשרתו בחליו ולא יכולתי כי כבר הייתי מושכרת. בכן נסע משם בהיותו חולה ורצה הוא ליסע לאמו פריבה לכפר גרונט בכן חזרו והביאו אותו לעיר ושמו אותו לבית גוי בכן מת שם בחולי שלשול דם בר מינן. ואני הייתי מכירו בטוב שהוא היה בן פריבה עכ"ל: הנה נראה בעיני שקשה להתירה על פי עדות זה כיון שלא העידה מרת אידל בת דוד הנ"ל אלא על שמו ושם אביו ולא העידה על שם עירו לא מהני עדותה דחיישינן דילמא עוד יש אחר ששמו ליב בן חיים בון כשם בעל האשה זאת. ואנן בעינן שצריך שיהא מכיר את שמו ושם עירו כדאיתא בתוספתא אין מעידין עליו עד שיהא מכירין שמו ושם עירו: אע"ג דמהררי"ק שורש קע"ה כתב להתיר על פי העד שמעיד על שמו ועל שם אביו אפילו כשלא הזכיר שם עירו שכתב וז"ל ואם נפש אדם לומר הרי כתב הרמב"ם וז"ל ישראל שאומר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכו' אין אומרין באומדן שהוא פלוני עד שיעיד העד שהוא פלוני מכיר שמו ושם עירו עכ"ל: משמע דבע נן שמזכיר שם עירו בעדותו והכי נמי תניא בתוספתא אין מעידין עליו עד שיהא מכירין שמו ושם עירו נראה לעניות דעתי היינו דוקא היכא שאין מזכיר שם אביו אז צריך שיאמר יוסף שממקום פלוני או שמעון שממקום פלוני אבל אם אמר יוסף בן שמעון מת אז אין צריך להכיר ולהעיד על המקום דטפי איכא היכרא בשם אביו מבשם מקומו ותדע דכן הוא שהרי הרמב"ם עצמו כתב בסמוך לו וז"ל מצאו כתוב בשטר מת פלוני בן פלוני או נהרג פלוני בן פלוני ונודע שהוא כתב ישראל הרי זה תינשא אשתו עכ"ל עוד כתב הרמב"ם וז"ל וכן מי שנשתתק ובדקו אותו וכו' וכתב שמת פלוני בן פלוני תנשא אשתו עכ"ל הרי לך שלא הזכיר שם העיר מאחר שהזכיר שם האב ואפילו נמצא בשטר כתוב כ"ש וכ"ש בהעדאת עדים דעדיף עכ"ל מהררי"ק הרי שכתב מהררי"ק בהדיא להתיר אם הזכירו בשמו ושם אביו ולא צריך להזכיר שם עירו מכל מקום אין לסמוך על הוראה זו שהרי מהררי"ק גופיה כתב הפך זה בשורש קפ"ד ומצריך להזכיר שם עירו אפי' כשהזכירו בשמו ושם אביו ומביא ראיה מהא דכתב הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות גירושין וז"ל בא עד אחד ואומר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו וכו' הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר שמת עכ"ל הרמב"ם. וכתב עליה מהררי"ק התם וז"ל משמע דוקא כשאמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם וכו' הוא דאין חוששין ליצחק בן מיכאל אחר דודאי כיון שאמרו לו כשתלך למקום פלוני מוכיחים הדברים שאותו יצחק בן מיכאל שמת הוא העומד באותה העיר שזה הולך שם דאי לא תימא הכי למה תלה, שליחותו בהליכת אותו מקום ומשום כך