צמח צדק הקדמון צ

זה אף על גב דתנא דברייתא נקט מתחיל בפסוק ולאו דוקא פסוק ולא היה צריך לפרש היינו משום דאורחא דתנא הוא אבל הם היו צריכין לפרש והוי להו למימר שצריך להתחיל ג' פסוקים שלפניהם אלא אכל פרשיות שבתורה שמדברים בפורענות קאי וכדפרישית והא דקאמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים וכו' קאי אמתניתין דקתני אין מפסיקין בקללות קאמר לא שנו אלא בקללו' שבתורת כהנים ולאפוקי קללות שבמשנה תורה מפסיקין וכדמפרש טעמא דמשה מפי עצמו אמרן. אבל שאר פורענות שבתורה דמיא בהא לקללות שבתורת כהנים שאין מפסיקין בהם דמפי הגבורה נאמרו. ובכולהו צריך להתחיל בפסוק שלפניהם וכו' חוץ מקללות שבתורת כהנים. ולכך כתבו הפוסקים שלעולם לא יתחילו ולא יסיימו אלא בדבר טוב. כמו שכתב מהרמ"א בא"ח סימן קל"ח בהג"ה: שאלה נ"ז אשה שבעלה הלך ממנה והיא יושבת עגונה זה כמה שנים ובא אחד והעיד בב"ד בתורת עדות וכו' ששמע מן ערלי' הרבה שמת בעל אשה זאת אשתקד ועד אחד בא והעיד בב"ד בתורת עדות וכו' ששמע מן ערל אחד שאין זה עדיין רביעית שנה שראה את בעל אשה זאת שהיה חי מה דינה של האשה הזאת מי דיינינן להנך עדות כיון שהם מעידים מה ששמעו מפסולי עדות כפסולי עדות עצמם ואזלינן בתר רוב כר' נחמיה דסבירא ליה דפסולי עדות אזלינן בתר רוב ומותרת לינשא או דילמא כיון דאין פסולי עדות לפנינו דיינינן להנך עדות כעד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת ולא תינשא: תשובה יראה דבכי האי גוונא אף על פי שאין פסולי עדות עצמם באין לפנינו אלא שישראל אחד מעיד ששמע מן פסולים הרבה שמת ועד אחד מעיד ששמע מפסול אחד שלא מת אזלינן בתר רובא ושריא איתתא דא לינשא לאחר ולא דיינין להו כעד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת דכיון דליכא הכחשה ביניהם אמרינן תרווייהו קושטא קאמרי זה שמע מן פסולים הרבה שמת וזה שמע מן פסול אחד שלא מת וליכא הכחשה בין הנך תרי עדות בני ברית אלא שבין הפסולים איכא הכחשה ובפסולים אזלינן בתר הרוב דתינח עד אחד שמעיד שהוא מת ועד אחד מעיד שלא מת דלא תינשא משום דהתם איכא הכחשה ביניהם דאחד מהן ודאי שקורי משקר ואין אנו יודעים איזה מהם ודילמא האי שאמר מת שקורי קא משקר לכך לא תינשא אבל בנדון דידן ליכא הכחשה ביניהן ומצינן למימר דתרווייהו קושטא קאמרי למה לא נאמין לתרווייהו זה שמע מפסולים הרבה שמת וזה שמע מפסול אחד שלא מת והוה כאלו היו אותן פסולים לפנינו מפני שאנו מאמינים להנך עדים שכך שמעו ובלאו הכי אין הפסולים צריכים להגיד בב"ד ואלו לא בא לפנינו אלא זה ששמע שמת אפילו אי לא שמע אלא מפסול אחד היו משיאין את האשה על פיו ולמה לא נאמין לו גם עתה ששמע מהרבה פסולים שמת אי משום שעד אחד אומר ששמע מפסול אחד שלא מת מה בכך הא אינו מכחיש לזה על מה שמעיד הוא ותרווייהו קושטא קאמרי לכך דיינינן להו כאלו היו אותן פסולים לפנינו ואזלינן בתר רוב ואתתא שריא לאנסובי: ואומר אני דאית למילף מקל וחומר דלא לאחזוקי לעדים למשקרים מהא דתנן בפרק האשה שלום דף קי"ז אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הואיל ושניהם מודים שאינו קיים הרי אלו ינשאו והטור א"ה בסימן י"ז סעיף ח' כתב בשם אביו הרא"ש דין זה בעדים דעלמא עד אחד אומר מת ועד אחד אומר נהרג הואיל ושניהם מעידים שאינו קיים תינשא: הרי מבואר התם אף על גב דאחד מהם ודאי משקר שהרי איכא הכחשה ביניהם שזה אומר מת וזה אומר נהרג אפילו הכי כיון דלא הוחזקו תרווייהו לשקרנים אלא אפשר דאין משקר אלא אחד מהם ואידך קושטא קאמר אמרינן אוקי גברא אחזקתיה דאין משקר אלא אחד ואידך קושטא קאמר והרי אית לן עד אחד שמעיד על הבעל שאינו קיים והיינו זה שאומר מת או זה שאומר נהרג ומשיאין את אשתו על פי אותו עד דרבי מאיר הוא דסבירא ליה כיון שאחד מהן משקר חיישינן שמא גם השני משקר כמו שכתבו התוס' התם ריש דף קי"ח בד"ה ומכחישות זו את זו וכו' אבל ר"י ור"ש לא סבירא להו כך ואנן כר"י ור"ש קיימא לן דסבירא להו דאף על גב דאחד מהן ודאי משקר מכל מקום מחזקינן לאידך למהימן ואם כן מכל שכן היכא דמצינן למימר דשום אחד מהן אינו משקר כמו בנדון דידן שזה מעיד ששמע מפסולים הרבה שמת וזה מעיד ששמע מפסול אחד שלא מת ותרווייהו קושטא קאמרי כל אחד מהם מעיד מה ששמע וליכא הכחשה ביניהם ודאי דאנו מאמינין לתרווייהו שכך שמעו והוה כאלו היו הפסולים לפנינו ואזלינן בתר הרוב ואיתתא שריא להיתנסבא אף על גב דאין הפסולים עצמן באין לפנינו אזלינן בתר הרוב. וראיה לזה דאזלינן בתר רוב פסולים אף על פי שאין הפסולין עצמן באין לפנינו מהא דכתב הר"ן בתשובה הביאו הרב ב"י בסימן י"ז מטור א"ה סעיף מ"ב וז"ל כתב הר"ן בתשו' סימן נ"ב אם שנים מעידים ששמעו כל אחד מהם מפי אחד שמת פלוני ועד אחד מעיד ששמע מפי אחד שהוא חי דאיתתא שריא דקיימא לן בפרק האשה שלום דבפסולי עדות אזלינן בתר רוב בין לקולא ובין לחומרא עכ"ל. והובא דין זה בש"ע סעיף מ"א אלא שיש קצת גמגום בלשון הש"ע הרי מבואר בהדיא אפילו בשאין אותן פסולי עדות לפנינו אזלינן בתר הרוב: וליכא למימר דילמא דוקא התם דשנים מעידים בפני ב"ד מה ששמע כל אחד מהפסול התם דאמרינן דאזלינן בתר הרוב אעפ"י שאין הפסולין עצמן לפנינו אבל בחד שאמר כך בשם פסולים הרבה לא. הנה אף על גב דלא מסתבר לחלק כך ואין זה צריך סתירה מכל מקום כדי לסתום פה החולק אית להביא ראיה מהא דכתב עוד הר"ן בתשובה סימן מ"ז וז"ל שאם בא עד אחד והעיד ששמע מפי ראובן שהיום מת ובאו מאה ששמעו מפי שמעון שהיה חי הדבר ברור דהוה כעד אומר מת ועד אומר לא מת וכו' עכ"ל. הרי מבואר כיון שהם מעידים על פי מה ששמעו לא אזלינן בתרי דסהדי דאתו קמן אף על פי שרבים הן אלא בתר סהדי אותן ששמעו מפיהם והיינו משום כיון דאותן שבאין לפנינו אין מכחישין זה את זה ואפשר דכולהו קושטא קאמרי זה שמע מפי ראובן שמת ואלו מאה שמעו מפי שמעון שלא מת יש לנו להאמין לזה שהוא מעיד לבדו ששמע כך מפי ראובן כמו שיש לנו להאמין לאלו מאה ששמעו כך מפי שמעון ולא הוו אלא עד כנגד עד דהוה כאלו אותן היו לפנינו: ולכך בדין שהביא הר"ן בתשובה סימן נ"ב בשנים שכל אחד מעיד ששמע מפי אחד שהוא חי ואחד מעיד ששמע מאחד שמת אנו מאמינים לכולם כיון שאין מכחישין זה את זה וכל אחד אומר אמת ששמע כן מאחד והוו כאלו אותן היו לפנינו הרי הם רוב מעידין שהוא חי ואזלינן בתר הרוב ובדין שכתב הר"ן בתשובה סימן מ"ז באחד שמעיד ששמע מפי ראובן שהיום מת ומאה מעידים ששמעו מפי שמעון שהיה חי אנו מאמינין לכולם שאומרים ששמעו כך כיון שאין מכחישין זה את זה וכל אחד אומר אמת ששמע כך והוה כאלו אותן היו לפנינו ולא הוה אלא כנגד חד והוא הדין נמי בנדון דידן אם אחד מעיד בשם גוי אחד שהוא חי ואחד מעיד בשם גוים רבים שמת הרי אלו עדים אין מכחישין זה את זה ותרווייהו קושטא קאמרי כל אחד מעיד מה ששמע והוה כאלו