צמח צדק הקדמון פא

שאלה מ"ז אומן המבשל בורית. והבורית נעשית מחלב ומי אפר כירה וסיד ומערבין בתוכה מלח בבישולה. וצריך האומן לטועמה אי סגי לה במלח ששם לתוכה אי שרי לטועמה או לא. והטועמה אינו צריך לבלוע אלא לטעום ולרקוק אי שרי או לא: תשובה יראה דשרי ליה לטעום הבורית בבשולה אם אינו בולע אלא רוקק מיד אע"ג דכבר פסק הריב"ש בסימן רפ"ח דטעימת אסורי אכילה הוא אסור. דהכי משמע בברכות פרק היה קורא דף י"ד דמסיק התם השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום משום דאכילה קביל עליה טעימה לא קביל עליה וכו'. משמע דוקא בתענית שרי טעימה משום דבקבלתו תליא מלתא ואכילה קביל עליה טעימה לא קביל עליה דלא מחית נפשי' למיסר כולי האי. אבל אסורי אכילה דלא תליא בקבלתו אפילו טעימה אסורה. והובא בש"ע מטור י"ד סימן ק"ח. מכל מקום יראה דבבשול בורית שרי לטועמה כיון שהוא פגום דבורית פגומה לגמרי אפילו קודם שנתבשלה לגמרי כמו שבארתי בתשובה: ואע"ג דכל דבר שהוא פגום מדרבנן מיהא אסור לכתחלה היינו דוקא לאכילה הוא דאסור מדרבנן לכתחלה אבל טעימה נראה דשרי לכתחלה אפילו מדרבנן וכך הוא מוכח בריב"ש גופיה מהא דכתב התם סימן רפ"ח דטעימה לא אסירי מדאוריית' כמו חצי שיעור דאסור מדאורייתא וטעמו משום דהא דאסור חצי שיעור מן התורה הוא בשביל דחזי לאצטרופי ואין לומר כן בטעמו ומוכיח כן מהא דתניא מטעמת אינה צריכה ברכה ואי הוי טעימ' דאורייתא ליבעי ברכה וכו' יעויין שם: וכיון דהכי הוא דמידי דהוה לשבח אינו אסור בטעימה אלא מדרבנן ממילא כשהוא פגום שרי אפילו מדרבנן דכל דתיקון דרבנן כעין דאורייתא תיקון לכך במידי שטעמו לשבח שאכיל' אסורה מן התורה ולא הטעימה אתו רבנן ואסרי אפילו טעימה. ובמידי שטעמו לפגם דשרי מדאורייתא באכילה אתו רבנן ואסרי אכילה. אבל לאסור אפילו טעימה בדבר הפגום כולי האי לא החמירו רבנן דסגי להו לרבנן לאסור אכילה בדבר הפגום שהוא שרי מדאורייתא אבל לא לאסור אפילו טעימה: וכן יש להוכיח נמי מהא שכתב הריב"ש בסוף אותו תשובה וז"ל ואפשר הא דטעימה אסורה באיסורי אכילה. היינו כדי שלא יבא לבלוע מעט ואתי לידי איסורא דאורייתא כדאמרי' לנזירא סחור סחור וכו' עכ"ל. וכיון דהכי הוא דטעם איסור טעימה בדבר האסור לא הוי אלא משום שלא יבא לידי איסור דאורייתא באכילה אם כן בדבר שטעמו פגום דאי אפשר לבא לידי איסור דאורייתא דהפגום שרי מדאורייתא ודאי דשרי לטעומיה אם אינו בולע אלא רוקק מיד. הנראה לעניות דעתי כתבתי: שאלה מ"ח המעשה דמייתי בתשובת שארית יוסף סימן כ"ג באווזא פטומה שמצאו בתוכה בין השומן שאצל בני המעיי' חתיכה שומן כביצה שבראשו בולטים כעין נוצות וכשהוא עומד כך כחצי יום שהשומן מתייבש קצת ומתמעט נראים נוצות ממש רק שהשומן מקיף הנוצות וכל עוד שהשומן מתייבש ומתמעט הנוצות נפתחים ונראים להדיא נוצות ממש עומדים זקופים יחד ומלמטה הם דבוקים בקניהם בשומן ועומדים כך כשושן שנפתחה אחת אח' ומ"ו הרב בספר בית חדש על הטור י"ד סימן נ"א מייתי האי עובדא וכתב שיש להכשיר על פי סברתו ועל פי מה ששמע שבמדינת אשכנז שכיח טובא: הנה צעיר אנכי בחכמה ולימים ואתא לידי כהאי מלתא בזמן קצר ארבעה פעמים והכל בתמונ' אחת כדלעיל והכשרתי והרי אין בזה לפקפק כלל דהכי רביתייהו. כיון שלעולם נמצא ענין זה בתמונה אחת ודאי דלאו מקרה הוא אלא טבע האווזות כך הוא וזה ברור הוא: שאלה מ"ט קומי אור"י כי בא אור"ך. כבוד ה' עליך יזרח. כפתור ופרח זרע ברך האלוף התורני נ"י פ"ה ע"ה כמהר"ר אורי ליפמן יצ"ו: אשר שאל מכ"ת אותי במה שנמצא ורגיל להיות שבית הכוסו' נסרך לטרפש הכבד וכנגד אותו מקום נמצא יתד או מחט תחוב בכרס אבל לא ניקב מעבר לעבר והעידו הלומדים שהטרפתי כמה בהמות בכענין זה בהיותי שם. וכתב מכ"ת וז"ל מקור דין זה הוא מהג"ה ש"ע בי"ד סוף סימן מ"א שכתב וז"ל ואם נסרך טרפש הכבד לבית הכוסות יש לבדוק בכרס שבודאי יש שם קוץ או מחט שניקבה ועל ידי זה בא סירכא זה וכו' עכ"ל. הג"ה ואין הכוונה בהג"ה שיהא טריפה אם לא ניקב מעבר לעבר כי לא בא אלא ללמדינו צריך בדיקה אם יש שם קוץ או מחט שניקב מעבר לעבר ואז הוה טריפה אבל אם לא ניקב מעבר לעבר אף על גב דהמחט תחוב בו אין להטריף כמפורש בסימן מ"ח. עכ"ל מכ"ת: הנה צדקו דברי הלומדים שהעידו כך משמי וכל כהאי מלתא לימרו משמי ותלמיד שאומר דבר הלכה אין מזיחין אותו ואמינא טעמא למילתא דכיון שנמצא מחט תחוב בכרס וכנגד אותו מקום נמצא סירכא בכרס תלינן לחומר' דודאי הסירכא באה מחמת המחט שניקבה הכרס מעבר לעבר. אף על גב דפסקינן כמ"ד דלא אשכחן סירכא אלא בריאה אבל לא בשאר איברים שנקיבתן במשהו כהובא בב"י סוף סימן מ"ו היינו דוקא היכא דליכא אלא סירכא לחוד ואין מחט תחובה כנגדו אבל כשמחט תחובה כנגדו כולי עלמא מודים דתלינן לחומרא דהאי סירכא באה ממחט שתחוב' כנגדה: וראיה ברורה לזה מהא דאיתא פרק אלו טריפות דף נ"א מעשה בא לפני רבי מחט שהיה נמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד והפכה רבי ומצא עליה קורט דם וטרפה ואמר אם אין שם מכה קורט דם מנין וכו' והתם אלו לא מצא מחט אלא קורט דם לחוד לא היה מטריף שהרי אפילו מכה ממש אם לא ניקב מעבר לעבר לא מיטרפה בכך ומכל שכן קורט דם לחוד שאינו אלא סימן מכה דלא מיטרפה ואפילו הכי כיון דמצא מחט תחוב כנגדה טרפה רבי דכיון דמחט תחוב לפנינו בעובי הכרס וקורט דם כנגדה תלינן דקורט דם בא מחמת המחט שניקבה מעבר לעבר ומיטרף בכך הוא הדין נמי במחט תחוב בכרס ונמצא כנגדה סירכא מבחוץ תלינן לחומרא דהסירכא באה מחמת המחט שניקבה דאם אין שם מכה סירכא זו מנין כדאמרינן בקורט דם: דכך יש ריעותא בסירכא שכנגד המחט כמו שיש בקורט דם שכנגד המחט ולכך אעפ"י שבסירכא לחוד לא מטרפינן מכל מקום השת' דאיכא מחט תחוב בכרס לפנינו כנגדה תלינן לחומרא ואמרינן אם אין שם מכה סירכא זו מנין כדאמרינן בקורט דם וכל שכן הוא משום דטפי איכא ריעותא בסירכא מבקורט דם: ואעפ"י שזה פשוט הוא דטפי איכא ריעותא בסירכא מבקורט דם מכל מקום אית לן להוכיח בהוכחה גמורה שכן הוא שהרי בנמצא קורט דם בדליכא מחט תחוב כנגדה ליכא למ"ד שיהא שום טרפות בכך ובסירכא לחוד אפילו בדליכא מחט תחובה כנגדה סבירא להו להרבה רבוותא דמיטרף בכך כהובא בתרומת הדשן סימן קס"ג ומהרש"ל בים של שלמה פרק אלו טריפות סימן