צמח צדק הקדמון פ

האשה הזאת הוא מאויסטרליץ היה והיה ידוע וניכר לבני העיר גאלי"ץ פשיטא שיש לסמוך על זה ולומר שעל זה היה הרוצח מגיד ולא חיישינן דילמא עוד אחר היה מאויסטרליץ והיה ידוע וניכר לבני העיר גאלי"ץ ועליו הוא מגיד דלכולי האי לא חיישינן: ולא דמי להא דריש פרק האשה שלום בעובדא דרב יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי דהוה אזיל מקורטבא לאספמיא דשלחו מתם דשכיב ופליגי התם אביי ורבא אי חיישינן לתרי ר"י ר"ג אי לאו אף על גב דאיכ' היכרא טובא דהרי הוזכר בשמו ובשם כינויו שהיו קוראים אותו ריש גלותא ושהיה בר אחתיה דרב ביבי ושהיה הולך מקורטבא לאספמי' ואפי' הכי חיישינן דילמא איכא אחרינ' מכל שכן בנדון דידן דליכ' היכרא כל כך לא דמי דהתם שאני דלא היה במשמע שהיה הוא מעיר קורטבא אלא דהוה אזל מקורטבא וחיישינן דילמא הוה אחרינ' דהוה שמיה כך והוה אזיל נמי דרך קורטבא. אבל בנדון דידן שהזכיר שהוא מעיר אויסטרליץ תו לא חיישינן דילמא איתרמי עוד עיר ששמה כך דלא חששו לזה בכל התלמוד דשמו ושם עירו מהני לכולו עלמא ובנדון דידן כיון שהזכי' היהודי מאויסטרליץ בלשון שמורה על איש מאויסטרליץ הידוע להם ואנו יודעים שרבי זלמן בעל האשה הזאת מאויסטרליץ הוא היה ידוע וניכר לבני העיר אמרינן ודאי עליו הוא מגיד הרוצח ולא חיישינן דילמא עוד אחר מאויסטרליץ היה ניכר וידוע להם לכולי האי לא חיישינן. וראיה מעובד' דאבא ציידן שילהי יבמות. ועוד ראיה מתשובת הרמב"ם מההיא גויה דעכו וכו': ועוד יש לנו חילוק בין כיוצא לנדון דידן אפילו בשלא הוזכר שם העיר לבין הא דיצחק ריש גלותא כאשר בארנו בתשובה אלא שאין להאריך פה בנדון דידן שהזכירו בשם עירו פשוט הוא דלא דמי ליצחק ריש גלותא כמו שפירשתי: וליכא נמי לאסתפוקי דילמא אמר הרוצח בדדמי דמסתמא כשהרגו היה בהול ושמא אמר בדממי הא ליתא דמבואר הוא כל שאמר הרגתיו לא חיישינן לבדדמי. והכי איתא בהדיא בהג"ה מרדכי דקידושין והובא בב"י סוף סעיף י"ד וז"ל גוי המל"ת ואמר הרגתי פלוני נאמן ושריא איתתא לאינסובי דכי היכא דבישראל אין חילוק בין אמר מת ובין הרגתיו דמהימן. כדתנן בפרק ב' דיבמות הכא נמי גבי גוי המסיח לפי תומו וכו': והכי נמי איתא בתשובת מהר"ם שבמיימוני לסדר נשים חזרנו על כל הצדדים וכו' וז"ל דאפילו אומר הגוי אני הרגתי את פלוני מהני במל"ת וכו': והכי נמי איתא בהג"ה מרדכי דסוף יבמות הובא בב"י סוף סעיף י"ד וז"ל מעשה בגוי שאמר בשעה שדנוהו למיתה מעולם לא פשעתי כי אם פעם אחת הרגתי יהודי בין ניקולא לאורוויק וכו' והתירו אשתו משום מסיח לפי תומו וכו'. וכן כתב בתשובות בנימן זאב סימן י"ח ושם מביא ראיות הרבה: ועוד נראה דבנדון דידן הוי כאלו אמר הרוצח הרגתיו וקברתיו שהרי כמר שלמה בן יודא כ"ץ העיד בשם גוי מל"ת שהרוצח אמר שאחר שהרגו נשאו הוא וחבירו אל הנהר סטרואי ותחבוהו תחת הכפור שהיו המים נקרשים ואין לך קבורה גדולה מזו וכבר מבואר הוא בפוסקים בתשובת הריב"ש ובשאר פוסקים דקברתיו לאו דוקא אלא כל שנשאוהו ממקום למקום וטלטלוה הוי כאלו אמר וקברתיו. מכל שכן בנדון דידן שאמר שנשאוהו עד הנהר וגם תחבוהו תחת הכפור דבר פשוט הוא דהוי כאלו אמר וקברתיו. אף על גב דהאי גוי שהגיד זאת בשם הרוצח שנשאוהו עד הנהר לא אמר שהזכיר הרוצח שם עירו אויסטרליץ רק אמר היהודי ולא הזכיר שם עירו ואין אנו יכולין להתיר על פי עדותו מכל מקום מצטרפין עדותו לההוא גוי שהגיד בשם הרוצח שהזכירו בשם עירו שהרי ליכא הכחשה בנייהו כלל אלא כל אחד מעיד מה ששמע ואפשר שזה שמע שהגיד שתחבוהו אותו בנהר תחת הכפור ולא שמע שהזכיר שם עירו. ולא שמעתי אינו ראיה או אפשר ששניהם שמעו כל הדברים ומה ששמע זה שמע נמי אידך אלא שכל אחד הגיד במל"ת הענין בקצרה ולא כוונו לשם דבר וליכא הכחשה כלל. לכך יש לנו לצרף עדותן יחד וכדאשכחן בפרק זה בורר דעד אחד אומר בדיוטא עליונה ועד אחד אומר בדיוטא תחתונה אם המקומות קרובים הם שיכולים לראות מזה לזה עדותן קיימת שהאחד מהן טעה בין המקומות וכה"ג אשכחן טובא הוא הדין נמי בנ"ד: כללא דמלתא לפי מה שכתבתי יש להתיר האשה הזאת מרת הענדיל אשת רבי זלמן מאויסטרליץ להתנסב' לכל גבר דיתיצביין על פי העד כמר יהודא בן יעקב שהעיד בעשרה בטבת תט"ל שהכירו בטביעת עין ועל פי העד כמר זלמן בן יששכר שהגיד בשם גוי מסיח ל"ת שהרוצח הודה שהרג ליהודי מאויסטרליץ על פי ראיות והוכחות שכתבתי: אמנם כבר כתבתי כי כל זה אינו אלא דרך משא ומתן מה שנראה לע"ד על פי סוגיות התלמוד והפוסקים אבל לא להורות הלכה למעשה אם לא שיסכימו עמדי בהיתר זה תלתא בעלי הוראה גדולים ומפורסמים הן מטעמים דידי הן מטעמים אחרים דרך אמת ותמים. מינייהו ומיניה תסתייעא שמעתתא יחדיו יהיו תמים ואיזה מגדולי המורים העומד לנס עמים אשר יעיין בשריותא דהך איתתא מרת הענדל אשת רבי זלמן היושבת עגונה זה שנים וימים יגדל כסאו והדומו עד שמי מרומים. ויקבל שכרו מאל רם על כל רמים. דברי אלה יום ב' ט"ו שבט תאי"ו יו"ד לפ"ק: והסכימו בהיתר אתתא דא מרת הענדיל כמה רבנים מורי הוראה ובתוכם המופלאים אב"ד הישראלי מהר"ר אהרן שמעון הרב דק"ק פראג. וחתני המופלא מהר"ר גרשון דק"ק פרוסטיץ ועל פיהם נשאת לבעל ויושבת תחתיו: שאלה מו שלום ליקר ונעלה. דומיה לו תהלה. כהר"ר משה יצ"ו. על אשר ראית שאחד היה רובע לפרה שלך ונסתפקת האם היא מותרת לך למכור לשחוט: הנה אודיעך דמותרת היא לשחוט ולא מיבעיא בכי האי גונא דליכא שני עדים אלא אתה בעל הפרה לחוד ראית שהיתה נרבעת פשיטא שהיא מותרת לשחוט משום דאפילו בזמן שהיה כ"ג וסנהדרין לא היתה הפרה חייבת קטלא בכי האי גונא דאין הבהמה חייבת מיתה אלא על פי שנים עדים ולא על פי עד אחד ולא ע"פ בעלים אלא אפילו היו רואים שני עדים שהיה נרבעת לא' מותרת הבהמה לשחוט והאידנא ליכא כ"ג וליכא סנהדרין ואין דנין מית' וכ"ז שלא נגמר דינה של בהמה מותרת היא דמשנה וברייתא הוא בפרק שור שנגח ד' וה' דף מ"ד שור שהוא יוצא ליסקל והקדישו בעליו אינו מוקדש שחטו בשרו אסור ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו מוקדש ואם שחטו בשרו מותר ובגמרא תנו רבנן שור שהמית עד שלא נגמר דינו מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו בשרו מותר הרי מבואר בהדיא כל זמן שלא נגמר דינה של הפרה מותרת היא והא דקתני במתניתין שחטו בשרו מותר ולא קתני מותרת לשחוט ומדקתני שחטו בשרו מותר משמע דוקא דיעבד היינו משום דבזמן שהיה כ"ג וב"ד והיו דנין מיתה לא היה רשאי לשוחטה לכתחלה אלא היה צריך להביאה לב"ד לדונה לכך נקט לשון דיעבד שחטו בשרו מותר אבל האידנא דליכא כ"ג וליכא ב"ד ואין דנין דין מיתה מותרת לכתחלה לשחוט וזה ברור ופשוט הוא: