צמח צדק הקדמון עט

שאין צריך שיהא מל"ת דוקא ולא אמרו דלא משכחת בגוי אלא במסיח לפי תומו אלא לאפוקי מתכוין להעיד או להתיר. וכן הוא נמי בתשובת משאת בנימן סי' ס"ה ואנכי בעניות דעתי הבאתי ראיה לזה בתשובה סימן מ"ב מסוגי' דיבמות ממתניתין דאמרי לו מעשה בבני לוי וכו' אלא שאין להאריך פה כי פשוט הוא בנדון דידן דהוי מסיח לפי תומו ממש בהודאתו שהודה על הריגת היהודי כיון שלא שאלוהו עליו ואפילו אם הוה שאלוהו עליו מכל מקום כיון ששאלה היתה מגוי ושלא בפני ישראל מיקרי מל"ת כדכתב כך בהדי' בתרומת הדשן סימן רל"ט והביאו מהרמ"א בהג"ה סעיף ט"ו ומחמת יראת יסורים העינוי נמי ליכא שהרי הודה בלאו הכי על הרבה רציחות אלא ודאי קושטא קאמר ומל"ת גמור הוא: ועדיין יש לפקפק דילמא האי רוצח שהרג ליהודי מאויסטרליץ מאן לימא לן שהגיד על זמן קרוב ויועיל חיפוש דילמא על זמן קדמון הוא מגיד מה שעשה זה כמה שנים שהרי לא הזכיר הזמן באיזה שנה ובאיזה חדש הרגו רק אמר סתם שהרג ליהודי מאויסטרליץ אם כן מה יועיל חיפוש דילמא הוא מגיד מה שעשה זה שלשים שנה או יותר ואין זכרון להדרים עתה באויסטרליץ והרוצח הזה קשיש מנייהו הוי והרגו קודם שהיו באויסטרליץ האנשים הדרים שם עתה ויותר מזה אנו צריכין לחוש דילמא באמת בזמן מה בשנים שעברו נאבד אחד מתושבי אויסטרליץ לא חזר כאשר רגיל היה כך בהרבה קהלות במשך זמן המלחמה אם כן יפול הספק בין הנאבד ההוא ובין רבי זלמן בעל האשה הזאת ותתעגן האשה הזאת כל ימיה וכה"ג נמצא שחשש רבי דוד כהן בתשובותיו בענין משה סוסי על גויה שהיתה מל"ת שיהודי אחד שהיה ביתו סמוך לחומת העיר נהרג כתב וז"ל וכל שכן שאין כאן שום עדות על משה סוסי דילמא כל כך שנים היה אחר שהי' בית זה סמוך לחומת העיר והלך ולא חזר ועל אותו היא מגדת שנהרג וכו' יעויין שם. הובא בתשובת בנימן זאב סוף סימן ד' אף על גב דרבים חולקים על ר"ד כהן בזה וסבירא להו דאין לחוש על זה ובודאי על משה סוסי העידה כיון שאנו יודעים שבית היה סמוך לחומת העיר מ"מ נר' דשאני התם דאין חוששין משום דנראה דהוו חששא רחוקה שהיה אחר שהיה גם הוא דר בבית סמוך לחומת העיר והלך ולא חזר ונהרג דלכולי עלמא האי אפשר דלא חיישינן. אבל בנדון דידן חששא קרובה היא דילמא על אחר מאויסטרליץ הוא מעיד דילמא כולי עלמא מודים דחיישינן. ועוד דאפילו התם גבי משה סוסי לו החליקו החולקים דעתם לגמרי שלא לחוש כלל שהרי גדול אחד כתב שם בסימן י"ז שיהיו שואלים לגויה ההיא על איזה זמן הגידה אבל בנדון דידן אי אפש' לשאול שכבר הומת הרוצח: וכן נמצא בתשובת מהר"ם פאדווה סימן כ"ז שחשש לחששא זו דילמא יאמר הגוי על זמן קדמון. יעויין שם סימן כ"ז: אמנם נראה דאין לחוש לזה דהדברים מראים ומוכיחים שעל רבי זלמן בעל האשה הזאת הגיד שהרי אמר והי"ב שהרג היה היהודי האויסטרליצר משמע מלשון שעל יהודי הידוע שהוא אומר שהרי לא אמר סתם שהרג יהודי מאויסטרליץ שאלו היה אומר כך לא היה במשמע שעל יהודי הידוע הוא מגיד אלא על יהודי אחד סתם מאויסטרליץ ואז היינו צריכין לחוש דילמא על זמן קדמון הוא מגיד. אבל השתא שאמר היהודי מאויסטרליץ. וז"ל דער אויסטרליצר יוד וכו'. ואלו היה מגיד על זמן קדמון היאך יהיה ידוע לבני העיר כיון שהוא מגיד על זמן קדמון אלא ודאי על מה שניכר להם ויודעים היו שנאבד והיה הרגש גדול לבני העיר בדבר עליו הוא מגיד לכך אמר היהודי מאויסטרליץ אותו שהוא ידוע להם וכאשר באמת מיד היו מבינים על פי הוא מגיד ואמרו חבל על היהודי האויסטרליצר שהיה גבר בגוברין: ואע"ג דהעד כמר שלמה בן יודא כ"ץ והעד כמר משה בן יעקב תרווייהו קמסהדי כל אחד בשם גוי איך ששמע שהרצחן אמר סתם שהרג יהודי ולא אמרו כמו שאמר כמר זלמן בשם גוי שהרצחן אמר שהרג יהודי האויסטרליציר ואם כן הוי כהכחשה ביניהם הא לאו מילתא הוא דבכי האי גוונא לא הוה כמכחישים שאפשר מה ששמע זה לא שמע זה ובאולי אמר הרצחן בשעת העינוי הכלל והפרט תחלה אמר סתם שהרג יהודי ואח"כ ביאר דבריו שהרג ליהודי האויסטרליץ או בהפך וכל אחד אמר מה ששמע הוא. או שמא לא אסיק אדעתייהו להגיד ממש אות באות. מלה במלה. כאשר הגיד הרצחן כי לא היו מכוונים להגיד עדות רק כמסיח לפי תומו להגיד דרך פליאה מהרצחן שעשה י"ב רציחות. וכל שלא אמרו לשון הכחשה ממש כגון לא כי לא דיינינן להו כמכחישים. ובלאו הכי לעולם אין הגדת עדות צריך להיות מכוון ממש בלשון אחד ואדרבא דגריע הוא אם הם אומרים ממש בלשון אחד כדאיתא בירושלמי הביאו הטור ח"מ סימן כ"ח רב כד הוה חמי סהדי מכוונים הוה חקר. כד חמי סהדי הכן והכן הוה מכוון וכמו שפירש הטור דברי הירו': דעדיף אם זה אומר בכה וזה אומר בכה רק שתהא עדותן מכוונת בלא הכחשה: לכן אין דנין אותן כמכחישין: וגדולה מזו נראה דאפילו האי חיפוש אינו צריך לפי זה דכיון שהרוצח הגיד שהרג היהודי מאויסטרליץ הידוע: על כרחנו צריכין אנו לומר דהוי כאלו אמר בפירוש שהוא הרג את היהודי מאויסטרליץ אותו שהיה ידוע וניכר לבני העיר וידוע שנאב' וכיון דהכי הוא ואנו יודעים שבעל האשה הזאת היה מאויסטרליץ ויודעים אנו שהיה ידוע וניכר להם אמרינן ודאי עליו הוא מגיד ולא חיישינן דילמא אחר היה גם כן מאויסטרליץ וניכר להם דלכולי האי לא חיישינן: וראיה לזה משילהי יבמות אבא יודן איש ציידן אמר מעשה בישראל וגוי שהלכו בדרך ובא הגוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת בדרך וקברתיו והשיאו את אשתו ע"כ הרי השיאו את אשתו ולא חששו דילמא האי ישראל אזיל לעלמא ישראל אחר נתלוה עמו ומת בדרך. אלא על כרחך כיון שאנו יודעים איזה ישראל היה עמו בדרך לא חיישינן על ישראל אחר אלא אמרינן ודאי על האי ישראל שאנו יודעים שהיה עמו הוא מגיד הוא הדין נמי בנדון דידן כיון שאנו יודעים שבעל האשה הזאת הוא היה מאוסטרליץ וניכר וידוע לבני העיר אמרינן ודאי עליו הוא מגיד ותו לא חיישינן דילמא עוד אחר היה מאויסטרליץ והיה ידוע וניכר לבני העיר: ועוד ראיה מתשובת הרמב"ם הובא בב"י סוף סעיף י"ח וז"ל ראובן היה נושא ונותן בחוץ וכו' המתין ג' ימים ולא בא וכו' שאלוהו עליו וכו' אמרה להם גויה אחת וכו' שאלוה מה אירע לו אמרה יצא מעיר פלוני ללכת לעיר פלוני יצאו אחריו והרגוהו שאלוה מאין תדעי זה האיש אמרה הוא היה מודעתינו כשהיה בעכו ועשה מלאכתינו וכו'. תשובה זאת האשה מותרת וכו' יעויין שם והקשה הב"י שזה סותר למה שכתב בריש פרק ג' מהלכות גירושין וכו'. ותירץ דמיירי שהיה ידוע שזה האיש היה רגיל לעשות מלאכתו לגויה זאת וכו' יעויין שם הרי התם לא הזכירה הגויה ההיא כלל על מי היא מגדת אפילו שם עירו לא הזכירה רק אמרה סתם שהרגו ליהודי שהיה עושה להם מלאכה בעכו סמכינן עליה להתיר ואמרינן מסתמא על אותו יהודי שאנו יודעים שהיה רגיל לעשות מלאכתה היא מגדת ולא חיישינן דילמא עוד אחר היה עושה מלאכתה והיה מודע להם מכל שכן בנדון דידן שהזכיר היהודי שהיה מעיר פלוני היינו אוסטרליץ ושהיה ידוע וניכר לבני העיר הזאת גאלי"ץ ואנו יודעים שרבי זלמן בעל