צמח צדק הקדמון עח

המים כדאמר בגמרא שילהי יבמות והני מילי דכי חזייה בשעת וכו' אבל אשתהי מתפח תפח וכשראוהו יהודא בן יעקב עדיין לא נשתנה והכיר אותו בטביעות עין ונוכל לסמוך על עדותו: אלא שיש לפקפק בעדות העד הזה כמר יהודא כיון דמהגדת' נראה שלא ראה העד יהודא הנ"ל את ההרוג מיד אחר שהמשיכוהו מן המים שהרי אחר שהמשיכוהו הגוים מן המים והניחוהו ביער בא הגוי ליהודים אשר בעיר גידונג שהוא דרך חצי פרסה והלך היהודי אל היער לראות ההרוג ודרך הליכה וחזרה זו יש בהם שהות יותר משעה אחת וכמעט שתי שעות אפילו אי לא היו שוהים כלל והלכו מיד ומכל שכן אי שהו קצת ולא הלכו מיד או שהגוי לא הודיע מיד וכן משמע לשון העד כמר יהודא שלא הלך מיד אלא היה שהיות כמה שעות בין המשכתו מן המים וראייתו שהרי אמר בעדותו וז"ל באותו יום שהמשיכוהו מן המים לרבי זלמן והיה מכוסה באילנות הסירותי האילנות ממנו והכרתיו וכו' הרי דקדק ואמר באותו יום שהמשיכוהו ולא אמר באותה שעה שהמשיכוהו משמע שלא מיד באותו שעה שהמשיכוהו ראוהו אלא אחר כמה שעות רק באותו יום וכיון דהכי הוא לא מהני עדותו דהסכמת כל הפוסקים הוא כל שלא ראוהו מיד אחר עלייתו מן המים אין מעידין עליו מפני שהוא משתנה אף על גב דלא חזינן דאתפח אמרינן ודאי מתפח תפח דלא כמשמע מלשון הרמב"ם וסמ"ג שצריך שיהא נתפח אלא אפילו אם אין אנו רואים שנתפח אמרינן ודאי מתפח תפח כהובא בב"י סעיף כ"ו. והתם נמי מבואר שעל כל פני' צריך שיראוהו תוך שעה אחת אחר עלייתו מן המים ואפילו בספק נשתהא או לא נשתהא פסק הרב בהג"ה ש"ע סעיף כ"א דאזלינן לחומרא ומכל שכן בנדון דידן שודאי היה ראיות העד אחר כמה שעות מפני שהיה צריך לילך לשם לראותו וכדמשמע מלשונו כאשר בארנו למעלה. היאך נסמוך על זה להתיר: אמנם נראה דבכי האי גונא יש לנו אילן גדול לתלות בו ולסמוך עליו אפילו שלא בשעת הדחק מכל שכן במקום עיגון שהוא שעת הדחק שלא תתעגן כל ימיה הוא מורינו הרא"ש שכתוב בפ' האשה שלום וכן כתב הטור בסעיף נ"ג הא דבעינן שיראוהו מיד אחר עלייתו מן המים היינו דוקא במי שראה הטביעה דכיון שראוהו שנפל שם אמר בדדמי ואומר שהוא הוא אפילו אינו ברור לו לפיכך אינו נאמן אלא אם כן שראוהו מיד אחר עלייתו מן המים אבל מי שלא ראה הטביעה נאמן אפילו לא ראוהו מיד ובנדון דידן שהעד כמר יהודא לא ראה הטביעה יש לסמוך עליו כשהכיר אותו אפילו כשלא ראוהו מיד אחר עלייתו מן המים כסברת הרא"ש והטור: וליכא למימ' דלא קאמ' הרא"ש כך אלא במי שלא ידעו כלל לכל מאבידתו אבל לא במי שכבר יצא הקול שנאבד זה לא יתכן כלל דאם כן למה כתב הרא"ש לחלק בין ראה ללא ראה דאיכא למיטעי ולא חילק בין ידע שנאבד ללא ידע. אף על גב דגם בסתמא דתלמודא קשיא קושי' זאת לפי דעת הרא"ש שמחלק בין ראה הטביעה ללא ראה למה הוצרך לתרץ במעשה ב' ת"ח דאסקינהו וחזוהו לאלתר לישני דלא חזוהו לאלתר והא דהתירו נשותיהם משום דהמעידים לא היו בשעת הטביעה הא לא קשיא דאפשר שהתרצן מתרץ למקשן לפי סברתו שהיה סובר שהיו בשעת הטביעה אבל בדברי הרא"ש גופא שכתב כך לפסק הלכה לחלק בין ראה הטביעה ללא ראה ואיכ' למיטעי מדבריו להכשיר אפי' למי שידע הטביעה רק לא ראה ובהרא"ש לא שייך לתרץ כמו בתלמוד דלרבותיה קאמ'. אלא ודאי הרא"ש לא חילק אלא בין ראה ללא ראה אף על גב דמסברא אית לן למימ' מה לי ראה ומה לי ידע מכל מקום הרא"ש לא סביר' ליה כך והיינו משום דקשי' ליה המנהג שנהגו להתי' אפילו אחר כמה ימים כדאית' התם בהרא"ש פרק האשה שלום. ובתוספות בהאשה שלום דף קט"ו ע"ב בדבו' המתחיל וקאמרי סימנין וכו' יעויין שם בתוספות כי שם מבוא' באר הטיב. ואף על גב שהאחרונים לא רצו לסמוך אדברי הרא"ש בזה. מכל מקום אומ' אני שהו' כדאי לסמוך עליו ולעשות סניף אל סניף אל סברות אחרות ומכל שכן כיון שהטו' ותרומת הדשן בסימן ר' מ והרב בהג"ה ש"ע הביאו דבריו ולא כתבו האחרונים שאין לסמוך עליו אלא היכא דלית לן שום סברא יותר להתי' רק זאת. אבל היכא דאיכ' בלאו הכי סברות ודאי דשפי' דמי לעשות דברי הרא"ש בזה סניף להם. דכן כתב נ"י פרק האשה שהלכה דאמ' התם דילמ' בגמלי פרחא אזיל אי נמי בקפיצה אי נמי מילי מסר כתב הוא וז"ל והך טעמ' דמילי מסר הוא עיק' אבל לגמלי פרחא וקפיצה לא חיישינן אלא נקטינה לסיניפין בעלמ' הביאו הרב מ"ו ב"ח בסוף סימן ק"ח ויעויין מה שכתב היא בכיוצ' בזה: אמנם על פי העדות שהעיד כמר זלמן בן יששכר ביום ה' י"ט טבת תי"ל יש להתיר האשה הזאת ברווחה כי הנה העיד ששמע מגוי מל"ת שרוצח אחד נידון בעיר גאלי"ץ והודה על העינוי שרצח מימיו י"ב בני אדם י"א היו גוי' והי"ב היה היהודי האויסטרליצר הרי הזכיר היהודי מעיר פלוני יש לסמוך על זה להתיר ע"י חיפוש שיהיו חוקרים ודורשים שלא יצא מאויסטרליץ שום יהודי שהיה דר שם ולא חזר כי אם זה ר' זלמן בעל האשה הזאת ואז תהיה אשתו מותרת אף על גב דלא הזכירו בשמו רק אמר היהודי האויסטרליציר סגי בהכי על ידי חיפוש והכי איתא תשובת מהר"ם שבמיימוני והביאו הב"י סעיף י"ט וז"ל אחר שהגוי לא העיד בפירוש פלוני נהרג אלא אמר היהודי מעיר פלוני בסתם ובדק שלא יצא מאותו עיר שום יהודי הדר שם שלא חזר כי אם זה עכ"ל: וליכא למימר שאין לסמוך על הודאות הרוצח משום דלא הוי מל"ת שהרי לא הודה אלא על ידי עינוי ושאלוהו על רציחות שעשה ואין כאן מסיח לפי תומו הא ליתא כיון שלא נתפס בשביל היהודי רק על שאר גזילות ורציחות שעשה והוא מעצמו הודה על זה בלא ששאלוהו הרי הוא מל"ת לענין זה ומה' לו לשקר ולהודות מה שלא עשה אלא ודאי קושטא קאמ' דליכא למימ' שמיראת היסורין העינויי הודה כדי להיפטר מעינויי' וכדאמרינן אלמלא נגדוהו לחנניה מישאל ועזריה וכו' והודה כן כדי שידונו אותו למיתה מיד שהרי היה מתחייב בנפשו על שהודה בלאו הכי על י"א רציחות שעשה ולמה הוצרך לשקר ולהודות גם על יהודי אלא ודאי קושטא קאמ'. ואף על גב דלא הוי מל"ת אלא ששאלוהו על רציחות סתם שעשה שיגיד מכל מקום מהימן בזה שהודה על היהודי כיון שלא שאלוהו בפירוש על יהודי דאי לאו דקושטא קאמ' למה הודה עליו כיון שלא שאלוהו עליו דמה שאמרו בגמר' דגוי מהימן במל"ת לאו דוק' במל"ת תליא מילת' אלא בלא מתכוון להתי' ולא להעיד תליא מילת' והא דמוקי בגמר' דגוי מהימן במל"ת היינו משום דסתם מל"ת אינו מתכוון להתיר ולא להעיד אבל באמת כל דאית לן הוכחה דקושט' קאמר ואינו מתכוון להתיר ולא להעיד מהימן אפילו באינו מל"ת וזה מבואר בתשובת מהרי"ק שורש קכ"א וז"ל: אמנם נראה לע"ד שכל מקום שהדבר מוכיח שאין הגוי מתכוון לא להתיר ולא להעיד דודאי מיקרי מסיח לפי תומו ושריא איתתא כדמשמע התם בהדי' דעד כאן לא פליגי רבי יוחנן אריש לקיש אלא במתכוון להעיד אבל באין מתכוון אפילו להעיד מודה רבי יוחנן לריש לקיש דאתתא שריא והא דפריך תלמוד' והא איה חבירנו קאמרי לה היינו משום דפשיט' ליה לתלמוד' דכל ששואלין אותו והוא משיב יש לומ' שמתכון להעיד אבל היכא דפשיט' לן שאינו מתכוון להעיד וכו' כי הכא ודאי קושטא קאמר ואין מל"ת גדול מזה דהא ליכא לספוקי כלל במתכוון לא להתיר ולא להעיד אם כן לא נוציא מתורת מל"ת. עכ"ל: הרי מבואר בהדי' בדבריו