צמח צדק הקדמון עז

דלא הכירו אלא בסימני כליו הרי אינו מעיד על דבר ברור דלכ"ע סימנים שבכליו לא מהני אפילו סימנים מובהקין. ואפילו ישראל המתכוון להעיד ומדקדק בסימנים לא סמכינן עליה כמו שכתב הרמב"ם בפרק אחרון מהלכות גירושין והטור בסעיף כ"ה וכל הפוסקים הביאם הרב בית יוסף בסעיף כ"ו. אלא שנ"י בסוף יבמות והר"ן בפרק ב' דמציעא כתב דסמכינן אסימנים מובהקין בכליו. אבל כבר כתב עלייהו הבית יוסף דדברים אלו לאו דסמכי אינון שהרי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובעל העיטור חולקין עלייהו וכן הוא גם הסכמת האחרונים הריב"ש ותרומת הדשן וזולתם הרבה לפי זה אין לסמוך כלל על הגדות הגוי: וכן נמי אין לסמוך על עדות כמר ליב כ"ץ מה שהעיד שהוא עצמו הכירו שהוא ר' זלמן מאויסטרליץ כיון שלא הכירו בפני' שלו שהרי הגיד שלא היה יכול לראותו בפני' מפני שהיה עומד מרחוק מחמת שהוא כהן ולא הכירו רק בסימני' שבכליו דהיינו בענק שבצוארו וסימני כליו לא הוי סימנים להתיר על ידם אשתו ומה שאמר שהכירו בזקנו שהוא שחור אין זה סימן מובהק כלל ואפילו סימן גרוע לא הוי לכך אין להתיר האשה הזאת על פי העדות של כמר ליב כ"ץ. וכן נמי על עדות שהעיד כמר דוד בן מהר"ר יודא הלוי אין לסמוך להתיר האשה הזאת אף על גב דהעיד שהכירו בפנים שלו וגם בזקנו שהוא רבי זלמן שהיה עדיין זקן בו כבחייו ואנן ידעינן שעל רבי זלמן מאויסטרליץ בעל האשה הזאת מרת הענדל הוא מעיד אף על גב דלא הזכירו בשם עירו רק רבי זלמן מכל מקום אנן ידעינן האמת שהרי בשביל האשה הזאת הושב הב"ד לגבות העדות וסתמן כפירושן ואין בזה פקפוק מכל מקום כיון שביאר עדותו אחר כך בהגדתו שנית שלא היה פרצופו שלם עם הפדחת והחוטם כשהכירו ובאר דבריו שלא הכירו אלא במראית פנים שהיה ניכר לו מחמת זקנו שהיה עדיין בו כבחייו ולא חזר ממה שהגיד בראשונה אלא שמבאר דבריו היאך הכירו וכן משמע נמי מלשונו בעדות שהגיד בראשונה שעיקר הכרתו היה על ידי זקנו כמו שביאר דבריו אחר כך שהרי כך אמר ולא הייתי יכול להכיר בענין אחר בפנים שלו וגם בזקנו רק שהוא רבי זלמן מאויסטרליץ משמע שלא היתה כוונתו לומר שהכיר בפניו לחוד ובזקן לחוד אלא תלה זה בזה שבפנים ובזקן הכירו והיינו כמו שאמר באחרונה שעל ידי זקנו הכירו בפנים ומה שלא הזכירו בפירוש בהגדתו שנית על מי הוא מגיד מפני שהיה ידוע להם שהב"ד שאלו אותו שיהא מבאר דבריו הראשונים מה שהגיד על רבי זלמן אויסטרליץ ולא היה צריך להזכירו בהגדתו דבר פשוט הוא דלא מהני עדותו דבהדיא תנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ובברייתא התם בהאשה בתרא תנו רבנן פדחת ולא פרצוף פנים וכו': אף ע"פ דהיה אפשר לומר דאין במשמעו' לשונו שהיה חסירים הפדחת והחוטם שהרי לא אמר אלא שנקלף העור מן הפדחת והחוטם משמע שגוף הפדחת והחוטם עם הבשר היה שלם רק שנקלף העור מהם ואפשר דבכי האי גונא לא מיקרי ניטל הפדחת והחוטם שבשביל קליפת העור לא נשתנית צורת הפדחת והחוטם רק מראית צבעו של בני נשתנית ובלאו הכי נשתנית מראית צבעו אדם. לאחר מיתה מאודם. ללובן ולירוק וצורתו ניכרת הטיב ואין זה מיקרי חסרים הפדחת והחוטם וראיה לזה שקליפת העור לא מיקרי חסרון ממתניתין פרק ג' דסוכה אתרוג הגזול וכו' נקלף נסדק נוקב וחסר כל שהוא פסול הרי קתני נקלף וחסר משמע דנקלף לחוד וחסר לחוד אף על גב דהתם צריך שלא נקלף רק גלד דק ומראיהו ירוק כאשר בתחלה אבל נשתנית המראה פסול התם לאו משום חסרון הוא דפסול אלא משום שינוי מראה דהוי כחזזית ואין זה אלא להראב"ד אבל להרא"ש אפי' נשתנה המראה לאדמומית כשר כל זמן שלא ניטל מן הלבן כלום דאם כן הוה ליה חסר וכן יעויין שם באשר"י ובטור א"ח סימן תרמ"ח ושם בב"י ואם כן הוא הדין נמי כאן אף על פי שנקלף העור מן הפדחת וחוטם לא מיקרי חסרון: מכל מקום כיון שהוא עצמו הגיד שעל ידי שהיה העור נקלף מפדחת וחוט' לא הכירו בפרצוף שלו ממש רק שמראית הפנים היה ניכר לו מחמת זקנו שהיה בו כבחייו וזה אמר פעמים בעדותו באחרונה כמבואר בעדותו וז"ל בל"א. זיין אן גיזכט איז מיר קענטליך גיוועזין דען זיין בארט האט ער נאך גיהאט גלייך אז בייא זיין לעבן אבר קיין שטירן ניט וכו ועוד אמר בסוף אבר הכרת פנים האב איך אן אם גיהאט אז ערש איז מחמת דען בארט. עכ"ל הרי בפירוש אמר שלא היה יכול להכירו בפדחת וחוטם לפי שהיתה העור נקלף מהם רק מחמת זקנו הכירו לכך אין לסמוך על עדותו שהכרת פנים בזקנו לאו הכרה היא דצריך שיהא מכירו בטביעות עין בפרצופו עם הפדחת והחוטם והרי זה לא הכירו בפרצוף פנים בפדחת וחוטם ומה שהעיד שהכירו גם במלבוש שלו עם ציצית כבר בארנו דלא סמכינן אסימנים שבכליו ואדרבא על ידי שהכיר מלבוש שלו איכא למיחש טפי שאמר בדדמי שהוא רבי זלמן מאויסטרליץ שהיה סבר כיון שהוא מלבוש שלו ודאי הוא הוא אף על פי שלא הכירו שפיר בטביעות עין לכך גם על פי העד כמר דוד בן מהר"ר יודא הלוי אין להתיר האשה הזאת: אבל על עדות שהעיד כמר יהודא בן יעקב אפשר שיש לסמוך להתיר להאשה הזאת כיון שהעיד שהכירו בפנים וגם בזקנו ובפירוש אמר שהיה מכיר אותו בטוב בחייו לפי שהיה רגיל לסחור עמו לשון זה מורה שדקדק בו והכירו שהוא רבי זלמן מאויסטרליץ ולא הוצרך להזכירו לשם עירו כי ידוע היה להם על מי הם מדיינים ומגידים ובכי האי גונא סומכין עליו וליכא למיחש דילמ' כשראוהו לא היה פרצופו שלם עם הפדחת והחוט' וכשאין פרצוף שלם עם פדחת וחוטם אין מעידין עליו הא לאו כלום הוא דכיון שאמר שהכירו בפנים שלו מהי תיתי לומר שלא היה פדחת וחוטם שלו שלם: אף על גב דממה שפירשו התו' פ' האשה בתרא דף ק"ך משמע שבלשון פנים אין פדחת וחוטם בכלל אהא דאמר אביי ואי תימא רב כהנא מאי קרא הכרת פנים ענתה בם פירשו התוספו' דאברייתא קאי משמע שצריך הכרה לבד מן הפנים והיינו פדחת של פניהם וכן כתבו מתוספות נמי פרק ה' דבכורות דף מ"ו דמייתי יכיר זו הכרת פנים ואיזה הכרת פנים זו פרצוף פנים עם החוטם פירשו התוספות נמי דמשמע שיש דבר באדם שמכירים על ידו את הפנים והיינו פדחת וכו' הרי מבואר דבלשון הפנים אין הפדח' והחוטם בכלל מכל מקום נראה דבלשון בני אדם אינו כן אלא הכל בכלל פנים ועוד שהרי לפירוש רש"י אינו כן דרש"י פירש הא דאמר מאי קרא ומייתי הכרת פניהם וכו' קאי אמתניתין מאי קרא דעיקר הכרה הוי בפנים ולא בשאר הגוף ומייתי הכרת פניהם ענתה בם אלמא אין העדות בשאר הגוף אלא בהיכר פנים עכ"ל הרי הא דאמר במתניתין אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם יליף מקרא הכרת פניהם מוכח דבלשון פניהם הכל בכלל פרצוף עם החוטם והוא הדין עם הפדחת וכן משמע מפירש רש"י בפרק ח' דבכורות דף מ"ו ואם כן כיון שזה העיד שהכירו בפנים מהי תיתי לומר דלא היה לו פדחת וחוטם ואי משום שדוד הלוי העיד שלא היה פדחתו וחוטמו שלם שהיתה העור נקלף וממשמעות הגדת' משמע שעדים כולם ראו את ההרוג כאחד או בסמוכים זה אחר זה הא כבר בארנו דקליפת העור לא מיקרי חסר וראיה לזה מאתרוג כדלעיל ועוד דילמא העד כמר יודא ראה את ההרוג קודם שראה אותו דוד הלוי ואז עדיין לא היתה העור נקלפת כמו שהיתה אחר כך כשראוהו דוד הלוי כי בשעה מועטת נשתנה אחר עלייתו מן