צמח צדק הקדמון עו

וא"כ בנדון דידן שהגיד הגוי מתחלה במל"ת מהריגת רב זלמן מאויסטרליץ ולא הזכיר ענין ממון כלל והלך לדרכו אלא שאחר כך כשבא הישראל אליו ושאלו להראות לו מקום שכיבת ההרוג אז תבע ממנו ממון בכי האי גוונא דליכא הוכחה כלל מתחלה שהיה מתכוון לשם ממון לא אמרינן סופו מוכיח על תחלתו: ועוד נראה אפילו אם תמצא לומר אמרינן סופו מוכיח על תחילתו בכל גוונא אפילו בדליכא הוכחה מתחלה ואם כן גם בנדון דידן אית לן למימר כיון שלבסוף לא רצה הגוי להראות מקום שכיבת ההרוג אם לא שיתנו לו ממון מוכיח סופו על תחלתו שלזה היה מתכוון מתחלה אפילו הכי אלים סהדותיה דגוי ויש לסמוך עליו כיון שהגוי יודע אם לא ימצאו היהודים שכדבריו כן הוא שההרוג הוא רבי זלמן מאויסטרליץ לא יתנו לו שום שכר ואם כן ודאי קושטא קאמר דאי הוה משקר למה ליה האי טירחא כיון שהוא יודע אם לא יכירוהו שהוא רבי זלמן מאויסטרליץ לא יתנו לו שום שכר ולא דמי לההוא דפרק כל הגט בשמע מקומנטריסין וכו' או לההיא דפרק האשה בתרא דאמר לי' לישראל קטול אספסתא וכו' דלא מהימן משום דאיכא אמתלא למה אמר כך דשאני התם דעביד דמשקר משום אמתלא דידה כדי להתפאר בקומנטריסין ולמירמא אימתא גבי קטול אספסתא. אבל בנדון דידן הוא בהפך דצריך להגיד האמת משום אמתלא דידיה דהרי אמתלא דידיה היא ליטול שכר ואי שקורי קא משקר לא יטול שכרו דאטו בשופטני עסקינן שיתנו לו שכר אם לא יכירו שהוא רבי זלמן אלא ודאי קושטא קאמר שהוא ראה את ההרוג והכירו ובא להגיד ליהודים כדי ליטול שכר ובכה"ג אף על גב דמכוון לשם ממון סמכינן עליה כיון דאיכא הוכחה דקושטא קאמר: וכהאי גוונא איתא בהדיא בתשובת מהר"ם שבמיימוני דשייכי לסדר נשים והביאו הרב ב"י בסעיף י"ד וז"ל למה לא יחשוב מל"ת אי משום דקאמר למה אינכם מביאין אותו יהודי שנהרג כי הוא שוכב באותו מקום הדר אמר ואני הייתי לוקח ליטרא מכם ומביאו בעגלה שלי וקא חיישיתו משום שהזכיר ממון בעדותו אדרבה כל שכן דאלים סהדותיה טפי משאר מל"ת האומר פלוני מת או נהרג סתמא דלא עביד לאגלויי כולי האי וכו'. ואפילו הכי מהימן כל שכן בנ"ד דעביד לגלויי לאלתר ומרתת שמא ימצא מוכחש אם יאמרו לו אחרי שאתה יודע מקומו הראהו לנו וניתן לך ליטרא להביאו דאיכא להימנוהי טפי ואי חיישיתו דילמא משקר כדי שיתנו לו ליטר' להביאו ליכא למיחש שהרי אינו שואל ליטרא אלא להביאו ואם הוא לא יביאנו לא יתנו לו הליטר' וכו' עכ"ל. הרי מבואר בהדיא דכיון דגוי רוצה לקבל שכר ודאי קושטא קאמר דאי הוה משקר לא היה יכול להשיג שום שכר וה"ה נמי בנ"ד כמו שבארנו לעיל: וליכא למיפסליה להאי גוי משום שהרי מתחלה שאלוהו על ההרוג רבי זלמן והבטיחוהו ליתן לו שכר אם ימצאנו כמו שהגיד הגוי עצמו שהיהודי דניאל הבטיחוהו על שכירות י"ב זהובים אדומים אם ימצאנו ואם כן תו לא הוה מל"ת אף על גב דהא ששאלוהו על ההרוג והבטיחו על שכירות היה זמן מה קודם לזה מכל מקום דילמ' השתא שמצא להרוג אחר ביער מצא פתחון פה לומר שמצא לרבי זלמן ושקורי קא משקר ומשיב על השאלה ששאלו ממנו כבר ולא הוי מסיח לפי תומו הא ליתא חדא דתלינן לומר שהגוי משקר בזה שאומר שהבטיחוהו על ממון וכמאן דא הוי מילתא דשייכי ביה שאומר כן כדי שגם עתה יתנו לו ממון ודומה זה להא דאמרו בההוא דאמר ליה לישראל קטול אספסתא וכו' דלמירמא אימתא קא עביד הוא הדין נמי כאן משקר ואומר כן כדי שיתנו לו ממון ומתפאר את עצמו שהבטיחוהו כבר על ממון והוא משקר. ועוד נראה אפילו אם תמצא לומר שכדברי הגוי כן הוא שהבטיחוהו כבר על ממון אם ימצאנו מכל מקום כיון שלא הבטיחוהו אלא אם ימצאנו ולא בשביל רק שיוודע להם אם הוא חי או מת אלא דוקא אם ימצאנו ויודע הגוי שלא יאמינו לו שמצא אותו אם לא שיהא מראה אותו להם ויכירוהו שהוא רבי זלמן תו לא חיישינן דילמא שקורי משקר ואינו אלא כמתכוון להשיב על השאלה שהרי הוא יודע שלא יאמינו לו אם לא יהא מראה אותו להם ויכירו אותו אלא ודאי קושטא קאמר ודין מל"ת יש לו ואם כן לפי זה היה נראה להתיר האשה הזאת על פי העדות כמר ליב בן שלמה כ"ץ שהעיד שהגוי אמר לו במסיח לפי תומו שההרוג ר' זלמן מאויסטרליץ שוכב ביער וגוי מל"ת נאמן: אמנם כד מעיינין שפיר נראה דאין לסמוך על זה להתיר האש' הזאת אף על גב דהגוי הגיד מהריגתו והזכירו בשמו ושם עירו והיה מסיח לפי תומו אפילו הכי לא מהני ולא מיבעיא להא"ז בשם רבינו שמחה ורבינו נתן הביאם תרומת הדשן סימן רל"ט הרב ב"י בסוף סעיף כ"ו פשיטא דלא סמכינן על הגדתו משום דסבירא להו דאין מל"ת נאמן אלא באומר נהרג או מת דלא צריך טביעות עין אבל באומר מצאתי פלוני הרוג לא היכי דאיכא למיחש דילמא אחר הוא וצריך טביעות עין דכל טביעות עין צריך עיון וזה מל"ת ואין דעתו להעיד אין לסמוך עליו בשלמא ישראל שמתכוון להעיד איכא למימר נתן בו טביעות עין בכוונה אבל בגוי ממה נפשך אי מתכוון להעיד לא מהני עדותו ואי לא מתכוון להעיד לא נתן בו טביעות עין וכשהגוי היה מכיר אותו כבר בחייו ועכשיו שנמצא הרוג אמרינן דילמא לא נתן בו עיניו לדקדק יפה ואפשר כשרואה בו סימנים הדומים לאלו שראה באיש הזה בחייו סבר בודאי שהוא האיש שהכיר בו בחייו. ואם כן ה"ה נמי בנ"ד שהגוי היה מכיר לרבי זלמן מאויסטרליץ בחייו אפשר שלא נתן עיניו בו לדקדק יפה וראה בו סימנים דומים למה שראה ברבי זלמן בחייו וסביר בודאי שהוא הוא ואינו כן לכך לא סמכינן עליה להנך פוסקים אלא אפילו לאינך פוסקים דלא סבירא להו כוותייהו לחלק באומר נהרג לבין האומר מצאתי פלוני הרוג הביאם הרב בתשובת משאת בנימן סימן מ"ו אפילו הכי לא מהני הגדת הגוי לנדון לפי שאף על פי שמתחלה אמר הגוי סתם שההרוג שוכב ביער והוא רבי זלמן מאוישטרניץ והיה מסיח לפי תומו ואלו אזיל לעלמא ולא היו שואלים יותר היינו סומכים על הגדתו אבל מכל מקום אם הוא לפנינו צריכין אנו לשאול אותו היאך ידעת ובמה ידעת ואם מעיד בדבר ברור נאמן ואם לאו אין משיאין את אשתו כמו שכתב הרמב"ם בפרק האחרון מהלכות גירושין וז"ל. כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו ששמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת שמת אם העיד בדבר ברור נאמן וכו'. וכתב הרב המגיד הביאו ב"י בסעיף כ"א וז"ל. מה שאמ' בכאן שאם אמר העד ראיתיו שמת שואלין אותו כיצד דבר ברור הוא שאף על פי שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעין האומר הראשון כיצד היה יודע שמת ועל מה היה אומר כן אין דנין אפשר משאי אפשר דהכא כיון דאפשר ודאי שואלין אותו שיש לחוש שהוא אומר בדומה לו וכו' עכ"ל. הרי מבואר כשהוא לפנינו צריכין אנו לשאול אותו היאך ידעת ובמה ידעת וכאן שאל הישראל את הגוי היאך ידעת שהוא רבי זלמן מאויסטרליץ ובמה ידעת שהוא הוא ואמר לו שהוא מכירו במלבוש שלו שתולין בו ציצית ושהוא מצבע טונקיל שווארץ וגם בענק שבצוארו שתלוים בו שרשרות ובפירוש אמר שעל ידי אלו סימנים הוא מכירו ולא אמר שהכירו בטביעת עין אלא באלו סימנים שבכליו הכירו כמבואר הכל בעדותו של כמר ליב כ"ץ ודאי ודבר פשוט הוא דלא סמכינן עליה דכיון