צמח צדק הקדמון סז

היינו כדי להפחידם ולהטיל אימה עליהם שיתנו לו קוביאות קראם כן אפילו אם נאמר שכוונת הגוי היה בקריאת אנשיל להזכיר אנשיל הנאבד שהיה מכירו ורגיל עמו מאן לימא לן דהזכיר אותו כדי להגיד מענין הריגתו דילמא לא הזכירו אלא כדי להבהיל אותם שיפול לבם עליו ויתנו לו קוביאות שלא יקרה להם כאשר קרה לאנשיל כי כן דרכם להפחיד בשפיכות דם אם לא יתנו קוביאות ובכי האי גוונא שעושה להטיל אימה אין משיאין את אשתו כדאי' בגמרא סוף יבמות ההוא גוי דהוי קאמר לישראל קטול אספסתא ושדי לחיואי בשבתא ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלוני וכו'. דאמרינן התם דאשתו אסורה ואם כן הוא הדין נמי בנדון דידן הא ליתא מתרי טעמא חדא דלא חיישינן להכי כל כמה דליכא הוכחה דנתכוון הגוי לזה דהכי כתב בהדיא בת"ה בסימן רנ"ט בשם תשובת מור"ם במיימוני וז"ל דאפילו אומר הגוי אני הרגתי את פלוני מהני במל"ת ולא אמרינן דלמירמא אימתא קא עביד אלא אם כן מוכח מדבריו וכו' ומסיק התם דהוא הדין לשאר אמתלאות לא חיישינן דלא תלינן להחמיר בכל הני אלא אם כן מוכח עכ"ל הכי נמי בנדון דידן לא חיישינן להכי כיון דליכא הוכחה כלל שכוונתו היה לכך ואפילו לפי משמעות לשון הטור שכתב וז"ל כיצד מל"ת כגון שאומר אני ראיתי לפלוני שמת וכו' וכיוצא בזה שמוכיח שאינו מכוון לשום עדות וכו' עכ"ל. משמע מלשונו דצריך הוכחה שאינו מכוון לשם עדות אבל בסתמ' חיישינן שהוא מכוון לשום דבר אף על גב דליכא הוכחה ודלא כתשובת מור"ם במיימוני דלעיל מכל מקום בנדון דידן לא חיישינן להכי שהזכיר אנשיל אנשיל כדי להטיל אימה דשפיר איכא הוכחה דלא נתכוון לשם כך דהרי לא אמר תן לי קוביאות אלא דרך פטומי מילי בעלמא שצעק אחריהם תן לי קוביאות ולא זז ממקומו וממלאכתו שהיה עוסק ואלו היה כוונתו להפחידו כדי שיתן לו קוביאות היה לו לילך אצלם ולהפציר בם כדרכם אלא ודאי מה שצעק ליתן לו קוביאות לא היה אלא דרך העברה בעלמא ועיקר כוונתו היה רק להזכיר אנשיל כדי להגיד להם ענין הריגת אנשיל כמו שבארנו למעלה: ועוד נראה לי להוכיח מדברי הטור שגם הוא סבר שמסתמא הוי מסיח לפי תומו ולא מפקינן מדין מל"ת אלא בדאיכ' הוכחה שמכוון לדבר אחר שהרי כתב אחר כך מיד וז"ל אבל אם מכוון לשם עדות או שנראה שאומר כן שירא מפניו וכו' עכ"ל. ואיכא למידק הא קשיא דיוקי אהדדי דמלישנא דנקיט ברישא יש לדייק דצריך הוכחה שאינו מכוון לשם עדות אלא מל"ת אבל בסתמא דליכא הוכחה חיישינן שהוא מכוון לשום דבר. ומלישנא דסיפא יש לדייק בהפך שצריך הוכחה שהוא מכוון לשם עדות ואינו מסיח לפי תומו התם הוא דלא מהימן אבל בסתמא דליכא הוכחה שהוא מכוון לשם עדות הוי שפיר מל"ת אלא נראה לומר דהא דכתב הטור ברישא וז"ל וכיוצא בזה שמוכיח שאינו מכוון לשם עדות וכו' לא קאי אמל"ת דודאי במל"ת לא צריך שום הוכחה. אלא רצונו לומר אפילו באינו מל"ת אם יש הוכחה שאינו מכוון לשם עדות מהני הגדתו כאלו היה מסיח לפי תומו ולפי זה יתיישב שפיר לשון הטור והכי קאמר כיצד מל"ת שמשיאין את אשתו על פיו כגון שאמר אני ראיתי לפלוני שמת וכו' וכיוצא בזה היכא דמוכח שאינו מכוון לשם עדות הוי נמי כמסיח לפי תומו ומשיאין על פיו אפילו באינו מל"ת והוי כאלו מל"ת אבל אם מכוון לשם עדות או שנראה כן מדבריו וכו' לא מהני אפילו במל"ת וזה נראה לי נכון בפירוש דברי הטור על פי מה שיתבאר אחר כך דכן הוא הדין בדאיכא הוכחה שאינו מכוון לשום דבר מהימן אפילו באינו מסיח לפי תומו דלאו במסיח לפי תומו תליא מילתא אלא בקושטא תליא מילת': ואידך אפילו אם היינו אומרים כן שעשה כך כדי להטיל אימה עליהם מכל מקום מוכח דקושטא הוא שנהרג אנשיל ויודע הגוי האמת שנהרג ולכך הוא מפחידם בקריאת אנשיל אנשיל כדי שיפול לבם עליו. דאי לא תימא הכי שהגוי יודע האמת שנהרג אנשיל היאך הוא מפחיד' בקריאת אנשיל דילמא לא יפחדו אלו יהודים כלל בזה שהזכיר אנשיל דדילמא אינם יודעים מאומה מהריגת אנשיל ואי משום שהכריזו על ג' אנשים הנאבדי' ויצא הקול שנהרגו ובזה הוא מפחידם הלא לא הזכירו כלל בהכרז' שם אנשיל רק סתם הכרזה הכריזו שנאבדו ג' אנשים ואם כן היאך מפחידם בזכירת שם אנשיל דילמא אין היהודים יודעים מהריגת אנשיל כמו שגם הוא עצמו אינו יודע מהריגתו. אלא ע"כ צריך אתה לומר שהגוי יודע האמת שאנשיל נהרג וסובר הוא דכולי עלמא יודעים כמוהו מהריגת אנשיל ולכך סובר כשיזכיר שם אנשיל שיפחידו שלא יקרה להם כאשר קרה לאנשיל ואם כן לפי זה מוכח דקושטא הוא שנהרג אנשיל הילכך אפילו אי הוה אמרינן דכוונ' הגוי היה בקריאת אנשיל כדי להטיל אימה עליהם מכל מקום יש לסמוך אהגדתו שנהרג דודאי קושטא הוא שנהרג דאי לא תימא הכי לא היה יכול להטיל אימה עליהם אבל באמת יותר נראה לומר דלא חיישינן להכי כלל. לא מיבעיא לדברי מור"ם בתשובת מיימון שהביא ת"ה סימן רל"ט שכתב דלא תלינן להחמיר אלא היכא דאיכא הוכחה פשיטא דלא חיישינן להכי. אלא אפילו לפי למאן דס"ל שצריך הוכחה דהפך שאינו מכוון לשם עדות אפילו הכי בנדון דידן לא חיישינן להכי כיון דאיכא הוכחה דלא נתכוון הגוי לשם כך כמו שבארנו למעלה. וכיון דהכי הוא דלא חיישינן להכי אמרינן דלא קרא עליהם אנשיל אנשיל אלא כדי לכנוס עמהם בדברים ולהגיד מהריגת אנשיל ומיקרי שפיר מל"ת אע"ג דלא פירש דבריו אלא אחר שאלת כמר זלמן שור דכל שהתחיל להיות מסיח לפי תומו אף על גב דלא פירש דבריו מיקרי שפיר מסיח לפי תומו: בזה הותר הספק הראשון: הספק השני שלא הזכיר הגוי בהגדתו בשום פעם שם עירו ואיכא לאסתפוקי באחר דילמא לא על זה הוא מגיד נראה דבנדון דידן אף על גב שלא הזכיר שם עירו לית לן בה לפי מה שכתבו האחרונים מהר"א מזרחי בתשובותיו סימן ע"ד ומשאת בנימן בתשובותיו סימן מ"ד וכתב שכן פסק נמי תשובת בן לב שמנין אנשים הוי סימן מובהק ומביאים ראיה מהא דאמרינן פרק בתרא דיבמות מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום ביתר ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם וכו' ונראה להם שמטעם מנין אנשים ומקום הליכתן השיאו את נשותיהם כמבואר שם בדבריהם הוא הדין נמי בנדון דידן הוי מנין אנשים סימן כיון שהגוי הזכיר בכל פעם בהגדתו מנין ג' אנשים שנהרגו בכפר שרי"ק והוי ממש כעובדא דששים ב"א שהלכו בדרך ביתר וכוי': דיש להתיר להנך פוסקים: וליכא למימר כיון שכבר הכריזו בכמה כפרים ושווקים על שלשה יהודים שנאבדו מי שיודע מהם יבא ויגיד ויטול שכרו הרי הכריזו המנין כמה היו והיאך יהיה המנין סימן דהא מסקינן בסוף פרק קמא דבבא מציעא אלא כדאמר רבינא טבעא מכריז הכי נמי שטרי מכריז ופירש רש"י וז"ל שטרי מכריז יז שטרות מצאתי וזה צריך שיאמר כך וכך היו וכרוכים ודוקא תלתא אבל תרי מידע ידעי דמיעוט שטרות שנים ואין מנין סימן עכ"ל. הרי מבואר דאפילו אם לא הכריזו אלא סתם שטרי אי הוה תרי לא הוי מנין סימן משום דסתם שטרי תרי משמע מכל שכן כשהכריזו בפירוש תלתא דלא הוי מנין סימן הא לאו מילתא הוא שהרי אנן קיימינן השתא שהגוי מה שהגיד לכמר זלמן ויצחק מיחשב למל"ת ולא כמתכוון להעיד ואם כן אלו באנו לחוש שהגוי מגיד כך שהיו שלשה אנשים על פי מה ששמע שהיו מכריזים על ג' אנשים שנאבדו אם כן לא הוי מסיח לפי תומו אלא מתכוון להעיד על פי מה ששמע שהיו מכריזים על ג' אנשים שנאבדו