צמח צדק הקדמון סו

יכולה לעשות כן לעדות: (כן הוא הגירסא הנכונה וכן הגיה מהר"ם לובלין) ורבי עקיבא אמר להם כי אין זה ראיה דודאי אין לך מל"ת גדול מזה כיון דכי בכיא. כן משמע קצת בירושלמי דקאמר עשו אותה כמסיח לפי תומה משמע שלא היתה ממש מל"ת אלא שמביאים ראיה דלא גרע מעד אחד עד כאן לשונו התו': והנה הסוגיא הזאת צריכה ביאור אפילו לפי מה שפירשו התו' דמביאים רבנן ראיה דלא גרע מעד אחד שהרי לכאורה גם זה אינו מובן היאך ראיה. וקושיות התוספות חזקה היא מאי מייתי רבנן ראיה מן הפונדקית וכו' שהרי מוכח מדברי רבנן עצמם שגם המה היו יודעים שגויה היתה דאם לא כן מאי גריעות' דפונדקית אלא ודאי דגם רבנן היו יודעים שגויה היתה ואם כן היאך האמינוה הלא מסיק בגמרא לעיל דלא משכחת בגוי אלא במל"ת ולמה האמינוה לפונדקית גויה אלא על כרחך דמסיחה לפי תומה היתה ואם כן קשיא מאי מייתי רבנן ראיה מן הפונדקית דשאני פונדקית דלא האמינוה בתורת עדות אלא במל"ת. אבל אשה ישראלית שמתכוונת להעיד מנלן דתהא נאמנת. זהו ביאור קושיות התו' וחזקה היא ומה שמתרצים התו' וז"ל וי"ל דלא היתה ממש מל"ת וכו' אלא שמביאים ראיה דלא גרע מעד אחד אינו מובן דודאי כשאין הגוי מל"ת ממש דגרע מעד אחד הוא שהרי אין הגוי נאמן בתורת עדות אלא במל"ת וכשאינו מל"ת ממש לא מהני עדותו: לכך נראה דהכי פירוש הסוגיא הזאת על דרך שפירשו התו' דהאמת הוא דגם רבנן היו יודעים דפונדקית גויה היתה דאם לא כן מאי גריעותא. וגם היו יודעי' שהיתה בוכה ושהוציאה להם אחרי כן מקלו ותרמילו. ולכך לא הוצרך רבי עקיבא לומר בפירוש במתניתין לרבנן שהיתה בוכה מפני שגם רבנן היו יודעי' את זה והא דהזכיר שהוציאה מקלו ותרמילו והלא גם את זה רבנן היו יודעים יתבאר לקמן שזה היה עיקר הוכחה של רבי עקיבא אבל באמת גם דרבנן היה ידוע אלא אפילו הכי לא הוי משמע להו לרבנן שיהא נקראת הפונדקית מסיח' לפי תומה בשביל שהיתה בוכה כיון דלא אמרה בפיה כלום מענין מיתת חבירם אלא עד אחר ששאלוה איה חבירנו אז אמרה להם מת וכו' אם כן לא הוי מל"ת אף על גב שהיתה בוכה אין זה הוראה שהיתה בוכה על מיתת חבירם דילמא על צער אחר היתה בוכה. ומה שהוציאה להם אחרי כן מקלו ותרמילו היתה יכולה לעשות כן לעדות כמו שפירשו התוספות בהדיא ואם כן אין כאן מסיח לפי תומו וקשי' להו לרבנן למה הימנוה לפונדקית אלא על כרחך שהימנוה לפונדקית בתורת עדות אף על גב דאין הגוי נאמן בתורת עדות מכל מקום שאני הכא דאיכא הוכחה טובא שאין הפונדקית מתכוונת לא להעיד ולא להתיר שהרי היתה בוכה מתחלה וגם הוציאה להם אחרי כן מקלו ותרמילו ודאי קושטא קאמרה דמה שהוציאה מקלו ותרמילו לא לעדות נתכוונת אלא לקושטא דמילתא כיון שכבר היתה בוכה ובכי האי גונא דאיכא הוכחה טובא דאין הגוי מתכוון להעיד ולא להתיר מהני הגדתו אף על גב דאינו מסיח לפי תומו וכיון דהכי הוא שפיר מייתי רבנן ראיה דאשה ישראלית דעלמא מהימנא ולא גרוע מעד אחד שהרי כאן הימנוה לפונדקית גויה שאמרה מת אף על גב דלא היתה מל"ת שהרי לא אמרה בפיה כלום אלא על כרחך בתורת עדות הימנוה על ידי הוכחה שלא היתה מתכוונת להעיד ולא להתיר ואי לא הוה אשה ישראלית מהימנת בעד אחד למה הימנוה לפונדקית גויה בתורת עדות ע"י הוכחה הרי אפילו אשה ישראלית לא מהימנא אלא ודאי דאשה ישראלית מהימנא דלא גרעה מעד אחד ולכך הימנוה נמי לפונדקית גויה על ידי הוכחה שלא היתה מתכוונת להעיד ולא להתיר ורבי עקיבא שהוציא' להם מקלו ותרמילו אם כן מסתמא גם הבכייה היתה על המת ומקלו ותרמילו שהוציאה הוא הוכחה על הבכייה שלא על צער אחר היתה בוכה אלא על המת וכאלו מדברת בפיה. ולכך לא הזכיר רבי עקיבא בדבריו רק ענין מקלו ותרמילו דזה הוכחה הוא שעשתה כן לעגמת נפש ואלו היתה מתכוונת להעיד לא היתה צריכה לומר מת ולא להוציא מקלו ותרמילו אלא על כרחך שלעגמת נפש עשתה כן שהיתה מצטערת על מיתתו ואיכא הוכחה שגם הבכייה היתה על מיתתו ואין לך מסיח לפי תומו גדול מזה: כן צריך להיות ביאור הסוגיא הזאת על פי פירוש התוספות. ובענין אחר לא נתפרשית לי הסוגיא על נכון. ובתשובת בנימן זאב סימן מבאר הסוגיא הזאת אמנם לא ביאר מידי להא דכתבו התוספות שמביאים רבנן ראיה דלא גרע מעד אחד. ובתשובת מהר"ם לובלין סימן מבאר הסוגיא הזאת גם דברי התוספות ואינו מובן לי לפי פירושו שפירש שרבנן הימנוה לפונדקית מטעם שהיתה מל"ת אלא שלא היתה מל"ת ממש ומיניה מוכיחים רבנן דאשה ישראלית מהימנא בתורת עדות וכו' יעויין שם ביאור לפי דרכו: אבל לדידי אתי שפיר דלרבנן הימנוה לפונדקית מטעם עדות ולא מטעם מסיח לפי תומו אף על גב דגויה היתה ואין הגוי מהימן בתורת עדות מכל מקום הכא שאני דאיכא הוכחה טובא שלא היתה מתכוונת להעיד ולא להתיר ומינה מייתי רבנן ראיה דאשה ישראלית מהימנת בתורת עדות ור"ע ס"ל דלא הימנו' לפונדקית בתורת עדות אלא מל"ת היתה אע"ג דלא היתה ממש מסיחה לפי תומה עשו אותה כאלו היתה מסיחה לפי תומה וכדמשמע כן בירושלמי: הרי מבואר דאע"פ שאמרה שאין הגוי נאמן אלא במל"ת לא בא אלא לאפוקי במתכוון להעיד או להתיר אבל כשיש הוכחה דאין מתכוון להעיד ולא להתיר מהימן אפי' באינו מל"ת כההיא דפונדקית כרבנן: ואף על גב דרבי עקיבא פליג ארבנן וסבירא ליה דלא הימנוה לפונדקית בתורת עדות אלא מל"ת היתה מכל מקום לא פליג אלא משום דסבירא ליה דאין אשה אפי' ישראלית מהימנת בתורת עדות ולכך מוקי פונדקית במל"ת. אבל אהא דמבואר בדברי רבנן דהיכא דאיכא הוכחה דלא בא גוי להעיד ולא להתיר מהימן אפילו באינו מל"ת לא מצינו דפליג רבי עקיבא וכל כמה דיכולנו להשוות דעת החולקים דלא פליגי טובא עדיף טפי וזה מבואר בכמה דוכתין מסוגית התלמוד. וכדאיתא במתני' בבבא בתרא פרק מי שמת אמר לו בן עזאי על חלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלק עלינו את השוין. וכן כתבו התוס' בדוכתין טובי לכך אית לן למימר דגם רבי עקיבא מודה בזה היכא דאיכא הוכחה דאין הגוי מתכוון להעיד ולא להתיר דמהימן אפי' באינו מל"ת. וכמו שכתב נמי מהרי"ק שורש קכ"א הובא לשונו לעיל. וראיותו יעויין בספרו שם: ואם כן בנדון דידן דאיכא נמי הוכחה טובא שלא נתכוון הגוי לא להעיד ולא להתיר שהרי הגיד מהריגת ג' אנשים והוא לא שאלו רק על אנשיל לחוד ואלו לא היה מתכוון רק להשיב על השאלה לא היה לו להגיד רק מן הריגת אנשיל לחוד. וגם איכא הוכחה כיון שקרא מתחלה אנשיל אנשיל דהוי כהתחלה למה שהגיד אחר כך מהריגת אנשיל דומיא דפונדקית על פי מה שבארנו למעלה לכך אף על גב דלא היה ממש מסיח לפי תומו דנין ביה כמסיח לפי תומו כמו בפונדקית: וכי תימא דילמא בנדון דידן כיון שאמר הגוי תן לי קוביאות אית לן למימר שקרא עליהם אנשיל אנשיל