צמח צדק הקדמון סד

הוא שאף על פי שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו שואלין על האומר הראשון כיצד היה יודע שמת ועל מה היה אומר כן אין דנין אפשר משאי אפשר דהכא כיון דאפשר ודאי שואלין אותו וכו' עכ"ל ה"ה: הרי מבואר מדברי הרמב"ם כל שאין העד הראשון לפנינו אלא אחר ששמע ממנו אפילו לא אמר אלא מת סתם סגי וכמו שכתב נמי מהרא"י בפסקיו דכיון שאמר אותו עירין בפה מלא שהוא הרוג תו לא דייקינן אבתריה היאך ידע שהוא הרוג לכך בנדון דידן נמי סגי בזה שאמר שנהרגו אף על גב שלא אמר היאך יודע שנהרגו: ועוד אפילו אי לא הוי סגי באומר סתם שנהרגו ולא אמר היאך יודע שנהרגו מכל מקום בנדון דידן מהני עדותו כיון שאמר בפירוש היאך היה המעשה שעמדו לפניהם על הדרך והפחידו אותם באמרם שבעלי מלחמות הם ביער וחזרו לאחור אל המלון לכפר שרי"ק ובלילה חתכו את ראשיהם והשליכו גויותיהם אל הבריכות שבין ווילוורש דורף ובין זולץ ושאלו לו על ראשיהם היכן הושלכו ואמר שאינו יודע והוסיף לומר שאם ישתדלו לעשות שכר אגמי מים בבריכות ימצאו גוויותיהם שם הרי אין לך דברים ברורים יותר מזה שהרי אמר מקור הענין מתחלה ועד סוף מקום ההריגה ומקום שהושלכו שמה ומי היו ההורגים ועל מה שאינו יודע אומר שאינו יודע כגון מקום שהושלכו ראשיהם אמר אינו יודע ודאי דזה עדיף טפי מאלו לא אמר אלא שראה ההריגה ולא היה מגיד יותר לא מקום שנהרגו ולא מי היו ההורגים ולא מקום שהושלכו שמה דלא הוי דברים ברורים כל כך ומהאי טעמ' נמי ליכא לאסתפוקי לדילמא אמר בדדמי כיון שמברר דבריו כ"כ אי לאו דברור ליה לא הוי מעייל נפשיה למימר הכי ולהראות מקום על הבריכות ולומר שעדיין ימצאו אותם שם. דהכי כתב הב"י בשם הריטב"א וז"ל דכל היכא דגוי מכריז ואמר מאן איכא בבי פלוני בזה סגי בלא קברתיו דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה הכי דשכיב לא הוה אומר וכו' וטעמא דמסתבר הוא עכ"ל. הוא הדין נמי בנדון דידן אי לאו דברור ליה לא הוה מעייל נפשיה למימר הכי ולהראות מקום על הבריכות שהם שוכבים שם. וכהאי גונא נמי כתב בתשובת מיימוני בשם מהר"ם הביאו מהרא"י וז"ל למה לא יחשוב מסיח לפי תומו אי משום דקאמר למה אינכם מביאין אותו יהודי שנהרג כי הוא שוכב באותו מקום. הרי אמר ואני הייתי לוקח ליטרא מכם ומביאו בעגלה שלי וקא חיישיתו משום שהזכיר ממון בעדותו אדרבא כל שכן דאלים סהדותיה טפי משאמר פלוני מת או נהרג סתמא דלא עביד לאגלויי עכ"ל: ועוד דלא חיישינן הכא לבדדמי כיון שאמר שנחתכו ראשיהם כי כן כתבו הר"ן ז"ל והריב"ש ז"ל בתשובותיהם הביאם ב"י דלא בעינן שיאמר וקברתיו ממש אלא כל שאומר דברים ברורים שאין לספק בהם דאמר בדדמי סגי כגון שנתעסק בטלטול מקום ממקו' למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף או שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שנתעסקו בו אחרים בהא סגי וכו' יעויין שם בדבריהם ולכך בנדון דידן שאומר דברים ברורים שנחתכו ראשיה' לגמרי והושלכו גוויותיהם בלא ראשיהם לבריכות תו ליכא למיחש לאומר בדדמי' דאין לך דבר ברור יותר מזה הרי מבואר דאין לחוש להנך תרי ספיקות בתריית'. וכן נמי ליכא לאסתפוקי דאין הגדת הגוי מועיל אפילו אי מסיח לפי תומו גמור דמיקרי מילתא דשייך בי' דכיון שהכריזו מי שיודע להגיד מן היהודים הנאבדים יבא ויטול שכרו א"כ דלמא בשביל שכרו הוא מגיד ובפרק כל הגט דף כ"ח בשמע מקומנטרסין וכו' מסיק הא דגוי מסל"ת נאמן ה"מ במילתא דלא שייך בי' אבל במילתא דשייך ביה עבידי לאחזוקי שקרייהו וכו' ומהאי טעמא כתב הר"ן בתשובה הביאו הרב ב"י בטור אבן העזר בסימן י"ז באשה שהלך בעלה למונפאלי"ר והמיר שם וכו' וכתב ךבסוף וז"ל ודברי שליח זה אינם אצלי מסיח לפי תומו כיון דשייך האי שליח בהאי מילתא כדאמרינן בפרק כל הגט וכו' יעויין שם הא לאו מילתא הוא דאדרבא אם הוא מגיד כך כדי שיטול שכר ודאי דיהא צריך לברר דבריו שמה שהוא אומר שאמת הוא דאטו בשופטני עסקינן שיתנו שכר למי שיגיד דבר ולא יברר דבריו שהם אמת אלא ודאי דיודע לברר דבריו ואלים סהדותיה טפי וכן כתב מהר"ם בתשובת מיימוני הבאתי לעיל בסמוך והרב ב"י הביאו בסי' י"ז סעיף י"ד וכתב וז"ל למה לא יחשוב מסיח לפי תומו אי משום דקאמר למה אינכם מביאין אותו יהודי שנהרג כי הוא שוכב באותו מקום הרי אמר ואני הייתי לוקח ליטרא מכם ומביאו בעגלה שלי וקא חיישיתו משום שהזכיר ממון בעדותו אדרבא כל שכן דאלים סהדותיה טפי משאמר פלוני מת או נהרג סתמא דלא עביד לאגלויי כולי האי וכו' עכ"ל לכך גם לזה אין לחוש: אבל להנך תרי ספיקות קמייתא איכא למיחש טובא חדא שלא היה מסיח לפי תומו ואידך שלא הזכיר לא שם אביו לא שם עירו רק שמו לחוד ואיכא למיחש לאחר שהיה נקרא אנשיל ולא זה בעל אשה זאת שאנו דנין עליו: אמנם אחר עיון ודקדוק הדק היטב נראה דגם הנך תרי ספיקות קמייתא לית לן לספוקי ולמיחש להו. הספק הראשון דשמא לא היה זה הגוי מסיח לפי תומו משום שלא הגיד אלא על פי שאלת כמר זלמן שור. נראה אע"ג דהאמת כן הוא שעיקר הגדת הגוי מהריגת ג' אנשים לא היה רק אחר שאלת כמר זלמן מכל מקום כיון דמתחלה התחיל הגוי מעצמו עם כמר זלמן ויצחק וקרא אחריהם אנשיל אנשיל תן לי קוביאות מיקרי שפיר מסיח לפי תומו דמסתמא לכך קרא אנשיל אנשיל מתחלה כדי להגיד להם מענין הריגת אנשיל שהיה מכירו ורגיל עמו מאוד שהיה מוליכו תמיד לק"ק ווינא כהוזכר בעדות זלמן ויצחק ונכנס עמהם בדברים וקרא עליהם אנשיל אנשיל תן לי קוביאות כוונתו היה כדי להגיד להם אח"כ מענין הריגתו דאי לאו הכי למה היה קורא אחריהם אנשיל אנשיל מתחלה דליכא למימר שהיה סבור ששמו אנשיל דאם כן כשאמר לו זלמן על דבריו וכי ידעת מה נתהוה באנשיל השיב לו הגוי יודע אני יותר ממך ואמר לו זלמן שאם יגיד דברים שיש בהם ממש יתן לו ו' אדומים ומלבוש אז אמר לו הגוי מהריגת ג' אנשים היאך הבין הגוי מיד את דברי כמר זלמן שכוונתו לשאול על הנאבדים אם לא היתה כוונת הגוי מתחלה בקריאתו אנשיל אנשיל על אנשיל הנאבד שהרי לא פירש כמר זלמן דבריו כלל רק אמר כמתמיה על דבריו וכי ידעת מה נתהוה באנשיל והיה לו לגוי מתחלה לשאול לכמר זלמן איזה ענין הוא מבקש שיגיד לו ומה כוונתו בזה שאומר וכי ידעת מה נתהוה באנשים ואם הבין בו שהוא שואל עליו אם חי או מת ומתכוין להשיב לו ושקורי קא משקר לא היה לו להשיב רק על אנשיל לחוד שנהרג שהרי לא שאלו לו אלא על אנשיל ולמה הגיד לו מן הריגת ג' אנשים. ואי משום דאסיק אדעתיה שכבר הכריזו על אבידת ג' אנשים הלא שם לא הזכירו מאומה מן אנשיל רק סתם הכריזו שנאבדו שלשה יהודים ואם כן השתא כששאל כמר זלמן אותו על אנשיל למה השיב לו מן הריגת ג' אנשים אי לא היה מתכוין אלא להשיב על שאלתו ולשקורי. אלא ודאי מתחלה כשקרא עליהם אנשיל אנשיל תן לי קוביאת לא היה כוונתו אלא על אנשיל הנאבד שהיה מכירו ורגיל עמו מאוד ורצה להגיד להם מהריגתו אלא שנכנס עמהם בדברים רק שכמר זלמן היה נבהל להשיב תוך כדי דיבור ואסיק אדעתיה דכוונת הגוי הוא על אנשיל הנאבד לפי שהיה יודע שהיה מכירו ואמר ליה וכי ידעת מה נתהוה באנשיל ולא הזכיר איזה אנשיל לפי שידוע היה להם על מי היו מדברים וסתמן כפירושן ולא היו צריכין לפרש דבריהם לא הגוי ולא כמר זלמן