צמח צדק הקדמון סג

תומו דלשון זה הוי הוכחה שעל סמך השאלה הוא אומר. דהכי כתב בעובדא דמשה סיסי והביאו ב"י וז"ל תוגר אחד אמר ליהודי אחד ממשה סוסי לא שמעת ממנו כלום אמר היהודי לא שמעתי ממנו דבר אמר התוגר דעו כי הרגו פלוני תוגר דאף אם היינו אומרים שכל גוי האומר פלוני מת בלי שישאלוהו נקרא מסיח לפי תומו מכל מקום בנדון דידן פשיטא דלא חשיב מל"ת דהואיל ושאל לא שמעת ממשה סוסי כלום נראין הדברים כתשובת שאל' ואף על פי שלא שאלוהו מכל מקום נראה שידע ואבד זכרו והם לא ידעו מה נעשה ממנו ולכן שאל עדיין לא שמעת ממנו כלום שהוא רוצה להשיב שאלתם ובקשתם דכי היכא דבפונדקית חשבינן בכייתה כאלו התחילה היא להודיע להם קודם שישאלוהו איה חבירינו הכי נמי יש לומר שמה שהיו מבקשים לדעת מה נעשה ממנו וידע התוגר ואמר לא שמעתם כלום ממה שאתם חוקרים ודורשים לא שמעתם כלומר ועדיין אתם מבקשים לדעת והשיב לו היהודי לא ועדיין אנו מבקשים לדעת ממנו ואם כן הרי הוא משיב על שאלתם ואומר להם שהרגו תוגר פלוני דכה"ג לא הוי מל"ת עכ"ל: הרי מבואר מדבריו אפילו כשלא שאלוהו לגוי זה עצמו תחלה מכל מקום כיון שאומר לשון זה עדיין לא שמעת ממנו כלום לא הוי אלא כמשיב על השאלה ולא הוי מסיח לפי תומו. ונדון דידן הוי דכוותיה שהרי הגוי אמר לשון זה ועדיין לא שמעת מן ההרוגים ונדון דידן גרע טפי לפי שכבר שאלוהו לגוי זה עצמו פשיטא דלשון זה ועדיין לא שמעת הוי כמשיב על השאלה: ואף על גב דהרב ב"י מביא הרבה חולקים על רבי דוד כהן בזה וסבירא להו דמיקרי שפיר מסיח לפי תומו ובטלו דברי רבי דוד כהן ברוב וגם הב"י עצמו פסק דלא כוותיה. מכל מקום איכא למימר דעד כאן לא חלקו על ר"ד כהן אלא בגונא דמיירי התם דאותו גוי הוי מל"ת ולא שאלוהו לגוי זה מעולם על משה סוסי דסבירא להו לכל החולקים עליו אף על פי שהוא אומר לשון זה ועדיין לא שמעת מן משה סוסי לא נפק מתורת מסיח לפי תומו דהרי אפילו שמע הגוי מפי הבעלים עצמם שהם חוקרים על ההרוגים כל שלא שאלוהו לגוי זה שיגיד להם דבר מיקרי שפיר מסיח לפי תומו כמבואר בפסקי מהרא"י ובתשובת מהרי"ק. אבל בנדון דידן שכבר שאלוהו לגוי זה עצמו על אלו ג' אנשים ועתה אמר לשון זה ועדיין לא שמעת מן ג' אנשים כלומר דנראה מל' זה כמשיב על השאלה ששאלוהו כבר כולי עלמא מודים דלא מיקרי מסיח לפי תומו דנראין הדברים שכוונתו לומר מן אלו ג' אנשים שהיו שואלים אותו עליהם עדיין לא שמעת כלום ותו לא מיקרי מל"ת אף על פי שאותן אנשים ששאלוהו מתחלה בסיון תז"ל לא היו אלו שהיה מגיד להם הגוי אחר כך במסיח לפי תומו בחנוכה תח"ל מכל מקום כיון שהגוי הוא מכיר לכמר שלום שהוא חוקר תמיד על ג' אנשים הנאבדים לפי שאחד מהם היה חותנו לכך התחיל הגוי עמו ואמר לו לשון זה עדיין לא שמעת מן ג' אנשים כלום וכוונתו להשיב על השאלה ששאלוהו כבר ובכי האי גוונא אפשר דאפילו החולקים על רבי דוד כהן מודים דלא מיקרי זה מסיח לפי תומו אף על גב דאחר כך לא הגיד הגוי לישראל כלום אלא להגוי האופה הגיד על פי ששאל לו מה היה המעשה ובפסקי מהרא"י וביתר פוסקים מבואר דכל מה שמגיד לגוי אפילו על ידי שאלה מיקרי מסיח לפי תומו מכל מקום כיון דהתחיל מתחלה לדבר עם ישראל חיישינן דילמא כוונתו היתה להעיד אלא שהגוי האופה היה נבהל לשאול תוך כדי דבור מה היה המעשה והגיד לו ובאמת אפילו אי לא היה הגוי האופה שואלו היה מגיד לישראל ועוד אם נאמר דלא היה הגוי מגיד לישראל מאומה ולא הגיד אלא על פי שאלת הגוי האופה אם כן גרע טפי דכשהגוי שואל לגוי אחד בפני ישראל לא מיקרי מל"ת והכי כתב בהדיא בתרומת הדשן סימן רל"ט וכן כתב מהרמ"א בהג"ה סעיף ט"ו ואם כן אי הוי שאלת הגוי האופה כענין בפני עצמו הוי גרע טפי אלא על כרחך צריכין יכין אנחנו לומר דהכל ענין אחד והתחלת הדברים הוא מה שהתחיל לומר לישראל ועדיין לא שמעת מן ג' אנשים ואם כן איכא למיחש כיון ששאלה לגוי זה עצמו כבר נראה מלשון זה כאלו משיב על השאלה כמו שבארנו למעלה: הספק השני הוא כיון שהגוי שהגיד מהריגת ג' אנשים לא הזכיר רק שם אנשיל לחוד ולא הזכיר שם עירו לא בהגדתו בראשונה לכמר זלמן ויצחק ולא בהגדתו שנית לכמר ליב ושלום לא מהני הגדתו אפילו אי הוה מסיח לפי תומו ממש. דזה מבואר הוא בטור ובכל הפוסקים דצריך לכל הפחות להזכיר שמו ושם עירו דהכי כתב הטור בשם הרמב"ם וז"ל ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני וכך צורתו וכך וכך סימנין אין אומרין באומד דעת פלוני הוא עד שיעיד שהוא פלוני ויזכיר שמו ושם עירו וכו' וכתב הב"י בשם ה"ה דהכי איתא בתוספתא ואף על גב דהרא"ש בתשובותיו כלל נ"א ומהרי"ק שורש קע"ה והרבה אחרונים כתבו שאם הזכיר שמו ושם אביו סגי כהובא בב"י מכל מקום בכי האי גוונא שלא הזכיר לא שם עירו ולא שם אביו רק שמו לחוד כולי עלמא מידים דלא מהני כלום דאיכא למיחש לכמה אנשיל וזה פשוט הוא מעובדא דרב יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי וכו' דריש פרק האשה שלום: אלו הן הספיקות שראוי להסתפק בהם אבל אין להסתפק עוד בתרי ספיקות כנראה לכאורה: חדא שלא הגיד הגוי היאך הוא יודע שנהרגו אם היה הוא עצמו אצל ההריגה או אם מצא אותם הרוגים והכירם בטביעות עין או על ידי סימנין או ששמע מאחרים שראו ההריגה או מצאו אותם הרוגים והכירום על ידי טביעות עין או על ידי סימנין ויש לחוש שמא לא ראה ולא שמע אלא קול הברה בעלמא: תנינא דילמא אמר בדדמי דידע הגוי שאלו ג' אנשים היו במלון בכפר שרי"ק ואחר כך לא נראו עוד ונאבדו אמר בדדמי שנהרגו אף על גב דמזכיר הרוצחים ואמר פלוני ופלוני ופלוני היו מכל מקום אפשר שגם זה אמר בדדמי דכיון שראה ביד אלו הערלים סחורות כמות אלו שהליכו אלו ג' אנשים וגם ראה בידם הסוסים שהיו רוכבים עליהם אמר בדדמי שנהרגו דמסתמא לא היה הוא אצל ההריגה: הנך תרי ספיקות לאו מילתא הוא קמייתא הא דלא הגיד הגוי היאך יודע שנהרגו לא נפקא מיניה מידי כיון שאמר בפירוש שנהרגו תו לא דייקינן אבתריה היאך יודע שנהרגו דהכי כתב מהרא"י בפסקיו סימן קס"א וז"ל אם כן כיון שאמר אותו עירין בפה מלא שהוא הרוג לא דייקינן אבתריה היאך יודע שהוא הרוג אלא אמרינן שמע בבירור מהורגיו או מאותו שהיה עם הורגיו שנהרג וכו'. יעויין שם: וכן כתב הר"ן בתשובותיו הביאו ב"י וז"ל שאין ספק שכל שהגוי מכירו אין צריך שיאמר אלא מת בלבד והיינו עובדא דבי חיואי ובי חסא ואין בזה ספק ואפילו לדברי הרמב"ם ז"ל עכ"ל: וכן הוא בהרמב"ם בסוף הלכות גירושין וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו ששמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו. אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו איך ראית ובמה ידעת שמת וכו'. וכתב הרב המגיד מ"ש בכאן שאם אמר העד ראיתי שמת ששואלין אותו כיצד דבר ברור