צמח צדק הקדמון סא

גיוועזין עכ"ל של כמר מנדיל הנ"ל שהעיד בתורת עדות ביום הנ"ל: העתקה מלשון אשכנז ללשון הקודש הגדת עדות שהעיד כמר שלמה זלמן בן אהרן ז"ל שור בב"ד בתורת עדות וכו' באסרו חג דשבועות חז"ל כנ"ל: אני ויצחק בן מנחם מן הלכנו בערב שבת בכפר לאדין דארף והלכנו לפני גורן אחד שהיו שם רווקים ערלים עוסקים במלאכתם וצעק אחד מהם אנשיל אנשיל תן לי קוביאות והשגתי בשכלי שבשביל אנשיל הנאבד הוא אומר כך כי הייתי מכיר לרווק ההוא שהיה רגיל להוליך דגים לעיר ווינא וכמר אנשיל היה רגיל ליסע עמו כי היה מכירו ואמרתי לרווק ההוא מהו הדבר וכי אתה יודע מה שנתהוה לאנשיל והשיב הרווק מהו אשר לא אדע הלא אני יודע הכל יותר ממך ואמרתי אליו שמע לי בא אלי מן הצד יש לי להגיד לך דבר והשיב לי הגד נא לי בפני חברי ואז אמרתי אליו אם אתה יודע דבר מה לך עמדי אל השופט ואכתוב לך ששה אדומים הגרי"ים וגם בגד על מלבוש באם שתדע דברים שיש בהם ממש והשיב הרווק קשה הדבר לחשוד אבל בודאי תוכל להאמין שכך הוא ולא בענין אחר שחתכו את ראשיהם וגויותיהם השליכו אל בריכות החרבים שאצל ווי"לוורש דא"רף בדרך הפונה לזולץ ובפירוש הזכיר אותן שלשה אנשים ואז שאלתי אותו על ראשיהם להיכן באו והשיב זה לא ידעתי אבל זה אמת הוא שגויותיהם באו אל אותן בריכות החרבים מאצל וויליורש דארף בדרך הפונה לזולץ הוציאו נא ממון על זה שיוציאו מים מן הבריכות דרך המדרון ותמצאו שם הגויות ושאלתי אותו איך נהיה הדבר הזה ואמר הם היו הולכים לדרכם מן כפר שרי"ק ושמרו להם על הדרך והפחידו אותם באמרם שיש שם רכבים ואינם יודעים אם הם אוהבים או שונאים כדי שיחזרו לאחור ויתעכבו עוד שם וכן עשו וחזרו לאחור ולערב באו עליהם וחתכו את ראשיהם מן הגופים והם היו הצד ציד וגם. קראלי וגם הבעל הבית שהיו שם אכסנאים אצלו היה לו חלק בזה ושאלתי אותו היאך אתה יודע כל זה והשיב אני יודע בטוב ואין פקפוק בזה ע"כ העדות של כמר זלמן שור שהעיד בתורת עדות. וכן בענין זה העיד כמר יצחק בן מנחם מן ס"ל ז"ל ביום הנ' בתורת עדות וכו': העתקה מלשון אשכנז ללשון הקודש הגדת העדות שהעיד כמר יודא ליב בן מהר"ר אברהם דעקנוג בב"ד בתורת עדות וכו' ביום א' ב' שבט ת"חל: אני וכמר שלום פאשקוז היינו בכפר לאדין דארף ומכרנו בגד לערל אחד ואמר הערל לכו עמי אל האופה שם יש לי מעות והלכנו לשם ואמר כמר שלם ראה בבית הזה יש אחד שיודע מן הנאבדים בעו"ה וכאשר באנו אל הבית שאל לנו האופה מה אנו רוצים השבנו לו הרווק הזה ישלם לנו עבור בגד אמר טוב הרבה והיה שם עוד רווק אחד עומד לפני התנור ואמר אל כמר שלום העדיין לא נודע לכם מן השלשה אנשים והשיב לו כמר שלום ה' ירחם מה יהא נודע לנו ושאל האופה לרווק מהו הענין והשיב הערל שלשה יהודים באו אל כפר שרי"ק ומשם נסעו לדרכם והפחידו אותם לאמר שביער הם רכבים וחזרו לאחור כי היה להם סחורות ובנקל אדם מתפחד ובלילה באו עליהם והרגו אותם ואני יודע מי שעשה את זה ולהיכן באו הסחורות וגם אני יודע הסוסים שלהם להיכן באו ואז אמרתי אל הרווק אם היו לוחצים ודוחקים את אצבעך הקטן אז היית מגיד אז אמר הרווק ישמרני אלקים הן אני יודע הכל והרי הוא יותר משתי שנים ודברים יפים היו מה שהיה אצלם אחד מהם הייתי מכיר בטוב שהיה נקרא אנשיל ושנים אין אני יודע שמותיהם גם אותם הייתי מכיר רק שמותיהם אין אני יודע והתחיל כמר שלום להוריד דמעות כאדם שרוצה לבכות ואמר האופה אתה יהודי אל תדאג הדבר הזה לא יהיה לעולם בסוד ויצא לאור היום אז שאלנו להרווק ההוא אם אמת הי' הדבר שהיו רכבים שם והשיב לא היו שם רכבים רק כי כן העמידו הדבר כדי להחזיר אותם לאחור ע"כ העדות של כמר ליב דעקנוג שהעיד בתורת עדות: העתקה מלשון אשכנז ללשון הקודש הגדת עדות שהעיד כמר מנחם מענדיל בן אהרן בב"ד בתורת עדות וכו' ביום א' ט"ז שבט תאי"ו חי"ת לפ"ק: וזהו העדות הנה זה איזה שבועות שהיינו בשוק אובר זולץ דהיינו אבי וכמר מרדכי דאביט שויא ואני ובליל שבת שאכלנו נרדם כמר מרדכי בעוד שהיה יושב על שלחנו והיה נוטה ראשו על השלחן והיה שוכב על פניו והערל בעל הבית שהיינו בביתו ישב גם הוא עמנו וכאשר ראה שהיה כמר מרדכי שוכב כך ותקפה עליו השינה שלף את סכינו ואמר אל אבי אדם כי כך קוראים לאבי ביניהם ואמר אליו אדם ראה שחברך מרדכי שוכב כאן באם שהיה שוכב כך בשרי"ק והקראל"י היה אצלו אז היה מחתך את ראשו כאשר עשה לשלשה יהודים ובידו האחת אחז את ראשו ובידו השנית משך את הסכין בהולכה ובהובאה על צוארו ואמר כך היה עושה לו והיה שוחק בדבריו כי לא חפץ לעשות לו רע רק היה כמשחק ואמר אבי אליו מה אתה אומר והיאך אתה יודע הדבר הזה והשיב הא הוא עצמו הגיד לי את זה פעמים הרבה וכמה זהובים אדומים הגריי"ם השיג בעד אותן סחורות שהשיג מהם ואמר אבי אלי הוי שומע מה שזה מגיד ואמר הערל עוד הא ברח מחמת זה ומקרוב חזר ובא ולבסוף אמר עוד בזה הלשון אנשים יפים היו ואחד מהם הייתי מכיר בטוב אנשיל מאוד יפה יהודי היה ע"כ: הנה באו אלי אנשים שלמים וכן רבים והפצירו בי לעיין בשריותא דהנך תרי נשים שאננות בנות עדינות ילדות והגונות תחת בעליהן שנה אחת לא היו שוכנות הן הנה מרת חיה אשת כמר ליב בר אשר ומרת קלערל אשת כמר אנשיל בר נחמיה היותן כאלמנות ולא אלמנו' רק צרורות ועגונות ועל בעלי נעוריהן בוכות מקוננו' ומאד חששו חז"ל ושקדו על תקנות הבנות בכן בהיות כי נמצא בפוסקים ותשובות חדשים וגם ישנות שראוי לכל מורה לילך בדרך טובים לעיין ולצדד בהיתר העגונות ולא על פי אומד הדעת ודמיונות רק על פי דברי חכמים כדרבונות ועל כי טעמים ישרים וסברות נכונות וכח דהתירא עדיף ויותר מתכוונת על כן גם אנכי אלך בדרכיהם ומאל שוכן מעונות אחלה ואחנן חנינות הוא יחנני דעת ותבונות וינחני בדרך אמת ואמונות: ותחלה אבאר הספיקות אשר ראוי לספק בעדיות בתחלת העיון ולבסוף אענה ואומר היתר הספיקות והיתר הנשים אמנם לא עלי המלאכה לגמור ולהורות הלכה למעשה כי אם על פי גדולים ומפורסמים בדורינו בעלי הוראה תלתא ואהיה כסניף עליהם מינייהו ומיני' תסתעיי' מילתא ולא אהיה קופץ בהוראה כי אין רוחי גסה: הספק הא' הוא בעדות כמר זלמן שור מבואר מה שהגיד הגוי מהריגת ג' אנשים ושנחתכו ראשיהם והושלכו לתוך בריכות וכו' לא היה מסיח לפי תומו שהרי מתחלה שאל אותו כמר זלמן וכי ידעת מה שנתהוה באנשיל והשיב לו יודע אני יותר ממך אז אמר לו כמר זלמן שיתן לו ששה אדומים ומלבוש של בגד אם יגיד לו דברי' שיש בהם ממש אז אמר לו הגוי שנחתכו ראשיהם והושלכו לתוך הבריכות וכו' הרי אין זה מסיח לפי תומו אלא על פי השאלה של זלמן השיב לו ואין עדותו עדות דהכי איתא במתניתין פרק בתרא דיבמות ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומסיק