צמח צדק הקדמון נט

שיהא ראוי לסמוך עליו דהכי כתב מהר"ם בתשובת מיימוני להלכות אישות בד"ה נפל למים שאין להם סוף וכו'. וז"ל דברי חכמים מקוימי' דאם נשאת בלא התרת חכם דתצא או משמתינן ליה עד שיוציאה ואין לחוש שמא אחד מקרוביה יתירנה לינשא דחכם מורה הוראה בעינן כרב נחמן ורב שילא בדורם שיהא כדאי לסמוך על הוראתו וכו' עכ"ל. הרי מבואר שצריך לשאול דוקא לגדול הדור אבל זה לא שאל אלא ללמדן היודע ספר אבל לא נהירין ליה שבילין דהוראה אף על פי שהוא מוסמך מה זו סמיכה הכל יודעים שאין דינים הללו מסורים לכל כשאר דיני איסור והיתר בשר בחלב ונותן טעם לפגם וכיוצא בזה והנה נודע לי כי הלמדן ההוא פסק כך להתיר אשת חמיו על פי מה שמצא בהרי"ף שכתב כך אשת חמיו מותרת לו ולא מצא ידיו ורגליו לעיין בנ"י ובמרדכי שהם שכינים להרי"ף ולו היה מעיין בדבריהם היה מוצא דעת החולקים ומכל שכן שהיה לו לעיין בטור וב"י שהם מקבצים כל הדעות והרי זה בכלל מה שאמרו כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין וכו' לפי זה אין זה מיקרי שוגג והיה לנו להחמיר עליו כך נראה לכאורה: אמנם באשר כבר עברו שני חדשים אחר שהיתה נישואין להם וחשתי שמא נתעברה ממנו ואם נכוף אותו לגרשה יוציאו לעז על הולד שהוא פגום שנולד מאיסורי ביאה על כן החרשתי ולא גרע זה מאלו הוציא בעל את אשתו בדבר מכוער שאסורה לנטען אפילו הכי אם נשאה הנטען ויש לו בנים ממנה לא תצא למפרשי הסוגיא דפרק כיצד הביאם הטור וב"י בא"ה סימן י"א משום דחששו ללעז הבנים הוא הדין נמי כאן: ועוד כיון דבלאו הכי יש הרבה פוסקים שמקילין ולדידהו אפי' לכתחלה שרי אנן לכל הפחות בדיעבד לסמוך עלייהו כיון דליכא איסורא אלא משום מרעית העין. וגדולה מזאת נמצא בתשובת הרא"ש והביאו הטור אבן העזר סימן קנ"ד באומרת מאיס עלי כתב וז"ל ואעפ"י שהרמב"ם כתב כי אמרה מאיס עלי כופין אותו לגרש ר"ת ור"י כתבו שאין כופין וכו' וכל המעשה בטענה זו מרבים ממזרים בישראל ועל להבא אני אומר אבל אם לשעבר סומכין על דברי הרמב"ם מה שעשוי עשוי עכ"ל הרי הפליג להחמיר על להבא שהם ממזרים ואפילו הכי על לשעבר הכשיר כדי שלא לפגום בבני ישראל כיון דאיכא מאן דמקיל מכל שכן בנדון דידן דלא חמור כל כך שיש להקל במה שכבר נעשה: ומסתברא לי למימר דמדברי התוספות דמייתי מעשה דר"ת דאפסיד לסעודתייהו נמי משמע דלא החמיר ר"ת אלא לכתחלה כיון שעדיין לא נשאה אף על גב דכבר קדשה כדמשמ' מדברי נ"י שהבאתי לעיל מכל מקום חשיב ליה כלכתחלה כיון שעדיין לא נשאה. אבל אי הוה כבר נשאה לא היה מחמיר ר"ת. דאי לאו הכי אלא היה מחמיר אפילו אי כבר נשאה לא הוה להו להזכיר כלל במעשה זה הא דהיה טבחם טבוח וכו' דמאי נפקא מיניה מזה דכיון דמצד הדין היה אוסרה לא הוי ליה למימר אלא שצוה לגרשה ואטו לא ידעינן דבדבר שהוא אסור מצד הדין אסור בכל גונא ולא היה צריך להשמיענו דהיה טבחם טבוח ולו ואפסיד לסעודתייהו דפשיטא הוא דמהיכי תיתי למימר דמשום הפסד ממון יהא שרי לישא באיסור אלא ודאי דלא היה אוסר ר"ת אלא לכתחלה אבל בדיעבד אם כבר נשאה לא היה אוסר וסלקא דעתך אמינא כיון שכבר היה טבחם טבוח וכו' יהא מיקרי דיעבד כאלו כבר נשאה קמשמע לן דלא להפסיד לסעודתייהו: שאלה מא נשאלתי באחד שהיה לו כרם מגפנים ואילן אחד שגדילין בו אגוזים גסים עומד בין הגפנים וענפיו ושרשיו מתפשטים בין הגפנים ומזיקים אותן האם רשאי לעקור לאילן זה או לא: וזה אשר השבתי הן אמת הוא דחמירא מילתא טובא למיעקר אילנ' דפירא כיון דאית ביה תרתי איסורא וסכנת'. איסורא דאמר רב דיקלא דטעון קבא אסור למקצייה. וסכנתא דאמר רבי חנינא לא שכיב שיבחה ברי אלא דקוץ תאינתא בלא זמנה מייתי בהחובל דף צ"א ובלא יחפור דף כ"ו עמוד א' אבל מכל מקום בכי האי גונא דאילן זה מזיק טובא לגופנא דמכחיש להו וגם עביד להו צל וגם בעל הכרם רוצה ליטע גפנים במקום זה ודאי דשרי למיעקריה: וראיה לזה מהא דאיתא התם שמואל אייתי ליה אריסא תמרי אכיל טעם בהו טעם חמרא אמר ליה מאי האי אמר ליה ביני גופני קיימא אמר מכחשי בחמרא כולי האי למחר אייתי לי מקורייהו רב חסדא חזי תחלי בי גופני אמר ליה לאריסיה עקרינהו גופני קני דיקלא ודיקלא לא קני גופני ע"כ: הרי מבואר כשהשבח דגופני מחמת עקירת האילן שוה יותר מהשבח שהיה באילן גופא שרי למיעקריה משום דאיסור קציצה באילן שעושה פירות הוא משום בל תשחית ובכי האי גונא דליכא משום בל תשחית שרי הוא הדין נמי בנדון דידן דהאי אילן של אגוזים מזיק לגופני טובא מחמת הצל וגם מכחיש להו טובא שרי למיעקריה: ואע"ג דמהא דשמואל ליכא ראיה כל כך משום דיש לפקפק ולומר דדילמא דוקא בכה"ג כגון דשמואל דטעים טעמא דגופני בתמרי התם הוא דשרי למעקריה דחזינן ברור דמכחי' לגופני טובא אבל מסתמא לא וכן משמע מתוספות דפרק לא יחפור התם בדבור המתחיל אנא לא קייצנא וכו' שכתבו וז"ל ויש לפרש דשאני התם שיותר מדאי היו מכחישי' בגפנים עד דהוה טעים בהו טעמא דחמרא עכ"ל: וכן משמע נמי מהאי עובדא דשמואל גופא שהרי מסתמ' שמואל היה מסייר נכסיה וחזי דתמרי ביני גופני הוה קיימי ואפי' הכי לא צוה למעקריה אלא אחר דטעים טעמא דגופני בתמרי אבל לא קודם לכן והיינו משום דמסתמא לא אמרינן דמכחיש לגופני כל כך שיהא השבח של הגפנים אחר עקירת האילן שוה יותר משבח שהיה באילן כשהיה קיים לכך לא צוה לעקרו אלא אחר שטעם טעמא גופני בתמרי ולא קודם לכן ואם כן בנדון דידן שאין אנו יכולין לידע בבירור דמכחיש האי אילן לגופני כל כך דילמא לית לן למישרי אבל מכל מקום מהא דרב חסדא יש שפיר להביא ראיה דשרי אפילו בסתמ' רק שיטע גפנים במקום שהיה כבר נטוע האילן משום דשבח של גפנים הוא יותר משבח של שאר אילנא פירות ושרי שהרי רב חסדא צוה לעקור תחלי משום דגופני קני דיקלא דיקלא לא קני גופני ופירש רש"י מדמי היין יכולין לקנות קרקעות ואלו דקלי לא קני אין שבחן עולה אלא לדבר מועט עכ"ל. הרי לא תלי הטעם משום דמכחשי לגופני אלא משום דצריך למקומן של תחלי לנטוע תמורתם גופני לכך שרי וכן פסק הרא"ש סוף פ' החובל דאפי' אם אינו צריך אלא למקומו דמותר לעקרו לכך בנדון דידן דרוצה לנטוע במקום אילן זה גפנים ודאי דשרי ומכל שכן דידוע הוא דמזיק נמי לגופנא בלאו הכי מחמת צלו שהוא גדול ומתפשט למרחוק וכן שרשיו יונקים למרחק ומכחישו לגפנים ודאי דשרי למיעקריה זה נראה לי פשוט וברור. שאלה מ"ב עובדא הוה בשני אנשים כמר ליב בר אשר וכמר אנשיל בן נחמיה ועמהם היה השלישי נער אחד החתן אהרן