צמח צדק הקדמון נז

וידאג שלא יתקיימו דבריו ויטרוף דעתו. אלא על כרחך צריך אתה לומר כיון דתקנו רבנן שדברי שכיב מרע יהיו קיימין תו לא יפקפק בזה השכיב מרע דדבריהם הם כמסמרות נטועות. והוא הדין נמי כל חכמי דור ודור אין לך אלא שופט שבימיך. וכיון דר"י מפארי"ז כבר מצא תיקון לטרוף הדעת של שכיב מרע בזה שיהיו מתקשרים בחרם וכו' היאך סלקא דעתך למימר דאכתי איכא למיחש לטרוף הדעת שכיב מרע שלא יסמוך אתיקן דר"י מפארי"ז ולמה כן. אלא על כרחך לא תיקן מידי משום טרוף הדעת. ואת אשר תיקן שיהיו מתקשרים לישא זה את זה לא היה אלא בשביל ששכיב מרע יהא מגרש גירושין גמורין בלא תנאי דלולי כן לא היה רוצה לגרש גירושין גמורין בלא תנאי ולא היה יכול למצוא תיקון אחר אלא על ידי כן שיהיו מתקשרים לישא זה את זה ואף על גב דעל ידי כן דומה שהיא אגידה ביה אפילו הכי שרי כיון דאי אפשר בענין אחר. ולאו דוקא שכיב מרע הוא דשרי בכי האי גוונא אלא אפילו בבריא היכא דאיכא למיחש לחשש עגונא נמי שרי ולא עלה על דעת ר"י מפארי"ז מידי משום טרוף הדעת דמאן דכיר שמיה מטרוף הדעת ובא התשב"ץ לחלוק עליו מסברא ולומר דבשכיב מרע לאו שפיר דמי לגרש כך בגירושין גמורים בלא תנאי על סמך הקישור בחרם וכו' משום דבש"מ איכא חשש טרוף הדעת ודילמא לא יסמוך ע"ז ויטרוף דעתו לכך נראה לו דמוטב לגרש על תנאי אבל בבריא דליכא למיחש לטרוף הדעת מודה התשב"ץ היכא דאיכא חשש עגונא מוטב לגרש על פי תיקן ר"י מפארי"ז מלגרש על תנאי': ועוד נראה דאפילו המשאת בנימן גופא מודה היכא דאיכא חשש עיגון דשרי לגרש בכי האי גונא דתיקן ר"י מפארי"ז אפילו היכא דליכא חשש טרוף הדעת אף על גב דהוא מפרש דברי ר"י מפארי"ז שתיקן שיתקשרו לישא זה את זה. היינו משום שלא תטרוף דעתו מכל מקום לאו למימרא לאפוקי היכא דליכא טרוף הדעת אפילו ביש חשש עיגון דלא שרי הא לאו מילתא הוא דהרי פשוט הוא וכולי עלמא מודים דבדיעבד אם גירש בכי האי גונא בגירושין גמור בלא תנאי רק שנתקשרו תחלה לישא זה את זה הוי הגט כשר אפילו בגט דעלמא בלא שכיב מרע כגון שהיה מגרש את אשתו משום שינוי מזל שלא הולידו מתחלה או משום סיבה אחרת ומת אחר כך קודם שנשאה הרי הגט כשר ומותרת לעלמא אפילו אי הוה ליה אחים ואינה זקוקה להם דאי לאו הכי אלא אפילו בדיעבד הוה גט פסול היאך יתקן ר"י מפארי"ז לגרש בכי האי גונא בשכיב מרע וכי מפני חשש עיגון וטרוף דעת יתיר אשת איש לעלמא בגט פסול ח"ו אלא על כרחך דבדיעבד כשר אפילו בגיטין דעלמא בלא גט שכיב מרע. וכמו שכתב המשאת בנימן עצמו בתשובה התם סימן ק"ז וכיון דהכי הוא ודאי דשרי בעגונא אפילו לכתחלה. דכל לכתחלה מיקרי בעגונא דיעבד: והא דכתב במשאת בנימן בסימן ק"ז דדוקא בשכיב מרע עבדינן הכי דחיישינן לעגונא דאתתא. וגם לטרוף הדעת וכו'. אבל בגיטין דעלמא אין לעשות כן. היינו דוקא גיטין דעלמא דלית בהו כלל חשש ואפילו חשש עיגון לחוד לית ביה כאותו מעשה נדון דידיה שרצה אחד לילך למרחקים מתוך רווחא בעלמא לראות את שלום אביו והיה אפשר ליה להשאר פה התם הוא דלא שרי לכתחלה למיעבד כך משום דליכא חשש עיגון התם. אף על גב דאם ילך למרחקים יהיה חשש עיגון מכל מקום הא אפשר ליה דלא ילך ואשתו יכולה לעכב עליו שלא ילך לכך לאו שפיר דמי לגרש בכי האי גונא שיתקשרו תחלה לישא זה את זה. אבל היכא דאיכא חשש עגונא כמו בנדון דידן והוא אינו רוצה להשאר אצל אשתו. דכבר נשתרש בזה וקשה לו לפרוש ואין אשתו יכולה לעכב עליו. ודאי דשפיר דמי למיעבד כך כדרך שתיקן ר"י מפארי"ז שיגרשנה לגמרי בלא תנאי. רק שקודם לכן יתקשרו בחרם ובשבועה ובטחונות שאם יבא תוך שנתים יחזרו וישאו זה את זה בחופה וקידושין הנלע"ד כתבתי: הרב המופלא הגאון מהר"ר מן ר"מ ואב"ד דק"ק ווינא הסכים על הפסק הנ"ל וגירש הבעל לאשה ההיא בדרך זה כאשר תיקן ר"י מפארי"ז על פי הסכמותינו והסכמת שאר רבנים שהיו עמנו. והלך למלחמה ולא חזר וכארבע שנים אחרי כן נשאת היא לאיש אחר על סמך אותו גט שנתן לה תחלה: שאלה ל"ט ראובן נתקשר נגד שמעון באם שמעון ישלח לידו לראש חדש ניסן קנין סודר להשיא את בתו אליו על פי פרטי תנאים המדוברים ביניהם שמחויב הוא לישאנה בחופה וקידושין וכו'. ואם יעבור ולא ישאנה ישלם לשמעון מאה זוז. ונעשה דלא כאסמכתא ובאופן היותר מועיל ע"פ תיקון חז"ל והתנה בתנאי גמור המועיל על פי הדין שיקיים תנאו דוקא לזמן הנ"ל ואם לא יקיים תנאו לזמן הנ"ל אזי אין עליו שום חיוב ויהא רשאי לישא אחרת והגיע הזמן ר"ח ניסן ולא אתא מן שמעון קנין סודר כנ"ל. ומיד למחרתו ב' ניסן נתקשר ראובן בשידוכין עם אשה אחרת לישאנה. ואחר כך ג' ניסן בא שלוחו של שמעון והביא קנין סודר מן שמעון כאשר התנה והוא שלח שלוחו קודם ראש חדש ניסן על אופן שיהא ראוי לבא אל ראובן בזמן שקבע לו דהיינו לראש חדש ניסן. אלא שנתעכב שליח בדרך מחמת המים שנתרבו שלא היה יכול לעבור המים. ועתה טוען שמעון כיון שהוא שלח שלוחו עם הקנין לזמן הראוי אלא שהשליח נאנס בדרך הרי הוא לא עבר על תנאו ותובע מראובן שיפרע לו מאה זוז כיון שמברר דבריו שכן הוא וראובן טוען מה לי באונסיך כיון שהגיע הזמן ולא ראיתי קניני' כמו שהתנית הרי את אשר עשיתי ובאתי בקישור לישא אחרת עשיתי בהיתר: תשובה יראה דראובן פטור הוא מן אלו מאה זוז כיון שהגיע הזמן ולא בא לידו קנינו של שמעון כאשר התנה הרי מה שנתקשר לישא אחרת עשה בהיתר אף על גב דשמעון שלח קנינו בזמנו אלא שהשליח נאנס בדרך אפילו הכי פטור ראובן: אע"ג דטענת אונס מהני כמו שכתב הטור ח"מ סימן כ"א בשם הרמב"ם וז"ל מי שקנו מידו שאם לא יבא ליום פלוני וכו'. ועבר היום ולא בא נתקיימו התנאים ואבד כל זכותו ואם הביא ראיה שהיה אנוס באותו יום הרי זה פטור מקנין זה וכו' ע"כ. הרי מבואר דטענת אונס מהני היינו דוקא לענין שאם הנאנס היה מתחייב עצמו בשום דבר אם לא יקיים תנאו בזמנו או שיאבד זכותו התם הוא דמהני ליה טענת אונס דלא מתחייב במידי ולא אבד זכותו. אבל לענין שיתחייב חבירו במה שעשה אחר זמן שקבע לו ודאי דלא מהני האונס של זה לחייב את חבירו שלא ידע באונס של חבירו. כמו בנדון דידן שנתקשר ראובן לישא את בת שמעון אם יקיים תנאו לראש חדש ניסן וישלח קנין סודר להשיא לו את בתו והגיע הזמן ולא הגיע קנינו של שמעון ליד ראובן ונתקשר ראובן לישא אשה אחרת ודאי דאין שום חיוב על ראובן כיון שלא הגיע לידו קנינו של שמעון לזמן שהגביל כאשר התנה אף על פי שהיה שמעון אנוס דאטו שיהי' ראובן אגוד בבת שמעון לעולם אי לא יגיע לידו קנינו של שמעון משום דדילמא אנוס הוא ודאי דלא מסתבר למימר כך: וכיוצא בזה כתב הרב מ"ו ב"ח בטור ח"מ סי' כ"א ליישב דלא קשיא אדעת הגאונים והרמב"ם דפסקו דאונס מהני ובירושלמי יש דלא מהני לר"י דק"ל כוותיה וכתב ליישב דלא קשיא וז"ל דשאני קידושין דאנן סהדי דאין האשה מסכמת בקידושיו אלא אם כן יתקיים התנאים וכל כמה שלא נתקיים התנאי אע"פ שנאנס אינה מתרצה בקדושיו דאם לא כן תהיה עגונא שתהא חוששת שמא נאנס וכו' עכ"ל הרי מבואר שאין האשה