צמח צדק הקדמון נה

שהיו עומדים בו מכל מקום פטור הוא ממילא מכל המסים שעברו עד השנה ההיא כיון ששתקו ולא תבעו ממנו כלום על שנים שעברו הרי הודו שאינו חייב להם כלום או שמחלו לו. אע"ג דפסקו הפוסקים הובא בש"ע מטור ח"מ סימן קס"ג מי שהוא בעי' שנים רבו' ולא תבעו ממנו מס לא הוי מחילה היינו היכא שלא תובע ממנו כלל אבל כאן שתבעו ממנו ולא תבעו אלא משנה ההיא שעמדו בו ולא על שנים שעברו מחלו לו השאר או הודו שאינו חייב להם השאר דומי' להא דאמרו בפרק המניח הובא בטור ח"מ סימן פ"ח טענו חטין והודה לו שעורים פטור אף מדמי שעורים וכתבו רש"י ותוספות ואשר"י הטעם דכיון שבפעם אחת הלוהו אם איתא שהלוה שניהם היה טוען שניהם אלא ודאי הודה שלא הלוה לו שעורים או מחל לו השעורים הכא נמי דכוותיה אם אית' דלא מחלו על השנים שעברו היו תובעין ממנו וכיון שלא תבעו אלא משנה זאת ודאי מחלו לו או הודו לו שאינו חייב להם כלום משנים העוברות דלא היה כבן עיר כלל: ומה שטענו העומדים בכח הקהל יצ"ו שאין הלשון מוכיח שנתפשרו על חובות הקהלה ונתינות שנתים לאחריו. גם בזה לא ראינו לחייב למהר"ר יצחק דהרי העידו העדים דאסקי אדעתייהו עקירתו מכאן בשעה שנתפשרו עמו שהרי העידו בתורת עדות שבפירוש איתמר שאם לא יעקור מכאן לחג הפסח תה"ל יהא מחויב לבא לקהל ולהתפשר עמהם הרי אסקי אדעתייהו עקירתו מכאן וגם מלשון הכתוב בפשר יש להוכיח דאסקי אדעתייהו עקירתו מכאן שהרי כתב שם וז"ל מחמת היותו פה עד היום הזה ושיהיה עוד פה עד חג הפסח תה"ל עכ"ל. משמע מלשון זה שיהיה עוד פה עד חג הפסח ור"ל שאחרי כן לא יהיה פה אלא יעקור דירתו מפה דאי לא תימא הכי למה הוצרכו לכתוב שיהיה פה עד חג הפסח לא הוי להו למכתב אלא שפטרוהו עד חג הפסח תה"ל אלא לכך כתבו כך מפני דעל אופן זה נתפשרו דכשיגיעו חג הפסח יעקור דירתו מכאן. ולכך דקדקו וכתבו ושיהיה עוד פה עד חג הפסח תה"ל לומר שאינו רשאי להיות עוד פה אחר פסח אלא צריך לעקור דירתו וכיון דהכי הוא דאסקי אדעתייהו שיעקור דירתו מכאן ופטרוהו סתם וכתבו לבלתי תת אפילו פרוטה אחת הן לקהל הן לממונים וכו' הרי נתפשרו עמו על הכל בין על המס בין על פרעון חובות הקהלה בין על נתינות שנתים לאחריו דהרי גלוי לכל אדם הוא ענין פרעון חובות הקהלה ונתינות לאחר זמן שעוקר דירתו מכאן אם כן היה להם להזכיר ענין פרעון חובות וכו' וכיון שלא הזכירו וכתבו פטורים סתם לבלתי תת אפילו פרוטה אחת דרך כלל הרי פטרוהו מהכל. ועוד דהיה להם להזכיר ענין פרעון חובות כמו שהזכירו ענין משא ומתן מקראקא וכיון דהא הזכירו והא לא הזכירו מה שהזכירו הזכירו ואינך לא מחייב. דומיא להא דכתבו הפוסקים גבי דאקנה דאמרינן נמי ביה טעות סופר ואפילו הכי דאם פירש לו מקצת אחריות ולא פירש דאקנה לא אמרינן טעות סופר הואיל ופירש קצתן מה שכתב כתב ומה שלא כתב לא כתב. הובא בהג"ה ש"ע מטור ח"מ סימן קי"ב הכי נמי כאן שהזכירו בפירוש שלא נתפשרו על המשא ומתן של קראקא ולא הזכירו פרעון חובות מה שכתבו כתבו ומה שלא כתבו לא כתבו: ועוד מוכיח הלשון שפטרוהו מהכל כיון שלא הזכירו בפשרה בשום פעם ענין מס כי אם היו מזכירים בשום פעם ענין מס היה אפשר לומר שלא פטרוהו אלא ממס אבל לא מדבר אחר אבל כיון דלא הזכירו ממה פטרוהו אלא כתבו סתם לבלתי תת אפילו פרוטה אחת הרי פטור הוא מהכל. אבל מה דאסקי אדעתייהו והיינו מסים שעברו ופרעון חובת הקהלה ונתינות לפניו ולאחריו דאסקי אדעתייהו כמו שבארנו למעלה ולכך כתבו דרך כלל שהוא פטור לבלתי תת אפילו פרוטה אחת וכו': ועוד מוכיח הלשון שפטרוהו מהכל שלא חשבוהו כבן העיר כלל לשום ענין שהרי לא הזכירו בכתב הפשר ענין דירה שהיה דר פה שהרי לא כתבו שנתפשרו עמו על שהיה דר פה אלא מחמת היותו פה והיינו משום שהם עצמם לא חשבוהו כאלו היה דר פה אפילו דרך גירות אלא כשאר נכרי שבא הנה דאינו שייך לכתוב עליו לשון דירה אלא לשון היותו פה הרי הלשון מוכיח שפיר דלא נחשב אלא כאיש נכרי לכל מילי ולכך הסכום שעשו השמאים עליו מקרוב שיתן לכל סכום חצי רייכש טאליר בטל הוא וכאלו לא נעשה ובאותן מאה וששים זהובים שנתן לקהל יצ"ו על פי הפשרה נפטר מהכל: אמנם מחמת הנתינה שלא כסדרן שגבו מקרוב מחמת רעש מלחמה ערך ששה עשר אלף זהובים מזה לא פטרנוהו דאף על פי דלא מיחשב כבן העיר בשום דבר ואינו אלא כאחד משאר נכרים שבאו הנה מקרוב מחמת רעש המלחמה מכל מקום אפשר דגם שאר נכרים יצטרכו ליתן לקהל יצ"ו על כן תורה אחת ומשפט אחד לכולם וכאשר יהיו הקהל יצ"ו נוהגים עם שאר נכרים שבאו הנה מחמת רעש מלחמה כן יהיו נוהגים גם עם האלוף מהר"ר יצחק דמה שנתעכב פה אחר חג הפסח היה על פי האונס וגם הרשוהו מנהיגי הק"ק לישאר פה ולא נשתרש בשביל כן להיות נחשב כבן העיר ואינו אלא כאחד משאר נכרים ומה שטענו מנהיגי הק"ק שלא הרשוהו לישאר פה אלא על דעת שיהא נחשב כבן העיר לכל מילי הוי דברים שבלב ולא הוו דברים דהוי להו לפרושי מילתייהו כיון ששאל את פיהם אם ישאר פה אחר הפסח כדי שלא לאבד זכותו אף על פי שהיה אנוס שלא היה יכול ליסע מכאן מחמת רעש מלחמה אפילו הכי לא היה רוצה לסמוך על זה ושאל את פיהם אם כן הוה להו לפרושי מילתייהו ואלו היו מפרשים ליה מילתייהו אפשר שהיה עוקר דירתו קודם הפסח אף על פי שהיה סכנה דאפשר דהוי מצי ליסע דרך אחרת על ידי שמירה מעולה וכיון דלא הוו מפרשים מילתייהו ואמרו לו לישאר פה הרי זכותו במקומו עומד וכל זמן שלא תשקוט הארץ ממלחמה באופן שגם שאר נכרים הנמלטי' ממקומות מושבותיה' ישארו פה יכול גם הוא לישאר פה והיאך שיהיו מתנהגים עם שאר נכרים יתנהגו גם עמו זה אשר מצאנו בתורת פסק דין בין הקהל יצ"ו ובין האלוף מהר"ר יצחק יצ"ו אחר שבררו אותנו להיות דיינים ביניהם: שאלה ל"ח צעקת ריבה אחת בא אלי שנשאת לרווק אחד ואחר הנישואין הלך עם אנשי החיל למלחמה לארצות רחוקות להספיק להם מזון וצידה ונשתהה שם זמן רב משך חמש שנים עד כי הית' מוכרחת ליסע אחריו לארץ נכריה. ועל ידי סיבה מהמסבב מצאה אותו בעיר אחת ממדינה זו ובקשה ממנו שישאר אצלה ולא ילך עוד למלחמה או שיפטור אותה בגט פטורין. כי היא יראה על נפשה פן יהרג בעלה במלחמה או ימות במקום שלא יהיו יכולים להעיד על מיתתו ותשאר היא עגונה לעולם. והבעל אינו רוצה לגרשה כי היא לו אשת נעורים ולא מצא בה ערות דבר וגם אינו רוצה לישאר אצלה כי נבהל הוא להון ואץ להעשיר במלחמה ולחזור אחר כך אל ארץ מולדתו. ולדור עם אשתו. ומחשש עיגון רוצה לעשות מה שיועיל ע"פ המורים רק על אופן אם יחזור וישוב לביתו תוך שנתים יהא חוזר לאשתו. ואתת האשה לקדמאי מייללת ובוכה במר נפשה. להורות לה בכח בית דין יפה. למצוא לה מזור ותרופה: בכן את קולה שמעתי. ודרך אמונה בחרתי ולחששא דעגונה חששתי. ובמעט עיוני עיינתי ובזכותה הפכתי. ומצאתי וראיתי. כי דרך זה ישר להם שבעלה יגרשנה לגמרי בלי