צמח צדק הקדמון מח

הרי העיקר הוא שהתפלות הם לפי הנפשות אבל מידי אחרינא שכולם צריכין זה כמו זה כגון בית הכנסת ומקוה כיון שהוא תקנת הקהל ונעשית על ידי ממון גובין לפי ממון לחוד אפילו לדברי רב האי: ואם לחשך אדם לומר דחפירת בארות המים מיקרי עסקי נפשות כיון שחיי נפש הם ואפשר שאין העשיר צריך יותר מעני וגובין לפי הנפשות ויש לדמות זה ליש מי שכתב שאם צוו שלא למכור לחם ליהודים או אסרו השחיטה שגובין לפי נפשות כדאיתא בהג"ה ש"ע מטור ח"מ סימן קס"ג סעיף ג'. הא ליתא דלא דמי להתם דהתם מיירי שגזרו שלא למכור כלל לחם ליהודים או שאסרו משחיטה לגמרי ולא אפשר להו בלא לחם ובשר. והעני צריך ללחם ובשר כמו העשיר לכך יש מי שכתב שגובין לפי נפשות אבל בנדון דידן שכבר היו להם מים כדי סיפוקם אלא שרוצה לעשות תיקון המים שיהיה להם רווחה ביותר שלא יהיו צריכים לילך לשכונת הגוים עבור המים וגם לפעמים אין נח להם לילך בלילה גם פעמים ביום חגם אין מניחין לילך אל העיר עבור המים או שעושים רשעה ודאי שתועלת לעשירים יש בזה יותר משל העני שאין העני מדקדק בזה כל כך: וכה"ג כתב רב האי בתשובה שהבאתי למעלה וז"ל כי התפארת והנדיבות כגון אלו הדברים שאינם הכרחיים הולכין אחר הממון וכו' עכ"ל. הרי כתב בהדיא שהדברי' שאינ' הכרחיי' הולכים אחר הממון: וכי תימא כיון דהכי הוא שלא היו צריכים המים אלא להרווחה בעלמא אם כן אין לדמות זה להא דאמרו בתוספת' שכופין בני העיר זה את זה על חפירת בורות דהתם מיירי דלית להו מים כלל ולא סגי להו בלאו הכי. אבל כאן היה להם מים כבר אלא שלרווחא בעלמא מושכין המים לשכונת היהודים ואין יכולין לכוף זה את זה על כיוצא באלו הדברים בהא אין גובין לפי הממון. כי באולי לא רצו העשירים לתקן המים אלא אדעתן שלא יגבו אלא לפי נפשות הא ליתא כיון דהעשירים גלו את דעתם שהם חפצים בתקון המים שעשו מגלגלין עליהם את הכל וגובין לפי הממון כמו שכתב הרמב"ם הביאו הטור ריש סימן קס"א דכיון שלא התנו בפירוש שיהיו גובין לפי נפשות ועשו סתם מיקרי גילוי דעת ומגלגלין עליהם את הכל שגובין לפי ממון: ובר מן דין נראה לי לומר דהמשכת המים אל שכונ' היהודים דומה לחומת העיר שהיא תועלת הממון דחיישינן לשריפת הבתים חס ושלום וע"י הממון שמוציאין על המים שיהיו מצויים להם יהיו קרובים להציל והעשירים יש להם לחוש יותר שבתיהם מלאים כל טוב. מה שאין כן עניים. וטפי יש לדמות המשכת המים לחומת העיר מהא דכתב מהרר"מ על שכירת מנין לימים נוראים הובא במרדכי פרק קמא דבבא בתרא דמדמה לחומת העיר שכתב שיש לגבות לפי הממון דדומה לחומת העיר משום שאינם הולכים חוץ לעירם למנין בעיר אחרת לפי שיש להם טורח להניח בתיהן ריקן וממונם וחובותיהם וכו' הרי דמה שכירות מנין בימים נוראים לחומת העיר מכל שכן שיש לנו לדמות המשכת מים לחומת העיר דשריפת בתים שכיח הוא לכך יש לגבות לפי ממון: אלא שלפי זה יש מקום לומר שיש לגבות קצת גם לפי הבתים אבל מכל מקום בתים של העשירים שוים יותר משל עניים לכך נראה שיש לגבות שלשה חלקים לפי הממון. וחלק רביעי לפי הבתים: שאלה לה באו אלי אנשים מתושבי ניקלשפורג אשר מחייתם הוא שמחזיקי' סוסים ועגלות ומוליכים משאות למרחקים בשכר ויש להם גוים שכירי יום או שבוע או חדש המתעסקים בהולכת המשאות ובקשו ממני לעיין בדינם למצוא להם היתר שיוכלו לשלוח סוסיהם ועגלות טעונות משאות בשבת על ידי גוים על אופן שלא יהא עליהם איסור שביתות בהמתם ואומרים שכך ראו נוהגין הרבה שעשו כן ומצאו היתר על ידי שהיו מפקירים את בהמתם או היו מוכרים לגוים קודם שבת. והנה חפשתי על כל צד וצדי צדדים ויגעתי ולא מצאתי היתר בכי האי גוונא דלא מצינו שכתבו הפוסקים היתר בכי האי גונא אלא דוקא בדיעבד היכא דכבר השכיר או השאיל בהמתו לגוי והתנה עמו שיחזירנה לו קודם שבת והגוי מעכבה בשבת דאי אפשר לו בענין אחר אז מהניא ליה ההפקר אפילו כשלא יפקירנה לו אלא בינו לבין עצמו. אבל להשאיל או להשכיר לכתחלה לגוי על דעת שיפקירנה אח"כ לא התירו. וזה מבואר הוא בדברי התוספות והרא"ש והמרדכי והריב"ש ויותר פוסקים הביאם הב"י בטור א"ח סימן רמ"ו: אע"ג דהב"י מצדד להתיר אפילו להשכיר או להשאיל לכתחלה לגוי על דעת שיפקירנה קודם שבת והיינו שיפקירנ' בפני שלשה משום דמשמע ליה להב"י מלשון הטור לחלק בין הפקר בינו לבין עצמו ובין הפקר בפני שלשה וכתב דהא דלא התירו לכתחלה על ידי הפקר אינו אלא בהפקר בינו לבין עצמו דליכא פרסום למילתא והרואים יסברו שבהמתו של ישראל היא. אבל הפקר בפני שלשה אפשר דשרי אפילו לכתחל' דאיכא פרסום למילת' דלאו של ישראל היא. מכל מקום אף על גב דמשמע ליה מלשון הטור לחלק לא הכריע כן לחלק ועל כן לא כתב בש"ע שלו אלא המוסכ' מכל הפוסקים והיינו בדיעבד שכבר השאיל או השכיר לגוי והתנה עמו להחזירה לו קודם שבת והגוי עכבה בשבת אז מהני הפקר ואפילו הפקר בינו לבין עצמו מהני. אבל להשכיר לגוי או להשאיל על ידי הפקר לא כתב שיהא מהני אפילו על ידי הפקר בפני שלשה. דכיון שלא מצא חילוק זה מבואר בשום פוסק לא רצה לסמוך על משמעות הלשון דמשמע ליה מהטור ולא כתבו וגם מהרמ"א בהג"ה לא כתבו והא דכתב שם בהג"ה ואם רוצה יכול להפקירה בפני שלשה קאי נמי אדיעבד דוקא וקמשמע לן דאפילו הכי אין שום אדם יכול לזכות בהפקר דלא הפקיר אלא כדי להפקיע איסור שביתת בהמתו ועיקרא דמילתא הוא היכא דמהני הפקר כגון בדיעבד מהני אפילו בינו לבין עצמו היכא דלא מהני הפקר כגון לכתחלה לא מהני אפילו בפני שלשה: אף על גב דבספר המצות מתיר אפילו לכתחלה על ידי הפקר והביאו הטור התם בסימן רמ"ו ולדידיה אפי' על ידי הפקר בינו לבין עצמו שרי כדמשמע מלשון הטור וכמו שפירש נמי הב"י מכל מקום כל הפוסקים חולקים עליו ובטלים דבריו לגבי כולהו: ועוד נראה דאפילו לספר המצות דמתיר אפילו לכתחלה להשכיר על ידי הפקר מודה דבענין זה שהם לוקחים משאות מאחרים להוליך בשכר לא מהני הפקר כדי להוליך בשבת על ידי גוים כאשר יתבאר לקמן: אלא דלכאורה היה נראה למצוא היתר באחד מהדרכי' שכתב הריצב"א בתשובה הביאה הב"י סוף סימן רמ"ה בישראל שיש לו בשותפות עם הגוי שדות ושוורים ומצא לו תקנה על ידי שימכור לגוי או ילוה לגוי הבהמות בהלואה גמורה שיהא רשות בידו להוציאם שלא ברשות ישראל ויזקוף הדמים על הגוי ואחריות השוורים על הגוי או אפילו שלא יהא רשות ביד הגוי להוציאם אלא שיהא אצל הגוי במלוה ויחזיר הגוי ויעשה אפותיקי לישראל כל זמן שלא יפרע לו מעותיו וכו' והביאו הב"י וש"ע סוף סימן רמ"ו ולאו דוקא כשהגוי שותף בבהמה שרי בכי האי גונא אלא אפילו כשהבהמה היא כולה של ישראל שרי בכי האי גוונא כמ"ש מהרמ"א התם בהג"ה: אמנם כד מעיינינן שפיר אית לן להוכיח דדוקא התם התיר