צמח צדק הקדמון מו

דאינם באים דוקא לאכול ולשתות אלא גם לגבות מס המלך לכך איכא למימר כיון דפתחי טובא אדעתא דממונא קאתי אבל היכא דאינם באים לגבות מס המלך רק לאכול ולשתות לא אמרינן כיון דפתחי טובא אדעתא דממונא פתחי דהכי כתבו התוספות בהדיא בד"ה פתוחות אסורות דוקא בפולמוס הכי אמרינן משום דבאים לגבות מס המלך וכן הוא בהג"א אשר"י. ואם כן בנדון דידן דלאו באו לגבות מס המלך ולא באו רק לאכול ולשתות אף על גב דפתחי טובא לא אמרינן אדעתא דממונא פתחי דהוי ממש כבלשת ואם כן איכא למיחש לכל החביות שהיו מונחים במרתפות שנפתחו כך נראה לכאורה: אמנם נראה דבמקום הפסד מרובה כהאי יש להתיר שאר חביות שנמצאו מלאים כמו שהניחו אותם לפי שאין הגוים בזמן הזה בני ניסוך נינהו ואין לאסור אלא במקום שיש לחוש שמא גנב ושתה ונתן מים במקומו או החליף טוב ברע אבל היכא דליכא למיחש לשמא שתה אלא לנגיעה לחוד אין לחוש בזמן הזה כיון דלאו בני ניסוך נינהו דהכי כתב רשב"ם בשם רש"י הובא בתוספות פרק השוכר דף ע' ובטור י"ד סימן קכ"ט אם לא היכא דאיכא למיחש שמא נגע דרך מתעסק כגון שהנקב רחב כגון גיגית אבל לא בחביות. ובמרדכי פרק השוכר מבואר יותר דבזמן הזה אין לחוש שמא יגע גוי ברשע דכיון שאינו יכול להרויח בדבר אין לחוש ולא חיישינן אלא לשמא שתה או החליף: וכיון דהכי הוא דאין לחוש אלא לשמא שתו אם כן בנדון דידן ליכא למיחש להא דאלו היו שותים היה החסרון ניכר בחביות ולא היו מלאים כמו שהניחום דליכא למיחש לשמא שתו וחזרו ומלאו דלמה יעשו כן והלא לא מרתתי דעד כאן לא כתב הר"ן דגבי בולשת דחזרת הפקק של עץ לא מיקרי סתומה ולא מהני' אלא משום דאורחיה דמילתא הכי הוא שחוזרין ומשימים הפקק על מקומו אבל לחזור ולמלאו' החבית לאו אורחיה הוא ואם כן אלו היו שותים לא היו חוזרים וממלאים וכיון שנמצאו מלאים כמו שהניחום תו אין לחוש לשמא שתו: והכי כתבו התוספות בהדיא פרק השוכר דף ע' בההיא מסוביתא דמסרה לה אקלידא וכו' בד"ה לא מסרה לה וכו' וז"ל מכאן שאם תפש המושל את היהודי וכו' ואמנם אם מצאן ישראל כמו שהניחם מלאים כשרים דכוותיה אשכחן גבי בגדי' לענין טומאה שאם מצאן כמו שהניחם טהורים ואמרינן עלה וכן ביין נסך ע"כ והובא בב"י סימן קכ"ט אע"ג דכתבו התוספות הת' באיכא דאמרי ואולי במחפשים וכו' גם היין אסור לפי שגם לתוך החבית הכניסו קנה ארוך לחפש ואין להתיר אלא אם כן היה לישראל סימן וחבור במגופה דאם הסירוה לחפש בה לא היו מחזירין אותו דהא לא מרתתי מישראל ואם כן לפי זה בנדון דידן דאין להם לישראל סימן וחבור (נ"ל שצ"ל והיכר) במגופה יש לנו לחוש להא דכתבו התוספות שהכניסו קנה ארוך לתוך החביות לחפש. הא ליתא דאין לחוש לזה חדא דלאו אורחיה הוא להשים כסף או מעו' לתוך החביו' שנחו' שמא הכניסו קנ' ארוך דהרי אפי' בזמן התלמו' דהיו רגילי' להצני' ממון בין החביו' לא חשו לשמ' הכניסו קנ' ארוך שהרי בפולמו' אמרי' כיון דפתחי טוב' אדעת' דממונ' קאתי וכיון שראו שהוא יין לא נגעו בו ול"ח שמא הושיטו קנה ארוך לתוך חביות כדי לחפש שם אלא על כרחך משום דלאו אורחיה הוא להשים ממון לתוך החבית. ואפשר דבימיהם של בעלי התוספות היו רגילים להצניע כך ממון לתוך החביות לכך חשו לזה אבל האידנא דאין רגילין בהכי לא חיישינן ועוד על כרחינו צריכין לומר דנדון דידן דומה לבולשת דלא באו בשביל ממון אלא לאכול ולשתות דאי לאו הכי היה לנו למצוא היתר מצד שפתחו טובא ונימא דאדעתא דממונא קא פתחו וכיון שראו שהוא יין לא נגעו בו כדאמרינן בפולמוס ולא חיישי התם להכנסת קנה ארוך הוא הדין כאן בנדון דידן נמי לא ניחוש אלא על כרחך צריכין אנחנו לומר דנדון דידן דמי לבולשת דמתניתין דלא אתי בשביל ממון אלא לאכול ולשתות ולכך לא מהני הא דפתחו טובא כמו שכתבנו למעלה בשם התוס' אם כן הוא הדין נמי להכניסו קנה ארוך לא חיישינן דלא אתו בשביל ממון אלא לאכול ולשתות ולשמא שתו ממנו וחזרו ומלאו לא חיישינן כיון שנמצאו מלאים דאלו היו שותים ממנו לא היו חוזרים וממלאים. ולנגיעה לחוד נמי לא חיישינן כיון דגוים בזמן הזה לאו בני ניסוך נינהו לא חיישינן לנגיעה לחוד. אבל בבולשת דמתניתין אוסרים כל החביות אפילו אותן שנמצאו מלאים היינו משום דבזמן התלמוד היו הגוים בני ניסוך וחשו אפי' לנגיעה לחוד משא"כ בזמן הזה: אלא שיש לפקפק על זה מתשובת הרשב"א הובא בב"י סוף סימן קכ"ח מעשה שנפלו בתי יהודי אחד לשר אחד וכו' והיה בחצר אוצר של יין וכו'. ובבקר קם ישראל ופתח מבחוץ דלתי האוצר ומצא חביותיו כאשר המה אבל היה נראה לו שנכנסו גוים בלילה שם לשכב שם וכו'. וכתב שם בסוף התשובה שאם הגוים אינם מתייראין לאכול ולשתות משל ישראל כל החביות אסורות ועוד כתב שם מה שרצה אחד לומר שחבית אחת פתוח מטהרת חברותיה אין הדעת מודה לו וכו'. חדא שהיינות שונים זה מזה ואולי תאותו לשתות מכולן או שמא מחזר אחר היפה שבהן ופותח ובודק וחוזר ופותח ובודק להיות סומך על היפה שבו וכו'. הרי מבואר התם שהישראל מצא החביות כאשר המה ואפי' הכי פסק הרשב"א לאסור לפי שאפשר שחזר אחר היפה ופתח ובדק וחזר ופתח ובדק ואם כן בנדון דידן נמי ניחוש שפתחו כולן ובדקו מהם ולא שתו עד כדי שיהא החסרון ניכר. מכל מקום נראה דיותר יש לסמוך אהא דכתבו התוס' בפשיטות שאם מצאם מלאים כמו שהניחם שכשרים הם ממה שיש לסמוך אתשובת הרשב"א דלעיל כיון דאיכא הפסד מרובה: ועוד אפילו אם באנו לחוש להא דכתב הרשב"א מכל מקום יש לחלק בין נדון דידן למעשה דרשב"א דהתם יש לחוש שהיו בודקים היין ושתו וחזרו ומלאו מפני שלא לילה אחת היו לנים שם והיו חסים על היין שלא לאבדו כדי שיהא שמור להם. כמו שכתב הרשב"א התם ולכך אפשר שפתחו ובדקו ואינו ניכר לפי שמלאו כדי שלא לאבדו. אבל בנדון דידן שלא באו אלא לאכול ולשתות השתא ולמיזל למחר ושמטי ואכלי ולא היו חסים על היין כדי שלא לאבדו מסתמא אלו היו רוצים לבדוק היין לא היו בודקים על ידי הושטת אצבע אלא על ידי שתיה דאינו דומה בדיקה שעל ידי הושטת אצבע לבדיקה שעל ידי שתייה ואלו היו שותים היה החסרון ניכר דודאי לא היו חוזרין וממלאין כמו שבארנו למעלה לכך אין לאסור. ועל זה וכיוצא בזה נראה דאמרו בירו' פרק אחד דיני ממונות אין מדקדקין ביין נסך. וכמו שכתב הסמ"ג בסימן קמ"ח בהלכות יין נסך ובתשובת הרא"ש כלל י"ט סימן א' דאנן מקילינן ביין נסך ובסברא מועטת תולין להקל בכמה מקומות וכו' ולכך אין לאסור אלא אותן חביות שנמצא בהן ריעותא אבל לא שאר חביות שנמצאו מלאים כמו שהניחם: ועוד נראה להתיר שאר חביות שלא נמצא בהם ריעותא מטעם שיש לחלק בין נדון דידן לבולשת דמתניתין. דבולשת היינו חיל גדול כמו שפירש רש"י פרק ב' דביצה דף כ"א בעובדא דשמעון התימני אמר להו בולשת באה לעירנו וכו' פירש רש"י בולשת חיל גדול של גדודי גוים וכו' והיינו חיל גדול שאין מחלקין להם אכסניא אלא הם חותרים ומחפשים לעצמם בכל אשר ימצא להם ואין יראים משום אדם דכך הוא מנימוסי המלחמה דחיל גדול כזה אין מספיקין להם מזון ולא מחלקין להם אכסניא אלא הם עצמם רשאים ליקח מאשר ימצאו. ולכך