צמח צדק הקדמון מה

אינו מכבס ואם כן אין האיסור קבוע במקומו בשום אחד ממוכרי הקמח אלא נתערב איסור בהיתר וכיון שאינו ידוע אם המיעוט נתכבס או הרוב תלינן שרוב לא נתכבס ושרי דהוי מיעוטא דמיעוטי אלא שמעולם הייתי מפקפק על שנוהגים יושבי מדינת פיה"ם ומערהרי"ן ואיסטריי"ך לקנות קמח מן הנחתומים גוים בעיר לי"נץ כשחל היריד בפסח ולא ראיתי רבותינו מוחים בזה והכל יודעים שהנחתומים מכבסים קודם הטחינה ואיתחזק איסורא והיה נראה לי לומר שמוטב היה להם לקנות קמח של דגן אע"ג דלפעמים מזלפין עליו מים קודם הטחינה מכל מקום מיעוט כהאי הוה כלא כלום משום דלא נמצא שום א' מהן שעשה כן פעמים הרבה אלא לעתים רחוקים והוי מיעוטא דלא שכיח כלל ועוד כיון דמזלפין סמוך ממש לטחינה ולא מינח ניחא כלל במיא לא אתי לידי חימוץ ועדיף זה מלתיתא אף על גב דבלתיתא החמירו הגאוני' אפשר לומר דבזה לא החמירו ואפשר מרבותינו שלא מיחו בהם לקנות מן הנחתומי' היינו מטעמא דכתבנו למעלה שסברי שאין שום נחתום ידוע שיעשה כן תמיד לכבס החיטין קודם הטחינה אלא לפעמים הוא עושה כן ואם כן האיסור ניכר במקומו אלא נתערבו מכובסים בשאינן מכובסים או יש לומר שלא מיחו בהם משום מוטב שיהיו שוגגין וכו' וזה נראה יותר הנראה לעניות דעתי כתבתי: שאלה ל"ג תושבי ק"ק גידינג יש להם כרמים רחוק מהעיר כפרסה סמוך לכפר אח' ושם אצל הכרמים יש להם צריפים שבהם דורכים הענבים בשעת הבציר. וגם יש להם שם מרתפות שהיינות מונחים בתוכם כל השנה. וגם לנכרים יש להם כרמים ומרתפות וצריפים. והמרתפות כולם סגורים ונעולים. ויהי היום כאשר נסעו בעלי מלחמות מארץ הגר לילך אל ארץ פיה"ם עברו כמאתים איש דרך אותו כפר וחנו שם יום אחד ולעת הערב שברו דלתי המרתפות של יהודים ושל נכרים ובא קול צווחה אל תוך העיר גידינג בתחלת הלילה ויצאו לקראתם אנשי העיר בכלי זיינם ומלטו אנשי החיל מהמרתפות אל בית מלונם לכפר והניחו כך המרתפות פתוחות. ויהודי אחר יצא גם הוא בלילה עם אנשי העיר לראות מה נעשה במרתפות היהודים והנה מצא מרתף אח' שהיה פתוח ולא הרגיש חסרון בתוכו כי כל החביות היו מלאים. ועוד מצא מרתף אחד שהיה פתוח והיו גם כן כל החביות מלאים רק חבית אחד היה הברזא נטולה והיה היין שופך לארץ דרך נקב הברזא. ועוד מצא מרתף אחד פתוח והיו גם כן כל החביות מלאים רק כלי אחד שהיה מחזיק ארבעה הין היה חסר. ואומר עתה בעל היין שהיה חסר מתחלה ולמחר כאשר נסעו משם אנשי החיל יצאו מהעיר כמה יהודים להשגיח על היין. ומצאו באותו מרתף שהיה מונח שם הכלי המחזיק ארבעה הין שחבית אחד היה מטפטף טיף טיף דרך הברזא מחמת שהיתה הברזא רפויה והיהודי אשר היה שם בלילה אומר שלא הרגיש כלל מאתמול שהיה מטפטף וגם לא ראה שום לכלוך על הארץ מה דינם של היינות שהיו מונחים במרתפות שנפתחו כי החביות כולם היו פתוחים במקום הפקק וגם יש למקצת חביות ברזות בצדיהם: תשובה לכאורה היה נראה לאסור כולם דזהו ממש הדין השנוי במתני' בע"ז פר' השוכר בלשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחו' אסורות וסתומות מותרות בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך הביאה הטור בסימן קכ"ט מי"ד וכתב הר"ן דוקא סתומות במגופה של טיט אבל בפקק של עץ כפתוחות דמי וכי מהדר לפקק לאו משום אימתא אלא אורחא דמילתא וכו'. וכן הוא הסכמת כל הפוסקים דלא מיקרי סתומי' אלא במגופה אבל לא פקק של עץ: ונדון דידן מיקרי שעת שלום אף על גב דבאמת שעת חירום הוא והמלחמה היא מפנים ומאחור והיינו בארץ הגר ובארץ פיה"ם. ואפילו במדינה זו עצמה חונים האויבים שם בשני' ושלשה מקומות ובעלי מלחמות הללו עצמם נסעו מהחיל שבארץ הגר לצאת לקראת האויב שבא דרך ארץ פיה"ם מכל מקום האי דוכתא מיקרי להם שעת שלום דזיל בתר טעמא המפורש במתני' דקתני בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך. והיינו משום שלבם רדוף עליהם ויראים שמא יבואו עליהם האויבי' כמו שכתבו התוספות והר"ן בשם ר"ת ור"ח. וכאן היה להם פנאי לנסך ולא היה לבם רדוף עליהם לפי שאין אחריהם מחנה שהיו יריאים מהם שיבואו עליהם פתאום והאויבים החונים במדינה זו בשנים ושלשה מקומות הם במצור ואינם יכולים לצאת חוץ רק מדוחק גדול ומתי מעט שאינן מרגישות בהם מתנגדם לכך אנשי חיל שחנו בכפר זה לא היו יריאים כלל והיה להן פנאי לנסך דהוה להם שעת שלום: אבל אין לומר אפילו אם תמצא לומר דהוי שעת מלחמה מכל מקום כיון שראינו שפתחו ושברו דלתות המרתפות חיישינן להו דהרי היה להם פנאי לנסך ולא היו יריאים. דהכי כתב בהדיא הר"ן בשעת מלחמה לא חיישינן בפתוחות מתחלתן אבל סתומות שנפתחו חיישינן להו וכן הוא הסכמת כל הפוסקים ואם כן ליכא נפקותא בנדון דידן אי הוה שעת שלום או שעת מלחמה הא ליתא דנפקא מיניה טובא דאי הוה שעת מלחמה לא חיישינן אלא לאותו חבית שראינו בו ריעותא שנטולה הברזא ממנו או שמטפט' טיף טיף אבל לא לאינך דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן כמו בסתומים שנפתחו בשעת מלחמה דלא חיישינן אלא לאותן שהיו סתומות ונפתחו אבל לא בפתוחות מתחלתן אף על גב דאיכא למימר כיון שהטריחו את עצמם לפתוח הסתומות כל שכן דאיכא למימר שמשכו מן הפתוחות מ"מ אחזוקי ריעותא לא מחזקינן דהכי משמע לשון הר"ן שכתב אבל סתומות שנפתחו חיישינן להו הרי כתב חיישינן להו משמע להו דוקא חיישינן אבל לא בפתוחות מתחלה וכיוצא בזה כתב בהדיא המרדכי פרק ר' ישמעאל בשם הר"מ והובא בב"י בסימן קכ"ט וז"ל מה שכתב כיון שעשו הגנבים ברזא לאחת מן החביות שלא היה מבורזת מתחלה והוציאו ממנו יין כל שכן דחיישינן שמא משכו יין מן הברזות נראה דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן במלתא דאי לא הוה משכחנא ריעותא הוה שרי כי משכחנא ריעותא בחד מנייהו לא אמרינן כי היכא דהא אסור אחרינא נמי אסרי וכו' הרי אלו היינו מדמינן נדון דידן כשעת מלחמה לא היינו חוששים אלא לאותן חביות שנמצא בהן ריעותא ולא לאינך אבל עתה דהוכחנו דהוה שעת שלום חיישינן לכולם כדין בלשת בשעת שלום דכל חביות פתוחות אסורות וכאן היו כולם פתוחות דלא הוי סתומות במגופה של טיט: וליכא למימר כיון דפתחי טובא יותר מכדי שתייה אימא אדעתא דממונא פתחו דכי האי גוונא משני התם אההו' פולמוס דסליק לנהדרעא פתחי טובא ושרא רבי אליעזר ומסיק התם כיון דפתחי טובא אימא אדעתא דממונא פתחי הכי נמי כאן שלא היו אנשי חיל כי אם כמאתים איש ופתחו טובא כמה וכמה מרתפות של יהודים ושל נכרים וגם היה להם יין הרבה בכפר עצמו בבתי הנכרים אימא אדעתא דממונא פתחי. אף על גב דהאידנא אין רגילים להצניע ממון בין החביות כמו שכתב הרא"ש והובא בב"י סימן קכ"ט היינו בהאי גוונא אינן רגילין דהיינו להשים הממון בחביות ולהעמידה בין חביות של יין כדי שיחשבו שגם חבית זה הוא של יין אין רגילין האידנא אבל להטמין במרתפות מטלטלין ומלבושים מחמת אנשי חיל רגילין לעשות ושמא לא נכנסו למרתפות אלא שידעו שהכפריים היו מטמינים שם מטלטליהם וכאשר באמת מצאו שם הא ליתא דלא אמרינן כיון דפתחי טובא אדעתא דממונא קאתו אלא דוקא כפולמוס משום