צמח צדק הקדמון מד

שנתלחלחו בודאי וכן אותן המונחים בקרקעות העליות משום דקרוב לודאי הוא שמים יורדים שם כמו שמבואר בדבריהם דתו לא מהני האי ספק שמא לא נתחמצו כיון שברור לנו שנתלחלחו הוי ספק דאורייתא ואזלינן לחומרא. וזה אין צריך ראיה דהרי אפילו לתיתא דפ' כל שעה החמירו בו הגאונים כמו שכתב הטור על שמם סוף סימן תנ"ג כל שכן כיבוס דגרע טפי דלתיתא עסיק בהו טובא ולא אתי לידי חימוץ ואפילו הכי החמירו בו הגאונים משום דאין אנו בקיאין בלתיתא כל שכן כיבוס דמינח ניחא חיטי במיא ואתי לידי חימוץ דאסירי. דמהאי טעמא אסרי בגמרא להשהות בפסח ארבא דחיטי דטבע בחישתא בפרק כל שעה דף מ' ולא שרינהו כלתיתא משום דהני מינח ניחא כמו שכתב הטור בשם ר' אפרי' סימן תס"ז וכי האי גונא כתב הרשב"א בתשוב' בדין ערימות שבשדות שרבו הגשמים עליהם הובא בב"י ריש סימן תס"ז ועוד אפילו אי הוה אמרינן דכיבוס דידן הוי כלתיתא מכל מקום יש לנו להחזיק לחיטין המכובסין לחמץ גמור מפני שהגוים ודאי אינם נזהרים בלתיתא דידהו והכי כתוב בהדיא בתרומת הדשן סימן קי"ט הובא בב"י בקצרה בסימן תס"ז על דין דבש של גוים וכו' לכך כשרובן הם שמכבסין דבר פשוט הוא דיש לנו להחזיק סתם קמח הנקח מהם לחמץ גמור דאזלינן בתר רובא אלא אפילו היכא דאין רובן מכבסין אלא מיעוטן אפילו הכי כיון שידוע הוא בודאי שמיעוטן מכבסין יש להחזיק סתם קמח הנקח מהגוי' בחזקת איסור משום דהאיסור הוא קבוע במקומו וכל קבוע הוא כמחצה על מחצה והוי כמו ט' חניות מוכרות בשר שחוט' ואחת מוכרת בשר נבילה שנתבאר דינו בטור א"ח סימן תל"ט ובתוספות ביאור בטור י"ד סימן ק"י כי שם ביתו ולכך בכל גונא אסור ליקח הקמח מגוים כדי לאכול בפסח אפילו בשעת הדחק היכא דידוע הוא שמקצתן מכבסים אפילו הן מיעוטן בין ליקח מהם מביתם ובין ליקח מהנושאים לבתיהן של ישראל מביתן אסור ליקח משום דאיסור הוא קבוע במקומו וכל קבוע הוא כמחצה על מחצה ומהנושאים לבתיהן של ישראל או מן השוק שלא במקום קביעתן נמי אסור ולא אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש משום דגזרינן שמא יקח מן הקבוע כיון שאין האיסור ניכר במקומו דהרי לא ידעינן איזה גוי מוכר קמח חיטין מכובסים אלא שידעינן שאחד או שנים מוכרים הרי אין האיסור ניכר במקומו ואסור ליקח אפילו היכא דפריש משום דחיישינן שמא יקח מן הקבוע כמו שכתב הטור בשם הרא"ש בי"ד סימן ק"י: אע"ג דגוף הדין דמיירי מינה בגמרא מדין קבוע ובטור א"ח סימן תל"ט ובי"ד סימן ק"י היינו ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה וידועים הם החנויות איזה מוכרת שחוטה ואיזה מוכרת בשר נבילה אלא שהוא אינו יודע מאיזה לקח דיינין ביה דין קבוע ולא כנדון דידן דהחנויות עצמם אינם ידועים מי הוא המוכר קמח מחיטין המכובסין ומי הוא המוכר שאינן מכובסים מכל מקום המעיין בטור י"ד סימן ק"י במה שכתב הטור על הרשב"א בדין זה ובמה שכתב הרב בב"י והרב מ"ו בבית חדש והרב בדרישה ופרישה בישוב דברי הטור והרשב"א יראה עין בעין כי זה דין אמת הוא דגם זה נקרא קבוע אם הוא ידוע שבאחת מעשר חנויות יש בה טריפות ותשעה הם בשר שחוטות אלא שאינו יודע איזה חנות מוכרת טריפה כגון שבכל אחת מהחנויות שחטו פרה אחת ונתערבו הריאו' ואח"כ נמצא טריפות בריאה אחת הרי ודאי הוא שבאחת מעשר חנויות יש בה טריפות אלא שאינו ידוע איזה יש להם נמי דין קבוע ואסור ליקח מהם משום דהוי כמחצה על מחצה ואפי' כשפירש אסור משום דחיישינן שמא יקח מן הקבוע כיון דאין האיסור ניכר במקומו וכדמפור' התם דוקא כשפירש אחר שנודע התערובת אבל אם פירש קודם שנודע התערובת מותר והכי נמי בנדון דידן דינא הכי הוא כיון שידוע הוא שמקצת מכבסים אפילו הן מיעוטן אסור לאכול אותו בפסח אפילו בשעת הדחק משום דהאיסור הוא קבוע במקומו והוי דינא הכי אם קנו מהנושאים לבתיהן של ישראל או בשוק שלא ממקום קביעתן ואז כשקנה לא היה ידוע בבירור שמקצתן מכבסין אלא שעכשיו נודע האמת הרי פירש קודם שנודע התערובת ושרי לאכול בפסח בשעת הדחק משום דאמרינן כל דפריש מרובא קא פריש. ואם כשקנו כבר ידוע היה שמקצתן מכבסין אסור לאכול בפסח אפילו בשעת הדחק ולא מהני הא דפירש משום דחיישינן שמא יקח מן הקבוע כיון שאין האיסור ניכר במקומו אבל לקנות מבתיהן אפילו בשעת הדחק אסור לקנות מדאורייתא כשידוע הוא שמקצתן מכבסים משום דהוי איסור קבוע וכל קבוע הוא כמחצה על מחצה: והא דהתירו הגאונים ליקח קמח מן השוק בשעת הדחק הובא בטור סימן תנ"ג היינו דלא ידעינן בודאי שמקצתן מכבסים וכמו שמסיימו הגאונים מילתא בטעמא דלא מחזקינן איסור אבל היכא דאיתחזק איסור' דידעינן בודאי שמקצתן מכבסין אפילו הן מיעוטן אסור לקנות מהן מבתיהן ואפילו שלא ממקום קביעתן נמי אסור כשכבר ידוע הוא כמו שבארנו למעלה: ומהאי טעמא אסור אפילו להשהות הקמח עד אחר הפסח כשידוע הוא שמקצתן מכבסים אפילו הן מיעוטן כיון שהאיסור הוא קבוע כמו שיתבאר אף על גב דלכאורה היה נראה להתיר להשהות אפילו הנקח ממקום הקבוע משום דהוי ספק ספיקא ספק נתכבס ספק לא נתכבס ואם תמצא לומר נתכבס שמא לא נתחמץ ולענין להשהות מהני הספק ספיקא כיון דאיכא רוב בהדייהו שאינן מכבסים ויש לדמות הא להא שכתבו האגור והכלבו להתיר להשהות הדגן שירדו הגשמים עליהם בעלייה מכח ספק ספיקא והובא למעלה מכל מקום לא דמי דהתם אין האיסור קבוע שנתערבו מיעוט החיטין שנתלחלח בשאר חיטין שלא נתלחלחו והם הרוב ומהני האי רוב להתיר מכח ספק ספיקא להשהות אבל כשהאיסור הוא קבוע במקומו דלא מהני הרוב לבטל המיעוט משום דכל קבוע הוי כמחצה על מחצה תו לא מהני הספק ספיקא אפילו להשהות כמו שבארנו למעלה דלא מהני הספק ספיקא אלא היכא דאיכא רוב בהדייהו כי כן מבואר בדברי האגור והכלבו: כללא דמילתא קמח הנקח מן הגוי' במקו' שידוע הוא בבירור שמקצתן מכבסים החיטין קודם הטחינה אפילו הן מיעוטן אסור אפילו להשהות בין שלקחו ממקום הקבוע ובין שלקחו שלא ממקום הקבוע כיון שנודע האיסור קודם שפירש ואין האיסור ניכר במקומו מטעם שכתבנו למעלה ואם אינו ידוע כבר שמקצתן מכבסין אלא דהשתא נודע שמקצתן מכבסין אם הן מעטין מותר להשהות עד אחר הפסח לכתחלה ולאכול בפסח בשעת הדחק כיון שפירש קודם שנודע התערובת ואמרינן כל דפריש מרובא קא פריש ואם רובן מכבסין אסור להשהות ומחזקינן הקמח לחמץ גמור בכל גונא כיון דרובן מכבסין בודאי ובנשתהה כבר נמי אסור הרי זהו תשובה לשאלתכם לדינא: אמנם מנהגי הוא שלא לאסור להשהות הקמח עד אחר הפסח וגם לא לאסור לאכלו בפסח בשעת הדחק משום דאינו ידוע בודאי שמקצתן ממוכרי הקמח מכבסים החיטין קודם הטחינה אע"ג דזה ידוע הוא שהנחתומים האופים לחמי סולת נקיה מכבסים החיטין קודם הטחינה מכל מקום מוכרי הקמח אינם ידועים בזה וזה נראה לעינים הוא שאין הקמח של מוכרי הקמח הוא נקי כמו של הקמח הנחתומים. וכיון דאין הוא נקי כל כך אין להחזיק איסור לומר שנתכבס והכי דייקא לישנא דתרומת הדשן סי' קי"ט שכתב וז"ל סולת נקייה אנו מחזקינן לחמץ גמור מפני שנתכבס וכו'. הרי נקט סולת נקייה אבל שאינו נקי כל כך אין להחזיק איסור. ועוד אפילו אי הוה ידעינן שגם מוכרי הקמח מכבסין מכל מקום זה פשוט וברור שאין מנהגם לכבס תמיד ואפילו אחד מהם לא נמצא שיהא ידוע לנו שלעולם הוא מכבס אלא שלפעמים מכבס ולפעמים