צמח צדק הקדמון מ

**(בגמרא גיטין דף מ"ח דאין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העול' ומסיק התם משום דוחקא דצבורא ולחד תירו' בתוספ' בהנזקין דף נ"ח בד"ה כל ממון וכו' א"נ וכו' אין פודין אפי' היכא. דאיכא סכנות נפשות אם לא שהוא מופלג בחכמה וע"ש גם יש להביא ראי' מהפקעת שערי' ביום ה' ובלאו כל הני ראוי' מוכ' דיכולים לתקן בשב ואל תעשה יכולים כל ב"ד ובית דין אפילו לעקור מה שהוא מדברי תורה מבואר בכמה דוכתין כדאיתא ביבמות פרק האשה:)** חול ואל תצטרך לבריות. ואם כן אם הדגים יתייקרו כל כך לא יוכלו העניים לעולם לכבד את השבת בדגים. לכך שפיר דמי לעשות תיקון שלא יקנו דגים כלל לכמה שבתות כדי שיוזלו ויוכלו אחר כך אפילו עניים לכבד את השבת בדגים והיינו עת לעשות לה' וגו'. כמו בקינים דרבן שמעון בן גמליאל דכריתות והוא מעין מה שאמרו מוטב שיחלל שבת אחד כדי שיקיים שבתות הרב' הנלע"ד כתבתי: שאלה כ"ט כשבאתי לק"ק ניקלשפורג ראיתי מקצת שקנו בר אווזות שאינן בני תרבות והן גדילין בין בצעי המים. בלשון אשכנז קורין אותן ווילדי ענטין. וצורתן שוה לשלנו בני תרבות וחרטומן רחב וגם כף רגלן רחבה. רק שבזה נשתנו שאין מקבלין מרות כשל בני תרבות גם צוארן ורגליהן נראין ארוכים יותר משל בני תרבות. והיה בעיני נראה תמוה כי מעולם לא ראיתי אוכלין אותן ולא שיהא ידוע לי שהיו נוהגין איסור בהן ומפני כן לא ראיתי אוכלין אותן אלא שלא היו מצויין כלל בכל המקומות שהייתי שם. רק זכרני כשהייתי קטן שא"א ז"ל היה מוחה על בני ביתו שלא יהיו קונים מן השוק ביצים של בר אווזות כי אמר פן לא יהיו מכירים להבדיל בין ביצים מן בר אווזות שהן בני תרבות לבין שאינן בני תרבות שקורין ווילדי ענטין הרי משמע שהיה נוהג איסור בבר אווזות שאינן בני תרבות. אלא שאין אני יודע אם היה מקובל ומסורת בידו שהן טמאין או שהיה מסופק והיה מחמיר לעצמו כי אז קטן הייתי ולא ירדתי לחלק בכך ורק מנהג אבותי בידי ומפני שהיה בעיני מילתא דא כמילתא חדתא חקרתי ודרשתי מן הלומדים וזקנים שבעיר האם הם יודעים שבר אווזות שאינן בני תרבות מין טהורים הם שיש להם מסורת וקבלה מאבותיהם או שהורה להם כך איזה מורה ולא ידעו להשיב לי מאומה רק אמרו שגם פה אין מצוין אלא שמכל מקום האמת הוא אם לפעמים מזדמנים לקנות בשוק אין מונעין מהם כי לא יודעי' משום ספק ולא נתנו אל לבם שיהא שום חילוק בין בר אווזות שהן בני תרבות לשאינן בני תרבות: והנה נשאתי ונתתי בדבר עם הלומדים שבעיר ואמרתי שיש למחות על בני העיר שלא יהיו נוהגים עוד היתר באלו בר אווזו' בני תרבות אחר שנודע לנו ע"י החקיר' שאין לבני העיר כוס קבלה ומסורת שהן ממין טהורים אלא שלא למדו שיש לחלק בין בר אווזות שהן בני תרבות לשאינן בני תרבו' ואנו למדנו שיש לחלק ביניהם: דהכי מבואר בהדיא באו"ה הארוך בסימן נ"ו שכתב וז"ל ובפירוש סימן הדריסה ובחקירתו נתרבו הדעות לרוב ואפי' במקצת אווזות ובר אווזות שכתב הגאון שקבל' בידו שכל שחרטומו וכף רגלו רחבה בידוע שאין דורס מכל מקום יש לחוש שמא הן מי"ט עופות שיש להן ג' סימני טהרה והן אסורין אף על פי שאין דורס אחד מהן. ועל כן המסקנא והמנהג שלא לאכול שום עוף כי אם במסורת שהוא כשר וכו'. עכ"ל. והביאו הרב בהג"ה ש"ע י"ד סימן פ"ב וכתב עליו שאין לשנות ממנהג זה עכ"ל הרי כתב בהדיא על מקצת אווזות ובר אווזות שיש לחוש עליהן ואם כן ודאי שעל אותן שאינן בני תרבות קאמר אותן שאין מצוין בינינו. לכך פה ניקלשפורג ואגפיה שאין להם מסורת וקבלה כלל אין לאוכלן. והא דגדולי המורים שהיו פה עד עתה לא מיחו על ידם אין זו ראיה כלל דודאי לא היו יודעים שהיו נוהגים בו היתר כיון שאין מצוין כל כך ולא בא שום אדם לשאול על זה להמורים: ומה שהגידו מקצת אנשים שיש מקומות בארצות אשכנז שנוהגין היתר באווזות שאינן בני תרבות וקורין אותן ווילדי גענז אומר אני דאין ראיה מהתם להכא כיון שאין יודעים להגיד שנוהגין בהן היתר מפני שיש להן מסורת וקבלה שהן טהורים. ואין אומרים אלא מה שראו שנוהגין בהם היתר אפשר שבאותן מקומות סמכו על מה שכתב הר"ר זרחיה הלוי הביאו הטור י"ד בסימן פ"ב שקבלה מסורת מאבותיו בידו שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס ושכן מסתבר לא"א הרא"ש ז"ל וכו' עכ"ל. על זה הם סומכים ונוהגין בהם היתר אבל אנן נגררין בתר בתראי א"ו הארוך והרב בהג"ה ש"ע שכתבו שאין לסמוך על זה ושהמסקנא והמנהג הוא שאין לאכול שום עוף אלא על פי מסורת מאבותיו ואין לשנות ממנהג זה. עכ"ל. ודאי דיש למחות על הנוהגים היתר בהם ולא מיבעיא אם יהיו בודקים בביצתו וימצאו שאין ראשם אחד חד ואחד כד או שלא ימצאו חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים כמו שיש בביצים של בר אווזות שלנו שהם בני תרבות פשיטא שהן אסורין דכל שלא נמצא להם כך ודאי דמן מין טמאים הם. אלא אפילו אם ימצאו להן שביצתן יהיו ראשם א' חד ואחד כד וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים אפילו הכי אין לאכלם דאין זה סימן מובהק להכשירם על ידו ולומר שממין טהורים הם כדמסיק בפרק אלו טריפות דף ס"ד דאיכא דעורבא דדמי לדיונה. וכיון דאיכא מין אחד טמאים שיש להם ביצים כמו טהורים שוב לא הוי סימן זה סימן מובהק אפילו במינים אחרים. ועל פי זה מחיתי על בני העיר שלא יהיו נוהגין היתר עוד באווזות ובר אווזות שאינן בני תרבות שקורין ווילדי גענז. וכן ווילדי ענטין: והנה כעשר שנים אחר כך בא אלי אחד שהיה מק"ק מעלה ואמר לפי תומו מתוך סיפור דבריו שאין אוכלין ביצים מבר אווזות שאינם בני תרבות שקורין ווילדי ענטין ואמר שמכירין אותן במראית העין כי אינן כמו שאר ביצים שראשן אחד חד ואחד כד והאיש ההוא לא היה יודע שהסימן הזה היא מדברי חז"ל אלא שהוא אמר כך מה שהיה יודע שנתנו לו סימן להכיר בהם שאינן שוה לשל ביצים מבר אווזות שלנו ואמר לפי תומו שמחזקין לבר אווזות שאינן בני תרבות שקורין ווילדי ענטין למין טמא. ואין אוכלין אותן שם ולכך אין אוכלין גם הביצים מהם הרי נתבאר לי יפה שיש לאוסרן ופשוט הוא שגם בשאר מקומות ששם מצויין בר אווזות שאינן בני תרבות שאין אוכלין אותם ונוהגין בהם איסור אלא שלא נזדמן לי אלא זה מק"ק חעלם שאמר לי בהדיא לפי תומו שנוהגין איסור בהם וממקומות אחרים לא אמר לי אדם דבר על כן יש למחות על בני העיר ק"ק ניקלשפורג שלא יהיו נוהגין היתר עוד באלו בר אזוות שאינן בני תרבות וכן בשאר מקומות סביב ניקלשפורג ששמעתי אומרים שנוהגין היתר בהם כגון ק"ק גאסטיל שנמשכין אחר ק"ק ניקלשפורג יש למחות להם שלא יהיו נוהגין היתר כיון שאין להם קבלה ומסורת שיש לאוכלם ואנו יודעים שיש מקומות שנוהגים איסור בהן על כן יש לאוסרם גם באלו מקומות: ולא תימא דשאני שאר מקומות כגון ק"ק חעלם שיש להן באותן בר אווזות סימן טומאה שביצתן אין ראשם אחד חד ואחד כד מה שאין כן כאן דלא נמצאו עדיין בהם סימן טומאה אלא כיון דידעינן בודאי שיש מין א' בר אווזות שהם טמאים והיינו אותן שהם בגליל ק"ק חעלם תו אין אלו רשאין לאכול שום בר אווזא בשום מקום אם לא אותן שהן מצויין בינינו