צמח צדק הקדמון לז

שעל התינוק אינו חייב משום דהחי נושא א"ע אבל על הכיס חייב משום איסור שבת דלא בטיל לגבי תינוק. ואפילו אי נושא לגדול נמי דינא הכי אם העליון אוחז בידו דבר מה חייב התחתון על אותו דבר שאוחז העליון בידו כדתניא התם ריש פרק נוטל המוציא כלים מקופלים ומונחים על כתיפו וסנדליו וטבעותיו בידו חייב ואם היה מלובש בהן פטור המוציא אדם וכליו עליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידו פטור שאלו הוציאן כמות שהן חייב פירש רש"י פטור דבגדיו בטלי לגביה ועליו הוא פטור כרבי נתן שאלו הוציאן כמו שהן שהיה אותו עליון אחוז בהן ולא לבוש חייב הנושא וכו' עכ"ל רש"י הרי מבואר שאפילו אם העליון הוא גדול ואוחז בידו סנדלו או טבעת חייב התחתון על סנדלו וטבעות משום איסור שבת ואלו גבי ממון אם אחד נושא לגדול ואחד נתן ליד העליון דינר או חפץ לשומרם אטו דהתחתון יהא חייב בשמירה והא ודאי ליתא אלא ודאי דשאני ממון מאיסור שבת דבשבת התחתון חייב משום דהעליון יושב על מקום אחד ולא עביד מידי אלא התחתון הוא הולך תחתיו ועביד הכל לכך אין על העליון שום חיוב כמו שכתבו התוספות בעירובין ריש פרק מי שהחשיך דף מ"ג בד"ה הלכה כרבי גמליאל וכו' וז"ל פסק רשב"ם דמותר ליכנוס בספינה מבעוד יום בערב שבת אפי' שהספינ' הולכת מחוץ לתחום בשבת דספינא ממילא אזלא איהו לא מידי עביד וכו' עכ"ל ועוד התם באותו דבור בשיפו וז"ל ועוד רצה רשב"ם להתיר ליכנס בקרון בשבת וגוי מוליכו מחוץ לתחום וחזר בו משום שמא יפגעו בו ליסטים וכו' עכ"ל הרי מבואר לענין חיוב חטאת בשבת ודאי דאין העליון חייב כיון שהוא יושב על מקום אחד ולא עביד מידי אבל התחתון ודאי חייב על החפץ שביד העליון שהרי נושא אותו אבל לענין ממון אם אחד נתן ביד העליון דינר או חפץ לשומרו מה לי אם הוא יושב על מקום אחד או הולך ודאי דהעליון חייב והתחתון לא עביד מידי שהרי לא קיבל השמירה על עצמו הכי נמי בתינוק אף על גב דלענין שבת חייב התחתון על הכיס התולה בצוארו או על הדינר מה שבידו משום דהתינוק יושב על מקום אחד והתחתון הוא הולך תחתיו ועביד הכל וחייב לענין איסור שבת מכל מקום לענין ממון כיון דאין התחתון קבל לידו הדינר ולא קבל עליו לשומרו אינו חייב לשלם לכך בנדון דידן שלאה אם התינוק לא נתנה ליד אחותה רחל הדינר אלא ליד התינוק ורחל לא קבלה עלה לשומרה הרי היא פטורה מלשלם: ואפילו אי אירע שרחל שהיתה נושאה התינוק נטל' הדינר מיד התינוק והחזיר' אותו ליד התינו' נמי פטור' ולא אמרינן כיון שבא הדינ' פעם אחת לידה לא היה לה להחזירה להתינוק אלא פטורה מלשלם כיון שאמו נתנה מתחלה הדינר ליד התינוק הוה מעיקרא אבידה מדעת לכך אף על פי שנטלו אחותה מיד התינוק כיון שהחזירו אותו ליד התינוק הרי היא פטורה דהכי כתבו התוספו' בהדיא פרק הספינה דף פ"ז בדבור המתחיל אלא צלוחית אבידה מדעת וכו' וז"ל ואם היה מחזיר אותו פונדיון עצמו לתינוק הכי נמי דהוה פטור וכו' עכ"ל והיינו משום שאביו מסר מתחלה ליד התינוק הפונדיון הוה אבדה מדעת מעיקרא לכן אף על פי שבא הפונדיון ליד החנוני היה פטור אם היה מחזירו ליד התינוק אלא לפי שנשאר אותו פונדיון עצמו ביד החנוני לכך חייב עליו אף על פי שמתחלה היה אבדה מדעת בעל הבית לכך באשה הזאת נמי אפילו אם אירע שהיתה נוטלת הדינר בידה פטורה אם אחר כך החזירה אותו דינר ליד התינוק מפני שמתחלה הוה אבדה מדעת האם שנתנה הדינר אל יד התינוק: ואע"ג דהכא לא הוה אבידה מדעת ממש מעיקרא כשנתנה הדינר ליד התינוק מפני שהיתה סומכת על אחותה שסבורה היתה שאחותה תהא משמרתו מכל מקום כיון שלא דברה כלום לא הוי אלא דברים שבלב ודברים שבלב לא הוו דברים לכך פטורה רחל מלשלם את הדינר שנאבד מיד התינוק שהיתה נושאת על זרועותי' דלא קבלה עלה לשומרו: שאלה כד ראיתי בני עליה והמה מעטים איש אחד מיוחד היה בעיר מופלא בתורה הוא מוהר"ר יאקב פיסק מוחזק היה לעשיר לרבבות והיו בני הקהלה מרננים אחריו שאינו נותן מס שליש ממה שמגיע עליו על פי התקנה ואחרי כן נפטר והלך לעולמו ונמצא אחריו ברכה ונראה שלא היה נתן מס שליש ממה שהיה לו ותבעו הקהל מן היורשים שיפרעו לקהל מה שלא נתן מס כדין מכמה שנים: ופסקתי כי אין לקהל טענה על היורשים מחמת זה בין שהיו הקהל יודעי' בחייו שהוא עשיר מופלג כל כך כאשר היו מרננים אחריו ובין שלא היו יודעים בחייו ממה נפשך אין לקהל טענה עליו דאם היו יודעים בחייו שהוא עשיר מופלג כל כך אם כן ידעי ומחלו לי' למה שתקו כיון שהיו יודעים והיו יכולים לברר שהוא עשיר כל כך ואינו נותן כדין הרי יכולים היו להוציא ממנו בדין דהכל יודעים דגברא רבא הוה והיה ציית דין ולא היה מסרב אלא ודאי דידעי ומחלי מטעם שיתבאר לקמן: וכי תימא דלמא לא מחלי ליה מידי והא דשתקו ליה ולא תבעו אותו משום דהיו יראים ממנו אע"ג דלאו גברא אלמא הוי אלא אדרבא גברא רבא הוי ואיש תמים אוהב המשפט והאמת ותמיד היה הוא מנהיג הקהלה על פי התורה והמצות וכל מעשיו היו לשם שמים מכל מקום דלמא היא נותנת לפי שהי' גברא רבא תורה וגדולה במקום אחד היתה אימתו מוטלת על הבריות ויש לדמות זה להא דאיתא במרדכי הביאו מ"ו בעל בית חדש בטור ח"מ סימן י"ד וז"ל נשאלתי על מי שהזמינו לדין גדולי העיר ופרנסיה והנדון אומר לא אדון בעיר הזאת והלא אימתכם על הדיינים וגם יסתמו טענותי בפניכם אמרתי כי טוב על הדיינים ועל הנידונים לילך למקום הגון וכיוצא בזה ראיתי את ר"י זקני שהתיר להר"ר אליעזר שלא לבא לב"ד לטרוויש עם הנר' אברהם מפני שהיה ראש העיר וכולם נשמעים לו ורשב"א התיר לחתנו הר"ר שמעון הדר בטרוויש שלא לבא בעיר אחד וכיוצא בזה וכן הורה ר"י מפריז ואמרתי מזקנים אתבונן ומהם אלמוד וקל וחומר אני דן כי בכל יום ויום הדורו' מתקלקלים והדיינים לפי הדור ומאמר שרבותינו למדנו כך יש ללמוד שלא לכוף הנידון וילכו דרך ישרה למקום הגון לנידונים כדי שיוציאו דין אמת לאמתו שמואל יוחנן עכ"ל. ובתשובת מהר"י קלון סימן א' ובתשובת בנימין זאב סי' תי"ח הביאו זה בקצרה. הרי מבואר דמוסכם הוא מגדולי הפוסקים שאין כופין לאדם שיהא עומד לדין עם ראש העיר לפני דייני הקהלה ההיא מפני שאימתו מוטלת על הבריות וכולם נשמעים לו אפילו הדיינים. ואם כן הוא הדין נמי בנדון דידן שמא לא היו רוצים לדון עמו כיון שהוא היה גברא רבא וראש העיר ולפי רוב חשיבתו היתה אימתו יותר מוטלת על הבריות ולכך שתקו. לא דמי להת' מכמה טעמים. חדא דשאני רבים מיחיד דהקהל הם רבים ויותר מוטלת על הבריות אימתם מאימת היחיד אף על גב דגברא רבא הוא. ועוד דיכולים היו להוציאו שיהא ציית דין בעיר אחרת ובפרט כי במדינה זו הם ראשי ומנהיגי המדינה אשר יש להם כח לדון ואין אימת ראשי הקהלות מוטלת עליהם. ועוד דשאני נדון דידן הטלת מס על כל אחד מבני העיר על ידי שלשה שמאים המבוררים מתוך כל הקהל. מריב ומשפט שבין אדם לחבירו לפני הדיינים. דהתם בדיינים אפשר דמחמת אימה שעליהם מראש העיר יטו ח"ו מדרך האמת כי הנה זה פשוט הוא דגברא רבא כהאי שהוא ראש העיר ומוחזק לבעל מדות טובות אינו חפץ שיהיו מזכים אותו בדין אם הוא יודע בעצמו שאין הדין עמו.