צמח צדק הקדמון לג

מאתים ליטרין של ברזל וזה ישלם לו מאה ליטרין של ברזל מתוך הזהב כדאיתא סוף מרובה דף פ"א רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר תנאי בית דין הוא שיהיה זה שופך יינו ומציל דובשנו של חבירו ונוטל דמי יינו מתוך דובשנו של חבירו כו'. והטור ח"מ הביאו סימן רע"ד. לכך לא קתני אלא אם כבר נעשה כן שהקילו ממשאם והשליך זה מאה ליטרין זהב אז אין צריך זה נמי להשליך אלא מאה ליטרין ברזל אבל בשיירא לא קתני ונתפשרו משום דלא תלי מידי בשכבר נתפשרו אלא אפילו לכתחלה הדין כן שצריכים להתפשר ואין שום אחד יכול לעכב: והוא הדין נמי בנדון דידן כיון שיכולין להתפשר עם המושל אין שום אחד מהן יכול לעכב אפילו אי הוינא יודעים שיהיו גובין לפי הממון. ומכל שכן היכא דהם תלוין בדין ואפשר שיזכו שלא יהיו גובין הכל לפי ממון דאין יכולים היחידים הבעלי כיסים למחות ולעכב שלא יתפשרו אם יכולין להתפשר ואחרי כן יקוב הדין את ההר היאך שיהיו גובין. הנראה לעניות דעתי כתבתי. שאלה י"ט אחרי כן באו מנהיגי הק"ק הנזכרים לעיל בשאלה שנית אחר שנתפשרו עם המושל לתת לו דבר קצוב שלא יעשה אכסניא בבתי היהודים היאך יהיו גובין אותו ממון אם לפי ממון או לפי הבעלי בתים. או לפי הבתים: תשובה לכאורה נראה דהאי מילתא איתמר בגמרא פרק קמא דבבא בתרא דף י"א דבעו מיניה רב הונא מרב אמי אכסניא לפי בני אדם מתחלקת או לפי פתחים מתחלקת: אמר ליה לפי בני אדם מתחלקת תניא נמי הכי זבל שבחצר מתחלק לפי פתחים אכסניא לפי בני אדם ע"כ הרי מבואר שאכסניא מתחלקת לפי בני אדם ולא מיבעיא להיש מפרשים שהביא הרא"ש התם וכדמשמע נמי מפירוש רש"י דלענין גביית הוצאות על אכסניא קאי שכתבו וז"ל אכסניא של מלך או של שרים כשגובין אותה לפי בני אדם גובים ולא לפי פתחים. עכ"ל פשיטא דגובין לפי בני אדם כמבואר בהדיא לפי דבריהם. אלא אפילו להיש מפרשים דקאי אתינוק זבל וגולפא שהניחו אכסניא של מלך בבתים שחולקין לפי בני אדם. וכמו שפירשו התוספות נמי כך בשם רבי חננאל התם בדבור המתחיל אכסניא לפי פתחים וכו' דקאי אזבל שהניחו אכסניא איך חולקין ולא קאי אגביית הוצאה על אכסניא מכל מקום מוכח דגביית הוצאות אכסניא גובין לפי בני אדם דהא בהא תליא לפי שההוצאות על אכסניא הוא לפי בני אדם לכך ההכנסה מהם נמי מתחלקת לפי בני אדם אבל אי לא היתה ההוצאה של אכסניא לפי בני אדם ההכנסה מהם נמי לא היתה לפי בני אדם. והנך תרי לישנא דיש מפרשי' שהביא הרא"ש לא פלגי לענין דינא אלא בפירוש האיבעיא אבל תרוייהו סבירא להו שגובין ההוצאה שעל אכסניא לפי בני אדם. וכן משמע נמי מהרב בסמ"ע סימן קע"ב שמפרש דברי הרמב"ם והש"ע דהא בהא תליא כיון דגובין ההוצאה לפי בני אדם לכך מתחלקת נמי ההכנסה לפי בני אדם וא"כ מבואר מכל זה לכאור' דיש לגבות הוצאות אכסני' לפי בני אדם כך נראה לכאורה: אמנם אחר דקדוק אמיתי יתבאר אף כי האמת כן הוא שהוצאת אכסניא גובין לפי בני אדם אבל מכל מקום אין הדבר כמו שעולה לכאורה על דעת לומר דגובין מכולם בשוה אם דל אם עשיר: דהא ודאי ליתא דכיון דליכא סכנות נפשות באכסניא אין גובין אלא לפי הממון. והא דקאמר לפי בני אדם היינו לאפוקי לפי פתחים כדקמיבעיא ליה מעיקרא אבל לא שיתנו כולם בשוה אלא העשיר לפי עושרו והעני לפי עניו. וכמו שגובין ההוצאה על אכסני' כך מתחלקת ההכנסה מהם דהיינו הזבל וגולפא: ונראה לי דהכי דייקא לישנא דקתני לפי בני אדם ולא קאמר לפי הנפשות כדקאמר לעיל בשיירא שמהלכת במדבר דף ז' מחשבין לפי ממון ולא לפי נפשות וכו' אלא משום דהא דקתני הכא לפי בני אדם אינו לפי נפשות אלא לפי בני אדם כל אחד ואחד לפי עושרו. וקאמר לפי בני אדם לאפוקי לפי פתחי הבתים דאין גובין אלא לפי הממון של בני אדם דכיון דאין בו סכנת נפשות לא אזלינן אלא בתר ממון: דהכי כתבו בהדיא התוספות פרק קמא דבבא בתרא דף ז' אהא דתנן כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר וכולי כתבו התוספת בדבור המתחיל לפי שבממון וכולי וז"ל כיון דאין סכנות נפשות לא אזלינן אלא בתר ממון והכי נמי אמרינן פרק הגוזל בתרא שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון וכו' עכ"ל. וכן כתב הרא"ש התם. וכן פסק הטור ח"מ סימן קס"ג: וא"כ בנדון דידן שנתנו ממון למושל שלא יעשה אכסניא לבתי היהודים ואין בזה אלא הצלת ממון ודאי דאין גובין אלא לפי ממון דהרי אפילו חומת העיר כתב הרא"ש התם אם הוא בענין שהמלכים מתגרים זה עם זה ולוחמי' על העיר שיהיו להם בני העיר למס עובד גובין לפי ממון וכן כתב נמי הטור ח"מ סימן קס"ג אף על גב דאיכא התם מכל מקום קצת סכנות נפשות שהרי באין ללכוד העיר ולוחמים עליה וזורקים בחצים ובליסטיראות אל העיר ואיכא למיחש שיפול עליהם בלא מתכוין וגם שמא בבואם אל העיר יהיו הורגים במקצתן להטיל אימה ופחד עליהם אף על פי שאין באים להשחית העיר כיון שרוצים שיהיו למלך למס עובד מכל מקום אם יהיו הורגים במקצתן לא יהיה בזה השחתה לעיר אפילו הכי אין גובין אלא לפי ממון כיון דמתחלה אין באין על עסקי נפשות וכן שיירא ההולכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה קאמר התם בהגוזל דף קי"ז אמחשבין לפי ממון אע"גב דאיכא נמי קצת חשש סכנות נפשות דכיון שבאים לטרוף ולשלול שלל ודאי דמפחידים אותם בכלי זיינם לפגוע בנפשם אם יעמדו לנגדם ויש לחוש שיהיו הורגים באיזה מהם כדי להטיל אימה עליהם אפילו הכי אין מחשבין אלא לפי ממון כיון שאין באין אלא על עסקי ממון ולא על נפשות מכל שכן בנדון דידן בחילוק אכסניא לבתי היהודים דאין בזה חשש סכנות נפשות כלל ודאי דאין גובין אלא לפי ממון: וליכא למימר דבחילוק אכסניא לבתי היהודים איכא נמי קצת חשש סכנות נפשות אם לא יתנו לאנשי החיל כפי רצונם את אשר יבקשו יהיו פוגעי' בנפשותם או אם יבא עליו במחתרת ואדם בהול על ממונו ויבואו לידי סכנות נפשות הא לאו מילתא הוא דכבר הרגישו בזה התוספות התם בפרק קמא דבבא בתרא בדבור המתחיל לפי שבח ממון וכו' וכתבו וז"ל ואף על גב דאמרינן בפרק בן סורר דהבא במחתרת נידון על שם סופו ומפרש רבא טעמא בגמרא משום חזקה דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו וכו' אפילו הכי אין מחשבין אלא לפי ממון כיון דהגייס ברצונו אינו בא על הנפשו' דאם לא יעמדו לנגדם לא יזיקו לגופם הילכך לא חשיב סכנות נפשות וכו' עכ"ל. הרי נתבאר יפה דאפילו בשיירא ההולכת במדבר לא חשיב סכנות נפשות ולא דמי להבא במחתרת. ובתרומת הדשן סימן שמ"ה מייתי דברי הרא"ש והתוספות ומבארם באר היטב מילתא בטעמ' יעוין שם. ואם מכל שכן בנדון דידן בחילק אכסניא לבתי היהודים דחששא רחוקה הוא למיחש שמא יבא עליו במחתרת ומתוך כך יבא לידי סכנה דהא דחוששין לגניבות מאנשי חיל אינו אלא שיהיו חוטפים מהנמצא בבית בלא ראות. או כשיצאו בני בית לחוץ ישמט אחד מהם לחדר וכיוצא בזה אבל לא שיהיו חותרים במחתרת דאימת מלכות עליהם ודאי דליכא סכנות נפשות כלל אין גובין אלא לפי ממון: וכי תימא כיון דאלו היו מתחלקים לבתי היהודים היו מתחלקים לפי הבעלי בתים. או לפי הבתים. ולא לפי