צמח צדק הקדמון לב

ההיזק ויחזרו לתבוע היזקא אחרי כן מהם מההיא דאם האילן קודם קוצץ ברישא והדר נותנים לו דמים וכו' עכ"ל והרב בהג"ה ש"ע הביאו בטור ח"מ סימן קנ"ה סעיף כ"ב: הרי מבואר שהיחידים צריכים תחלה לסלק היזק דרבים ואחר כך ידונו עמהם הכי נמי בנדון דידן תחלה צריכין לסלק היזק דרבים ואחר כך ידונו וקל וחומר הוא דהשתא התם לא נשתתפו אותן יהודים מעולם בשום דבר עם אלו שדרים תחת הדוכוס ואפילו הכי צריכין לסלק היזקם וליסע לדור תחת הדוכוס מכל שכן בנדון דידן שכולם דרים בעיר אחת והם קהל אחד ונשתתפו לכל מילי דצבורא שצריכין תחלה לסלק היזקם ולהתפשר עם המושל שלא יעשה אכסניא בבתי היהודים ואחר כך ידונו היאך יהיו גובין: ואף על פי דהתם משמע דגם אותן היהודים שדרו תחת שרים הקטנים הם בחשש סכנה זו שיגרש אותם שכך אמר הדוכוס שהדין עמו שאינם יכולים לדור תחת שרים הקטנים אם לא ברשותו וכן כתב הרב ההוא וז"ל דומה בעיני כיון שביד הדוכוס לגרש כולם וכו' עכ"ל ואם כן דילמא דוקא בכי האי גונא כשגם הם בסכנה אז צריכים לסלק ההיזק אבל בעלמא לא מכל מקום הא מסיק לבסוף וכתב בהדיא וז"ל ומהכא יש להוכיח שאפילו אם לא היה בם סכנה כלל מכל מקום כיון שאחרים מסוכנים עבורם שהם רבים צריכים לסלק היזקם וכו' עכ"ל הרי מבואר דאפילו אם אין אותן יחידים בסכנה צריכים לסלק ההיזק של רבים שהם בסכנה: ועוד דהא הכא בנדון דידן נמי כולם בסכנה הם דאותן חששות שהם לרוב הקהל מגניבות וממיעוט משא מתן איכא נמי ליחידים שהם בעלי כיסים וטפי אית להו למיחש כיון שהן עשירים לכך נראה שנדון דידן דומה ממש לגזיר' הדוכוס ושצריכין היחידים לסלק היזק של רבים כמו התם: אין לחלק ולומר דילמא שאני התם דברי היזקא של הקהל שרוצה לגרש אותם אבל בנ"ד לא ברי היזקה שאינו אלא חשש היזק שמא יהיו גונבים מהם או שמא יצטרכו למעט במשא ומתן כדי שלא להתראות בפניהם הא לאו מילת' הוא דבנ"ד נמי ברי היזקא הוא דהרי זה אמת הוא שההוצאה של קהל בכלל אם יעשו אכסניא אצלם תהיה בכפלים מה שתהיה אם יתפשרו עם המושל דרך כלל. ועוד דחששות שחוששים מגניבות ומיעוט משא ומתן הוי ברי כל כך כמו התם בדוכוס דסתם גוי אנס הוא ומכל שכן איש חיל ההולך למלחמה ואי משום דספק הוא. הא גבי דוכוס נמי ספק הוא דעביד אינש דגזים ולא עביד. ובפרט במקום דאית ליה פסידא במאי דגזים כגון דוכוס זה אם יגרש אותם יהיה פסידא דידיה שהרי מהדר הוא אחר יהודים שיהיו תחת ממשלתו ודאי דיש לו הכנה מהם וטפי אית לאסתפוקי בדוכוס אם יגרש אותם כיון דהוה פסידא דידיה ממה דאית לאסתפוקי באנשי חיל מגניבה וממיעוט משא ומתן. ואפילו הכי צריכים היחידים ליסע תחת הדוכס כדי לסלק היזק דרבים הוא הדין נמי בנדון דידן צריכים היחידי' להתפשר עם המושל שלא יעשה אכסניא בבתי היהודים כדי לסלק היזקא דרבים: ועוד ראיה דצריכין היחידים להתפשר עם המושל כדי לסלק ההיזק של רבים מהא דתנן פרק קמא דבבא בתרא דף ז' כופין אותו לבנות לעיר חומה דלתים ובריח וכו' הובא בטור ח"מ ריש סימן קס"ג. והיינו משום שהוא צרכי העיר שיהיו נשמרים מנזק. הוא הדין נמי נדון זה לצורך העיר הוא שיהיו נשמרים מנזק של אנשי חיל מן גניבות ומיעוט משא ומתן וכו'. והרי התם כופין אפילו המועטים את המרובים כל שכן בנדן דידן שהוא בהפך שהמרובים רוצים לכוף למועטים ודאי שיכולים לכוף אותם שיתרצו המה להתפשר עם המושל שלא יעשה אכסניא בבתי' היהודים: ועוד ראיה דיכולים הקהל לכוף ליחידים בעלי כיסים שיתפשרו עם המושל כדי לסלק היזק דידהו מהגוים דמאי שנא מהא דאיתא פרק המקבל דף ק"ח זבן מגוי וזבין לגוי לית בה משום דינא דבר מצראץ זבן מגוי דאמר ליה ארי אברחי לך ממצרך זבין לגוי גוי ודאי לאו בר ועשית הישר והטוב הוא. שמותי ודאי משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי ליה מחמתיה וכו' והטור ח"מ הביא זה בסימן קע"ה ושם מייתי דעת הפוסקים בחלוקי דינים השייכים לזה וא"כ כיון דגוי אחד מיקרי ארי משום דסתם גוי אנס הוא ואפילו דאינו דר עמו ממש אלא שהוא מצרן שלו וצריך הוא לשלם היזקו מכל שלו אם הגוים הם שנים אי שלשה ודרים עמו בבית אחד ובחדר אחד ואין צריך לומר שהם אנשי חיל בעלי מלחמה ודאי דצריכין לסלק ההיזק ושמותי משמתינן להו עד דמקבלי לסלוקא היזקא דידהו: אין לחלק בין גוי הדר בקביעות והוא מצרן של יהודי דקבוע היזקא. לאלו אנשי חיל דלא קבוע היזקא דידהו. כיון שלא יהיו חונים אלא לימים או חדש. דאדרבא איפכא מסתברא דגוי הדר בקביעות והוא מעיר הזאת אימת השופט והשר עליו מה שאין כן איש חיל ההולך למלחמה דאין לו אימה כל כך וקשה לקבול עליו אם אין ראיה ברורה עליו דענוש יענש האיש ההוא הקובל על איש חיל בלא ראיה וזה ידוע הוא לכך חשש היזק דידהו יותר צריך סילוק מסילוק חשש היזק סתם גוי מצרן של ישר' לכך יכולין הקהל לכוף לאלו היחידים הבעלי כיסים שיתפשרו עם המושל שלא יעשה אכסניא אצל היהודים: וכדי שלא יהא בית מדרשי בטל בלא חידוש נראה לי לדייק מלשון הברייתא דהגוזל בתרא דכל היכא דאיכא למיחש יכולים לכוף את זה שיהיו מתפשרים ונסלק ההיזק אפי' אי ודאי צריכין להיות גובין אחר כך לפי הממון ואין הבעלי כיסים יכולין לעכב דתני התם בהגוזל בתרא דף קי"ז. תנו רבנן שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות וכו'. תו איתא התם תנו רבנן ספינה שהיתה מהלכת בים עמד עליה נחשול לטבעה והקילו ממשאה מחשבין לפי משאוי ואין מחשבין לפי ממון: ופירש רש"י אם השליך זה מאה לטרין זהב ישליך זה מאה ליטרין ברזל יש לדקדק מאי שנא בברייתא דספינה דקתני והקילו ממשאה היינו שכבר הקילו והשליך זה מאה ליטרין של זהב וקאמר דמחשבין לפי משאוי וכו' ובברייתא קמייתא דשיירא קתני שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון וכו' ולא קתני ונתפשרו. דכך הוה ליה למיתני ועמד עליה גייס לטורפה ונתפשרו כדקתני באידך ברייתא והקילו ממשאה. אלא נראה ליישב משום דאי הוה תנא ונתפשרו סלקא דעתך אמינא דוקא אם כבר נתפשרו דגלי אדעתייהו דניחא להו בפשרה שעשו ולא התנו שיהיו מחשבין לפי הנפשות התם הוא דגובין לפי הממון כיון שנתרצו מתחלה. כמו שכתב הטור ח"מ בשם הרמב"ם ריש סי' קס"א גבי בני חצר שאינם צריכין לסייע לציור וכיור אי גלה דעתו דניחא ליה בהא מגלגלין עליו את הכל הוא הדין נמי כאן אבל אי היו מוחים לכתחלה שלא יתפשרו אם רוצים לחשוב לפי ממון אפשר דהיו יכולין למחות דיכלו למימר דמזלייהו גרם שלא יהיו שוללים מהם כלל או לא כל כך. לכך לא קתני ונתפשרו לומר לך שלא תלוי מידי בנתפשרו כבר ותני סתמא ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון. והיינו שצריכים להתפשר ואין יכולים לעכב לכך לא קתני ונתפשרו: שאין הדבר תולה בנתפשרו כבר. אבל בספינה שרוצה נחשול לטבעה קתני והקילו ממשאה שכבר הקילו והשליך זה מאה ליטרין זהב משום דהתם דוקא כשכבר השליך זה מאה ליטרין זהב הוא דאין צריך זה להשליך אלא מאה ליטרין של ברזל. אבל לכתחלה יכול זה שיש לו זהב לכוף לאידך שישליך