צמח צדק הקדמון כט

כי אז ודאי דעת המלוה היה מתחלה אחר שיפרע לו שטר ראשון בזמנו וישאר לו שטר שני ושלישי קיים שיהיו לו נכסיו משועבדי' על אותן שטרות שנשאר עדיין בידו דאטו בשביל שיפרע לו שטר מחל לו השעבוד שבשאר שטרות בתמיה ודאי ופשוט הוא שיש לכל שטר ושטר יפוי כח ושעבוד בפני עצמו על נכסי הלוה ונוטל בכל אחד ואחד חלק בפני עצמו. ומכל שכן אם גם לא נעשו השטרות כאחד דאיכא תרתי דהשטרות לא נעשו כאחד מחוב אחד אלא בזמנים מתחלפים בזה אחר זה. וגם זמני הפרעון אינם כאחד אלא בזה אחר זה ודאי ופשוט הוא שיש לכל שטר ושטר שעבוד בפני עצמו ונוטל בכל אחד חלק בפני עצמו אלא אפילו אם נעשו כל השטרות כאחד מהלואה אחת. וגם זמן הפרעון של כל השטרות הוא שוה לזמן א' אפילו הכי יראה שיטול בכל שטר חלק אחד בפני עצמו משום שמתחלה לא עשה שטרות הרבה אלא בשביל שיהא לכל אחד שעבוד בפני עצמו. דאם לא כן למה עשה כן בתחלה וחלק חוב אחד לכמה שטרות דלא חייש אפשיטי דספרא. אף על פי שהלוה צריך ליתן מכל מקום יש לו לחוש על פסידא דלוה. וכל שכן הלוה עצמו למה עשה כן גם לא ניחא ליה לאיניש לאפושי שטרא עליו אלא על כרחיך שעשה כן מתחלה מפני כך כדי שאם לא יוכל לפרוע לכל בעלי חובות שיטול הוא בכל שטר ושטר בפני עצמו וא"כ שמתחלה נתכוון לכך ודאי דמועיל לו ונוטל בכל שטר ושטר חלק בפני עצמו: וראיה לזה דאמרינן דמועיל חלוקות שטרות בהלואה אחת להיות נחשב כל שטר ושטר בפני עצמו מהא דאיתא פרק המקבל דף ק"ד אמר רבא חדא עסקא ותרי שטרא פסידא דמלוה תרי עסקא וחד שטרא פסידא דלוה פירש רש"י חדא עסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה משום דסתם עסקא תילתא באגר לבעל הבית ופלגא בהפסד וכו' דאי לאו הכי מיתחזי כריבית וכו' הילכך מאן דיהיב עיסקא ב' חבילות בגדים במנה נכתוב שטר של מנה ואי מפסיד באחת מן החבילות מדמי הקרן מנ' ה' דינרין וישתכר בחבירתה ט"ו דינרין אין כאן חשבון להפסד לבד ולשכר לבד אלא נשתכר בפרגמטיא זו י' דינרין וישלמו תחלה החסירה בה' דינרין של ט"ו דינרין שהרויח בחבילה אחרת ועשרה דינרין הנותרים הן הן ריוח ויטול הנותן תילתא באגר והמקבל תרי תילתא ויטלו בעליו מאותן י' דינרין שליש שהן ג' דינרין ושליש. והמקבל יטול שני שלישים אי כתב עלייהו שני שטרות כל חבילה שטר של חמשים נמצא חשבון של כל אחד לבדו ויקבל עליו המלוה בהפסד החצי שהוא שני דינרים וחצי ובשכר של חברתה לא יטול אלא שליש דהיינו חמשה דינרים וכו' עכ"ל: הרי מבואר דאם הם תרי שטרא וחדא עסקא הוה פסיד' דמלוה דמיחשב כל חבילה וחבילה בפני עצמו ולמה כן והלא כיון דנתן ב' חבילות כאחד ראוי היה שיהא הכל חד ויתמלא ההפסד של חבילה זו מהריוח של חבילה אחרת אלא על כרחיך משום דאמרינן דלא לחנם עשה שני שטרות אלא משום כדי שיהא כל חבילה וחבילה עסקא בפני עצמו ויהא נחשב ההפסד של חבילה זו בפני עצמו והריוח של חבילה אחרת בפני עצמו וכן בהפך בתרי עסקא וחד שטרא מהני הא דעביד אתרוייהו חד שטרא כדי שיהא עסקא חדא אלמא בתר שטרי אזלינן אי הוי תרי שטרי הוי תרי עסקא. ואי הוה שטרא חד הוה עסקא חדא הוא הדין נמי בנדון דידן אף על פי שהלוה לו שלש מאות זהובים כאחת מכל מקום כיון דעביד ג' שטרי מהני ליה למיעבד כל שטר ושטר הלוא' בפני עצמו שיהא לו בכל שטר ושטר שעבוד בפני עצמו על נכסי הלוה כיון דמתחלה עביד ג' שטרי כדי שיהא לו בכל אחד ואחד שעבוד בפני עצמו מהני ליה כמו בעסקא חדא ותרי שטרי דהוי פסידא דמלוה מטעם זה דחלוקת שטרות מהניא שיהא נחשב כל שטר ושטר עסקא בפני עצמו: אבל אי הוה כמו דסלקא אדעתא למימר דמי שיש לו שטרות הרבה על לוה א' לא יטול אלא חלק אחד בכל השטרות כיון דנעשית הלואה כאחת לא הוי אלא חוב אחר: ולא מהני ליה חילוק שטרות. אם כן הוא הדין נמי בעסקא חדא דהיינו שנתן לו שני חבילות כאחת ראוי היה נמי שיהא הכל עסקא חדא אף על פי דעביד תרי שטרי ויתמלא ההפסד מהקרן של חביל' זו ברווחים של חבילה אחרת כיון דנתן שניהם כאחת לא הוה אלא עסקא חדא וחילוק שטרות מאי מהני. אלא ודאי כיון דמתחלה עביד תרי שטרי אמרינן ודאי אדעתא דהכי עביד תרי שטרי כדי שיהא נחשב כל שטר ושטר לעסקא בפני עצמו. הוא הדין נמי בנדון דידן מלוה שיש לו על הלוה כמה שטרות אמרינן כיון שמתחלה עשה עליו כמה שטרות מהלואה אחת ודאי אדעתא דהכי עביד כדי שאם ימצאו עליו בעלי חובות הרבה ולא יוכל לשלם לכולם שיטול הוא בכל שטר ושטר חלק בפני עצמו ומהניא ליה חילוק שטרות ונוטל בכל שטר ושטר חלק בפני עצמו: ואם לחשך אדם לומר דאיכא למידק איפכא דאין חילוק שטרות מועיל שיטול בכל שטר ושטר חלק בפני עצמו דאי מועיל לא הוה אמר רבא בחד עסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה משום דתרי שטרי משוה להו תרי עסקא דלעולם אימא לך חדא עסקא הוא כיון דנתן שתי חבילו' כאחת והא דעביד תרי שטרי היינו משום שאם יהיו עליו בעלי חובות הרבה ולא יוכל לשלם לכולם שיהא הוא נוטל בכל שטר חלק בפני עצמו ולא מפני שיהא כל שטר ושטר עסקא בפני עצמו. אלא ודאי דאין חילוק שטרות מועיל שיטול בכל שטר ושטר חלק בפני עצמו. ואם כן למה עביד תרי שטרי מהנך שתי חבילות שנתן כאחת לכך צריכין אנו לומר דעביד תרי שטרי כדי שיהא כל שטר ושטר מיחשב לעסקא בפני עצמו: הא ודאי לאו מילתא הוא משום דהא בהא תליא והיא היא דאם מהניא חילוק שטרי למיעבד מהנך שתי חבילות שנתן כאחת תרי עסקא הוא הדין נמי דמהני לענין גביית הלוה שיטול בכל שטר ושטר חלק בפני עצמו. וכן בהפך אי לא מהני לענין גבייה מהלוה שיטול בכל שטר חלק בפני עצמו. הוא הדין נמי לא מהני למיעבד תרי עסקא דמאי שנא וכיון דאמר רבא דחילוק שטרי מהני למיעבד מעסקא חדא תרי עסקא. הוא הדין נמי מהני חילוק שטרי למיעבד מהלואה אחת תרי הלואה ונוטל בכל שטר ושטר חלק לפני עצמו: וליכא להוכיח ממימרא דרבא פרק גט פשוט דף קע"ב עמוד א' דאפילו ביש למלוה אחד כמה שטרות על לוה שיש עליו בעלי חובות הרבה שזמנם שוה ואין ללוה לשלם לכולם שאינן נוטל בכל השטרות אלא חלק אחד מהא דאמר רבא התם האי מאן דנקט שטרא בר מאה זוזי ואמר שוויה ניהליה תרי בני חמשין לא משוינן להו מאי טעמא: עבדו רבנן מילתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה ניחא ליה למלוה כדי שיכוף לפורעו וניחא ללוה כי היכי דנפגום שטרי וכו'. ופירש רשב"ם כשיפרע נ' זוז נמצא שטר שביד המלוה פגום ולא יפרע אלא בשבועה ע"כ. והטור ח"מ הביא מימרא זו סימן נ"ג: ואי איתא דבשיש על לוה אחד כמה בעלי חובות שזמנם שוה ונא' מהם כמה שטרות ואין ללוה לשלם לכולם נוטל מלוה זה שיש לו כמה שטרות בכל שטר ושטר חלק בפני עצמו תיפוק ליה דלא משוינן למלוה אחד שטרי של מאה תרי חמשין חמשין שלא להפקיע זכות של שאר בעלי חובות דחיישינן דילמא יש על לוה זה עוד כמה בעלי חובות וזמנם שוה למלוה זה ולא יהיה ללוה לשלם לכולם ויטול מלוה זה חלק יותר מהראוי לו דהשתא שאין לו אלא שטר אחד ממאה לא יטול אלא חלק אחד וכשיהיו לו תרי שטרי בני חמשין חמשין יטול שני חלקים: