צמח צדק הקדמון כח

צריכין כולן לגבות מן הזיבורית ואמרינן דהוי כאלו כבר עשה כן הוא הדין נמי בנדון דידן כיון שקודם שבא לבית דין היה יכול ליתן כל שטר ושטר ליד אחר ואז היה גובה כל אחד ואחד חלק בפני עצמו בשטר שלו השת' נמי אמרינן רואין כאלו כבר עשה כן וגובה בכל אחד ואחד חלק בפני עצמו: וליכא למימר דילמא דוקא התם במי שלקח עידית ובינונית וזיבורית וכו' הוא דאמרינן כך דמצי למימר מהדרנא שטרי דזיבורית למריה ורואין אנו כאלו כבר נעשה וצריכין כולן לגבות מזיבורית משום דהתם סוף סוף לית להו פסידא שהרי מכל מקום גובים מזיבורית אבל כאן שרוצה להפסיד לבעלי חובות אחרים לגמרי בטענה זו דילמא לא אמרינן הכי כיון שכבר בא לבית דין ועדיין הם בידו כל השטרות תו לא מצי להפסיד זכות של בעלי חובות אחרים: דהכי משמע לכאורה ממה שכתבו התו' בכתובות בפרק שני דייני גזירות דף ק"ט אדין מי שאבדה לו דרך שדהו וכו' שכתבו התוספות התם בד"ה ורבנן סברי וכו' וז"ל אבל הא לא מצי למימר בחד דאתי מכח חד מזביננא ליה לארבעה דלא מצי לאשתעויי דינא בהדייהו שלא יכול להפקיע דינו על ידי מכירתו הואיל וקוד' שבאת לידו לא היה ראוי לומר כן וכו' והא דקאמר בפרק קמא דבבא קמא מכרן לאחד או לשלשה בני אדם כאחד פירש רש"י עידית בינונית וזיבורית כולן נכנסו תחת הבעלים וכו' ופריך וליתו כולהו וליגבי מעידית משום דא"ל אי שקליתו כדינייכו שקלית ואי לאו מהדרנא שטרי דזיבורית למרא וכו' אלמא התם אמרי' הך טעמא לכ"ע לא קשה מידי דהתם לית ליה פסידא לגמרי דהא גבו מזיבורית ולהכי מודה התם דמצי אמר מהדרנא שטרא למריה אבל הכא דאיכא פסידא לגמרי סבירא ליה דלא אמרינן מהדרנא שטרא למרייהו וכו' עכ"ל: הרי כתבו התוספות דדוקא היכא דליכא פסידא לאינך כגון בג' שדות שגובין מכל מקום מן הזיבורית הוא דמצי למימר מהדרנא שטרא למריה אבל לא היכא דאיכא פסידא לאחר כגון במי שאבדה לו דרך שדהו ומקופין לו ד' שדות והם ביד חד דאתי מכח חד דלא מצי למימר מזבננא לאחרים כיון שעל ידי כן יפסיד אידך דרך שלו ואם כן הוא הדין נמי בנדון דידן כיון שעל ידי טענה זו דמצי למסור שטרותיו לידי אחרים יפסידו שאר ב"ח שמא לא אמרינן דמצי למימר כך מסרינא שטר לאחרינא: הא ודאי לאו מילתא הוא דאדרבא משם ראיה לנדון דידן דמצי למימר מסרינא שטרא לאחרינא אף על פי שעל ידי כן יהיה הפסד לאחרים כאשר באמת מייתי הרא"ש ראיה מהתם לדין מכרן לג' בני אדם וכו' עידית ובינונית וזיבורית דכולן גובין מזיבורי' דמצי למימר מהדרנא שטרא דזיבורית למריה יעויין שם בהרא"ש פרק קמא דבבא קמא: והיינו משום דהא דכתבו התוספות התם בפרק שני דייני גזירות דהיכא דאיכא פסידא לאחר לא מצי למימר מזבנינא לאחרים אינו אלא היכא שכבר היה לאותו אחר זכות בגווה וזה רוצה להפסידו בטענה דמזבנינא לאחרים התם הוא דאמרינן דלא מצי למימר כך לאפוקי זכות דחבריה מה שהיה לו כבר כגון מי שמקיפין לו ד' שדות ואבדה דרך שדהו ואלו ד' שדות הם ביד חד דאתי מכח חד הרי לזה הי' כבר דרך בודאי בא' מן הד' שדות כיון שהיו ביד אחד וגם עתה יש לו דרך עליו בודאי כיון שכל ד' שדות הם בידו אלא שרוצה להפקיע זכותו ולהפסידו במה שרוצה למכור אלו ד' שדות לד' בני אדם התם הוא דאמרי' כיון דאית ליה לאידך פסידא על ידי כן לא מצי למימר כן להפסיד' מזכות שהיה לו כבר כיון שקודם שבא לידו לא היה ראוי לומר כן. ולא דמי להא דריש פרק קמא דבבא קמא במכרן לג' באחד וכו' דכולן גובין מזיבורית משום דמצי למימר מהדרנא שטרא דזיבורית למריה דהתם שאני דלית להו פסידא דהא גובים מכל מקום מזיבורית. מה שאין כן מי שמקיפין לו ד' שדות דאית לזה פסידא מזכות שהיה לו כבר. אבל היכא שגם מתחל' לא ה"ה לאידך זכות בגווה כגון בחד דאתי מכח ד' שהיו אלו ד' שדות ביד ד' בני אדם שאז לא היה לו דרך על שום אחד מהם דכל חד מדחי ליה ועתה הם ביד חד מצי האי למימר מהדרנא שטרא למרייהו אף על פי שעל ידי טענה זו מפסיד זה לגמרי לית לן בה כיון שגם מתחלה לא היה לו שום זכות וזה מבואר בהדיא מתוך ביאור דברי התוס' התם בפרק שני דייני גזירות. דף ק"ט יעוין שם: ואם כן הוא הדין נמי בנדון דידן כיון שמתחלה היה זה יכול ליתן כל שטר ממרמ"י בפני עצמו ליד אחר ולא היה שום זכות לבעלי חובות אחרים לעכב על זה כיון שעל דעת כן נעשו השטרי ממרמו"ש כדי שיוכל ליתננו לידי אחרים ואלו היה נותנם לאחרים היה כל אחד גובה בשטרו חלק בפני עצמו השתא נמי יכול הוא להעמידו בזכות שהיה לו קודם לכן אע"פ שעל ידי כן יפסידו אחרים כיון שגם מתחלה לא היה להם זכות בזה כמו בד' שדות שהם ביד חד דאתי מכח ד' ואף על פי שעדיין לא נתן השטרות לידי אחרים ובא לבית דין ועדיין הם בידו לית לן בה דרואין אנו כאלו כבר עשוי. כמו שכתב הרא"ש פרק קמא דבבא קמא. והטור ח"מ סימן קי"ט: ולא דמי להא דמייתי הטור ח"מ סימן מ"ה בשם אביו הרא"ש ז"ל בדין שטר שהרחיקו העדים שני שיטין והובא לפני בית דין קודם שמלאוהו בקרובים דפסול הוא דכיון שנראה פסולו בבית דין שוב אין לו תקנה וחולק על הר"ר יונה שכתב דמילתא בלא טעמא הוא אלא נראה לי דסברא מעלייתא הוא. ואמאי לא אמרינן נמי התם דכיון שהיה יכול למלאות השטר בקרובים קודם שבא לבית דין רואין אנו כאלו כבר נעשה דהתם שאני דמתחל' שנעשה השטר ההוא שלא כדין שהרחיקו העדים שני שיטין התם הוא דפסלינן לשטרא דאלמוה רבנן לתקנתייהו והכי כתב הרא"ש בהדיא בפרק גט פשוט והביאו הרב ב"י. וז"ל ונראה לי דסברא מעלייתא היא דהחכמים פסלי שטר לעשותו מעיקרא משום חשש זיוף. ואם בא לפני בית דין ולא נעשה בו זיוף היה ראוי להכשיר אלא דאלמוה חכמים לתקנתם ואמרו דכיון דלא נעשה כתיקון חכמים חספא בעלמ' הוא מ"מ הכשירוהו אם מלאוהו בקרובים ואם הובא לפני בית דין בלא מילוי קרובים צריכין בית דין לפוסלו לחזק תקנתם וכו' עכ"ל. הרי כתב בהדיא דמן הדין היה ראוי להכשיר אלא דאלמוה חכמים לתקנתם שלא להרחיק העדים שני שיטין מן השטר ונעשה השטר הזה מתחלה בפסול לכך כיון שנראה פסולו בבית דין אין להכשירו. אבל בנדון דידן שיש לזה כמה שטרות על הלוה וכל השטרות שלו נעשו כדין ולא עביד שיהא שלא כתקון חכמים והיה יכול ליתן כל שטר ושטר ליד אחר קודם שבא לבית דין מודה גם הרא"ש ז"ל דגובה בכל אחד ואחד חלק בפני עצמו משום דבכי האי גונא לא מיקרי נראה פסולו בבית דין דאין כאן שום פסול אלא שנראה לבית דין שכל השטרות הם בידו מכל מקום כיון שקודם שבא לבית דין היה יכול ליתן כל שטר ושטר ליד אחר רואין אנו כאלו כבר עשוי: ועוד נראה דשפיר דמי שזה שבידו שטרות הרבה על הלוה יטול בכל שטר ושטר חלק בפני עצמו משום דהא מסקינן בפרק מי שהיה נשוי דף צ"ג אם יש על הלוה כמה בעלי חובות לזה מאה ולזה מאתים ולזה שלש מאות ואין לו כדי לשלם לכולם נוטלין כולן בשוה וכמו שכתב הטור ח"מ סימן ק"ד משום דמתחלה היה דעתו של המלוה ממאה שיהיו לו משועבדים נכסי הלוה על מאה שלו כמו לזה של מאתים או של שלש מאות וכיון דהכי הוא לכך לא מיבעיא אם אלו ג' או ד' שטרות שהם ביד המלוה על לוה אחד אין זמן פרעון של כולן שוה אלא בזמנים מתחלפים פשיטא שיש לו ליטול בכל שטר ושטר חלק בפני עצמו