צמח צדק הקדמון כז

בעל תוספת י"ט אשר להו הוו נהירין שבילי דרקיע ובקיאי בסוד העבור הוקשה להם לשנות המנהג והניחו לישראל מנהגן שיהיו מונים השעות מתחלת הלילה ואיך יפצו פה הנך דשבילין דנהו"ר דיע"ה לא נהירין להו ורוצים לשנות מנהגן של ישראל לא תהא כזאת בישראל. על כן מנהגן הוא עיקר לחשוב השעות שוות וימים ולילות שוות כיומא ניסן ותשרי והיינו שמתחילין למנות מתחלת הלילה וכל י"ב שעות מיקרי לילה. וכל י"ב שעות מיקרי יום. ואין חילוק בין ימים ולילות ארוכים שאפילו בתמוז שהלילות קצרים חושבין מתחלת הלילה י"ב שעות מיקרי לילה. אף על פי שהאיר השחר מיד אחר שש שעות מכל מקום מיקרי לילה עד י"ב שעות. וכן בטבת אף על פי שהלילות ארוכים חושבין מתחלת הלילה י"ב שעות מיקרי לילה. ומאז והלאה מיקרי יום אף על פי שלא האיר השחר אלא ג' שעות אחרי כן מכל מקום מיד אחרי י"ב שעות מיקרי יום: הנראה לע"ד על פי הסכמת גדול האחרוני' כתבתי: שאלה ט"ו הלכה רווחה היא בישראל אם נמצאו על לוה אחד כמה בעלי חובות שיש להם עליו כתיבת ידו שקורין שטר ממרמ"י כאשר נוהגין האידנא בארצות הללו לעשות שטרות כאלו ואין לו כדי לשלם לכולם שמן הדין נוטלין כולן בשוה כהסכמת הפוסקים. הביאם הטור ח"מ סימן ק"ד ויש לאחר כמה שטר ממרמי"ש נוטל זה בכל שטר ממרמ"י וממרמ"י חלק בפני עצמו והיינו שחולקין נכסי הלוה לפי מנין השטרות ולא לפי מנין אנשים וכזה אירע פעמים רבות כשהייתי דר בק"ק קרקא ופסקו כל כתות הדיינים כך וכן פסקו נמי הירידים דלובלי"ן ויערסל"ב ששם מתקבצים מארצות הרחוקות ונבררים הדיינים מכל קהלות גדולות דברו הנביאים פה אחד שחולקין בין הבעלי חובות לפי שטרי ממרמי"ש ומי שיש לו הרבה ממרמי"ש נוטל הרבה חלקים וגם אני הייתי סניף אל כתות הדיינים בקראקא וגם לפעמים על הירידים הנזכרים ופסקנו כך ורגילים להיות על הירידים רוב ראשי ישיבות ומורי הוראה וגדולי חקרי לב בעלי תורה וידעו ושמעו מפסק זה ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף על זה רק כי מקרוב שמעתי שחכם אחד גדול בדורינו לא פסק כן ועשה חלוקה בנכסי הלוה לפי מנין אנשים וזה שהיה לו הרבה שטרי ממרמי"ש לא נטל אלא חלק אחד ובפירש אמר דהנך דייני דלא פסקי הכי לאו שפיר עבדי ע"כ אמרתי לברורי מילתא דא דהדין דין אמת דחולקין לפי השטרות ומי שיש לו שטרי ממרמי"ש הרבה נוטל חלקים הרבה ודלא כדעת החכם ההוא: ותחלה אבאר ענין שטרי הממרמי"ש איך ומה הוא והיינו שהלוה חותם עצמו באמצע דמגילתא ובמעבר לדף נגד החתימה ממש כותבין סך החוב והזמן פרעון וזהו נקרא שטר ממרמ"י ויש לשטר זה כל תוקף וכל הנאמנו' לגבות מהלו' רק שאין טורפין בו ממשעבדי וגם אין לשטרות אלו קדימה זה על זה אף על פי שזה מוקדם לזה אלא יד כולם שוה לגבות ממנו ונהגו בזה התגרים והסכימו עמהם חכמי הארצות מפני שיש בזה תקנות השוק שבעל השטר ממרמ"י יכול ליתן לשטר זה לאחר בפרעון חובו או יכול למוכרו ואינו צריך לא כתיבה ומסירה ולא הרשאה אלא מי שבידו שטר ממרמ"י יכול לגבות מהלוה גם אחר שבעל השטר מכר לשטר זה שוב אינו יכול למחול דפקע זכותיה לגמרי כיון שלא נזכר שם המלוה בשטר זה ולפעמים חותם הלוה עצמו בשטר כזה ומוסר אותו ליד שלוחו או ליד סרסור והוא לוקח סחורה מאחרים בהקפה או לוה מעות על שטר ממרמ"י זה ואין הלוה יודע מי הוא המלוה שלו אלא כל מי שיוציאנו אחר כך עליו ישלם לו זהו ענין שטר הממרמי"ש: וכיון דהכי הוא ודאי דשפיר דמי שזה שיש לו הרבה שטרות ממרמי"ש על לוה זה שאינו יכול לשלם לכולם יטול חלקים הרבה דמהי תיתי לומר שלא יטול אלא חלק אחד אי משום כיון שהדין הוא שאם יש על זה ג' בעלי חובות א' ממאה ואחד ממאתים ואחד משלם מאות ואין לו לשלם כולם נוטלין כולן בשוה משום דאמרינן דכך נשתעבדו כל הנכסים לזה של מנה כמו שנשתעבדו לזה של מאתים וכן של שלש מאות כדאיתא בפרק מי שהיה נשוי דף צ"ג וכמו שכתב הטור ח"מ סימן ק"ד הוא הדין נמי אם יש לזה כמה שטרות ולזה אין לו אלא שטר אחד אמרינן כך נשתעבדו לזה כל הנכסים בשטר אחד כמו לזה בכמה שטרות ולכך לא יטול זה רק חלק אחד אף על פי שיש לו כמה שטרות: הא לאו מילתא הוא דאפילו אם תמצא לומר דהוה סברא לומר כך בשאר שטרות היכא דנזכר שם המלוה בשטר מכל מקום גבי שטר ממרמ"י אינו כן דשטר הממרמ"י שנוהגין בה התגרי' שאין נזכר בו שם המלוה שאני משאר שטרות שנזכר בהם שם המלוה דכיון דעיקר שטר ממרמ"י כזה הוא מפני תקנות השוק כדי שיהא בעל השטר יכול ליתנו לשטר זה לאחר בפרעון חובו או שיהא יכול למוכרו לאחר בלא הרשאה ובלא כתיבה ומסירה ואדעתא דהכי נשתעבד הלוה תחלה בשטר הממרמ"י שיהא יכול לגבות ממנו כל מי שיוציא עליו אח"כ שטר זה הרי היה דעת המלוה והלוה מתחלה שכל שטר ממרמ"י וממרמ"י בפני עצמו יגיע ליד אחר ואם כן נשתעבדו כל נכסי הלוה לכל שטר ממרמ"י וממרמ"י בפני עצמו כיון שמתחלה אסיק אדעתיה שכל שטר ושטר יהיה ביד אחר בפני עצמו ויהיה לו שעבוד על נכסי הלוה: ולא דמי לשאר שטרות דנזכר בהם שם המלוה דאפשר לומר סברא זו דלא יטול אלא חלק א' בכל השטרות כיון שהם ביד אחד משום שכך נשתעבדו כל נכסי הלוה לזה שאין לו אלא שטר אחד כמו לזה שיש לו שטרות הרבה אבל בשטר ממרמ"י דמתחלה נעשה כדי ליתן כל שטר ושטר בפני עצמו ליד אחר ודאי דנשתעבדו נכסי הלוה לכל שטר ושטר בפני עצמו: עוד נראה לומר דשפיר דמי שזה שיש לו שטרות ממרמי"ש הרבה יטול חלקים הרבה לפי שטרותיו דכיון שמתחלה נעשה שטר זה סתם שלא נזכר בו שם המלוה כדי שיכול ליתנו לאחר בפרעון חובו או שיהא יכול למוכרו או ליתן לאחר ואילו היה נותנו לאחר קודם שבא לבית דין לגבות מזה היו גובים בכל שטר ושטר חלק בפני עצמו השתא נמי אף על פי שכבר בא לבית דין ועדיין כל השטרות הם בידו ולא נתנם לידי אחרים גובה בכל שטר ושטר חלק בפני עצמו דכל מה שהיה יכול לעשות רואין כאלו כבר נעשה: וראיה. לזה ממה שכתב הרא"ש בפרק קמא דב"ק בדין מי שהיה עליו בעל חוב וכתובת אשה ונזיקין והיה לו עידית ובינונית וזיבורית וכו' והביאו הטור ח"מ סימן קי"ט שכתב וז"ל ואם קנאם כאחת או שלקח עידית באחרונה אם המוכר עדיין חי כולן צריכין ליקח מהזיבורית שאנו רואין כאלו החזיר למוכר שטר של הזיבורית בכתיבה ומסירה ונמצא בידו בני חורין וצריכין כולן לגבות ממנו ולאו דוקא שיחזיר לו שדה זו אלא אפילו שדה אחרת ואפילו אם יתננה לו במתנה או אפילו מטלטלי רק שימצאו לו שום דבר לגבות ממנו אין לגבות מן הלקוחות ואינן יכולין לומר לכי תהדר דכל מה שיכול האדם לעשות רואין אנו כאלו היה כבר עשוי וכתב א"א הרא"ש ז"ל אפילו אי לא טען אנן טענינן ליה וכו' עכ"ל הרי מבואר אף על פי שכבר קנה זה ג' שדות והם בידו ולקח עידית באחרונ' שהיה מן הדין לגבות מן העידית אפילו הכי כיון שיכול לחזור ולמכור הזיבורית למוכר שלו שהוא הלוה