צמח צדק הקדמון כד

כשאין לה ברזא והיא עומדת בין הכרמים ולא בביתו של גוי אפי' הכי אסור לקנות ממנה אם הוא במקום שעושין יין בין הכרמים ודרכן למשוך שם יין צלול מן הגיגית ולא דמי לגיגית בין הכרמים פה עיר ניקלשפורג שפה אין עושין יין בין הכרמים ואין דרכן למשוך יין צלול כלל בין הכרמים כמו שביארתי למעלה: ואין להתיר במקצת קהלות לקנות מגיגית שבין הכרמים כשאין לה ברזא אף על פי שהוא במקום שעושין יין בין הכרמים ודרכן למשוך יין צלול מגיגית דרך הסל מטעם שרוב מחייתן בכך והגוים אינם רוצים למכור מיד כשדורכים הענבים אי משום שעדיין לא יצא השער. או משום טעם אחר והרי זה להם כאי אפשר ושמא בכי האי גוונא לא אסרו מספק דשמא המשיך ויש לדמות זה להא דתנן בפרק קמא דע"ז מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים מוכרין וכו' ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה וכו' וקאמר בגמרא התם דף ט"ו. רב הונא זבין האי פרה לגוי אמר ליה רב חסדא מאי טעמא עביד מר הכי. אמר ליה אימור לשחיטה זבנה וכו': וכתבו התוספות התם בדיבור המתחיל אימור לשחיטה זבנה וכו'. וז"ל ועל כן יש לתמוה במה אנו סומכין עתה למכור עגלים וסייחים לגוים: וגם אסוסים נמי יש לתמוה וכו'. וי"ל דלפי מסקנת התלמוד וכו' מיהו מאותם שרגיל לשכור לגוים קשיא וי"ל דודאי הא דאסור למכור בהמה טמאה היינו בימיהם שהיו הרבה יהודים ביחד ואם היה לו לאדם בהמה שאינו צריך לה היה מוכרה לחבירו ולא היה מפסידה. אבל עתה מה יעשה שלא ימצא למכור יפסידנה ולכך כתבו הגאונים שבגולה היתר בדבר. וכה"ג איכא לקמן דפריך אי הכי אפילו חיטי ושערי נמי לא. ומשני אי אפשר ה"נ אבל כאן כיון דאי אפשר שרי וכו' עכ"ל התוספות. ופירש רש"י התם בגמרא אי אפשר בלא איבה הכי נמי וילפי התוספות מהתם כל שאי אפשר כגון דאיכא פסידא נמי שריא. והטור י"ד הביא כל זה בסימן קנ"א. הרי מבואר כיון דאיכא פסידא אי לא מזבין לגוי מיקרי אי אפשר ושרי למכור לגוי בהמה טמאה הכי נמי בנדון דידן כיון דרוב מחייתן בכך ואי לא שרית להו למיזבן מגוי ענבים דרוכים יהיה להם פסידא מיקרי אי אפשר ושרי למיזבן כל זמן שלא ידעינן בודאי שהמשיך. ואף על גב דמסיק התם בתוס' בשם רבינו ברוך שאין להתיר מטעם זה אלא כשקונה הסוס לצורך עצמו ונמלך עליו למוכרו דאם לא ימכרנו יפסיד אבל ליקח סוסים למוכרם כדי להרויח אסור דלא יקח ולא יפסיד וכן כתב נמי הטור בשמו. ואם כן היאך יכולים למילף מזה להתיר לקנות' לכתחלה מ"מ אפשר לומר כיון דהתם שרי בדיעבד יש להתיר הכא בנדון דידן אפילו לכתחלה כיון דרוב מחייתן בכך הוי להו כדיעבד ובסוסים דלא התירו אלא בדיעבד מיירי דאין רוב מחייתן בכך הא לאו מילתא הוא. חדא דנראה לומר שזה שאסרו לקנות מגיגית דרוכה העומדת בבית גוי במקום שדרכן למשוך יין צלול מהגיגית אסרו אפילו בדיעבד אף שמפסיד כגון שכבר קנה ענבים דרוכים ואחר כך נודע שעמדו בבית הגוי הרי הם בחזקת איסור. אף על גב דמלשון הטור י"ד בסימן קכ"ג משמע דאינו אסור אלא לכתחלה שכתב וז"ל וגיגית מלאה ענבים דרוכים עומדת בבית הגוי אסור לקנות ממנה שמא המשיך ממנה וכו' עכ"ל. הרי הלשון אסור לקנות ממנה וכו' משמע דלכתחלה אסור לקנות ממנה. מכל מקום נראה לדינא דאפילו בדיעבד נמי אסור כיון שדרכן לימשך ממנה דרך סל שמעמידו לתוך הגיגית ולא דמי לבדיקת הריאה דצריכה בדיקה לפי שהסירכות מצויות בה אפילו הכי הסכמת הרבה מפוסקים דבדיעבד אי ליתא לריאה לקמן למיבדקה דמותרת הבהמה לאכול. הביאם הרב ב"י בטור י"ד סימן ל"ט לפסק הלכה דשאני בדיקת הריאה דאף על גב דשכיחי סירכות מכל מקום רובן לית להו סירכות אלא שחששו למיעוט דשכיחי והוצרכו בדיקה לכך ס"ל למקילין דאזלינן בדיעבד בתר רובא. וגם מסתברא טעמיה דרש"י שכתב אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזקנה בטריפה לכך יש להתיר בדיעבד אבל בנדון דידן ענבים דרוכים שעמדו בבית הגוי שדרכן לימשך בהם יין צלול והכל עושין כן ודאי דאפילו בדיעבד יש לחוש לזה כיון שדרך כולם לעשות כן: ומכל שכן לדידן שנוהגין גם בריאה כאותן פוסקים דסבירא להו דאפילו בדיעבד לא מקלינן אלא בגדיים וטלאים דלא שכיח בהו סרכות כולי האי אבל לא בשאר בהמות כמו שכתב הרב בהג"ה ש"ע סימן ל"ט ודאי דיש לאסור בענבים דרוכים שעמדו בבית גוי אפי' בדיעבד כמו בריאה: ולא דמי נמי להא דהביא הרב בהג"ה ש"ע בסימן קי"ד בדין כבשים שדרך לפעמים שנותנין בהם יין וכולי דתלינן לקולא שמא לא ערבו בו כל זמן שלא ידעינן בודאי שערבו בו דהתם שאני שהרי אפילו לכתחלה שרי לקנות מגוי והיינו משום דהתם מיירי שידוע הוא שגוי אחד אינו מערב בו יין ואין אנו יודעין איזה תלינן לקולא לומר על כל אחד שזהו שאינו מערב וילפינן ממחבואה אחת שמצלת על כל הנשים אבל בנדון דידן אין שום גוי ידוע שאינו ממשיך יין צלול אלא אדרבא כולן דרכן לימשך ודאי דאסור אפילו בדיעבד: והא דנקט הטור י"ד וז"ל אסור לקנו' ממנה וכו' עכ"ל דלשון זה משמע דדוקא לכתחלה הוא דאסור אפשר לומר דלרבותא דסיפא נקט לשון זה דכשחתם הגיגית שרי אפילו לכתחלה לקנות ממנה: ועוד אפילו אם תמצא לומר דלישנא דהטור דייקא דדוקא לכתחלה הוא דאסור לקנות ממנה אבל בדיעבד שרי וכדמשמע נמי מלשון הרב ב"י שכתב בש"ע וז"ל ענבים דרוכים וכו' יש לאסור וכו' עכ"ל משמע מלשון זה שכתב יש לאסור היינו דוקא לכתחלה מכל מקום מסתברא לומר דבימיהם אף על גב דדרכן היה לימשך מגיגית ההם מכל מקום לא היה דרכן כל כך כמו האידנא דהאידנא איכא חזקה טובא שכבר משכו ממנה יין צלול כיון שהכל עושין כן שמיד אחר שנתנו ענבים דרוכים לגיגית ההיא שעומד' סמוכ' לגת שתחת הקורה מעמידין סל לגיגית ההיא שהיין מסתנן לתוכו ושואבין יין צלול מתוכו ואילו היה גם בימיהם דרכן כך כמו האידנא ודאי דלא היו מתירין אפילו בדיעבד דטפי איכא למיחש בכי האי גונא לחששא שכבר משכו ממה שיש לחוש במפקיד יין ביד גוי דהתם אין היין של הגוי אפילו הכי חיישינן שמא להנאתו שתה ואסרינן אפילו בזמן הזה דלאו עובדי ע"ז הן משום דחשדינן אותו שמא להנאתו שתה ממנו ואפילו בדיעבד אסרינן מכל שכן בגיגית שדרכן לימשך ממנה והיא שלו וצריך לימשך לצורך מלאכתו שיש לאסור אפילו בדיעבד. ועוד נראה לומר דאפילו אם תמצא לומר דלישנא דהטור דייקא שענבים דרוכים בבית גוי לא אסרו אלא לכתחלה אבל לא בדיעבד מכל מקום לא מסתבר להקל כל כך ולומר שיהא מותר לקנות אפילו לכתחלה במקצת מקומות ולמיחשב להו כדיעבד כיון שרוב מחייתן בכך למהוי כאי אפשר להו דכולי האי ודאי לא מקלינן משום דאין זה מיקרי אי אפשר דהרי אפשר להו לקנות מן הגוים מיד כשכותשין הענבים בכלי שאינו רחב שקורין טרעטשא"ף שאין דרכן לימשך מכלי ההוא אלא ממלאין ממנו לגיגית אף על פי שאין הגוי' רגילים למכר באותו זמן כיון שעדיין אינם יודעים השער מכל מקום אם יהיו יודעים שאין הישראל רשאי לקנות אלא כל זמן שהוא בתוך הכלי ההוא ולא אחרי כן כשהורק לתוך הגיגית ודאי שיהיו מוכרים להם סתם על סמך השער שיצא אחר כך. כמו שעושין פה ק"ק ניקלשפורג ואפילו במקום שאין רשאין לזוז היין מבין הכרמים עד אחר נטילת המעשר לשררה מכל מקום יכולים לקנות ולחתום הגיגית לכך נראה דודאי אסור לכתחלה לקנות מגיגית ענבים דרוכים שהיא ברשות גוי במקום שדרכן לימשך יין