צמח צדק הקדמון ריט

קונטרס אחרון מבן המחבר ה"ה דגאון הגדול האלוף התורני המופלג כמהר"ר יהודא ליווא נר"ו יזרח ר"מ ואב"ד דק"ק ניקלשבורג וכל הגליל יכוננה עליון אמן: מלקוטי בתר ליקוטי מה שנמצא מהתשובות ומן הגהות בן המחבר הרב ז"ל באשר על פי סיבת הגירוש ווינ"א נאבדו כולם על הבי דואר חבל על דאבדין וכו' ובשביל כן הנמצא אינו נדפס במקומו מה ששייך לכל סימן וסימן אבל יגעתי ומצאתי המאמין יאמין והנמצא ימצא בתוך המפתחות וחדושי הרב הנ"ל מה שנשאל לפניו ממה שהביא הגאון המחבר ז"ל: זה שייך לסימן י"ג אחר דהגיה אבל בלימוד הישיבה העליתי מתוך התוס' שם במסכת בבא קמא דף י' בדבור המתחיל שהשור חייב בו פסולי המוקדשין וכו' נמי מוכח דמת גוי אסור בהנאה ומה שאמרו התוספות ובלאו הכי לא קשיא מידי דמאי דפרישית לעיל וכו' דההיא שריא בהנאה הכי פירושו דהתוספות מפרשי' סוף דף ט' בד"ה מה שאין כן בבור וכו' על קושיא למה לי שור ולא אדם תיפוק ליה מעליו ולא על אדם ויש לומר דאיצטרך שור ולא אדם לעבד שנפל בתוכו או גוי הקנוי לישראל וצריך לומר טעם מאיזה טעם דצריך לימוד בפני עצמו לגוי ועבד הרי נמי אדם הוא אלא דהוה אמינא לפי שעבד וגוי הקנוי לו הוא ממונו ולחייב עליהם לכך צריך שור ולא עבד וגוי לפי זה אי לאו שור ולא אדם היה ה"א דישראל וגוי אינם שוים דעל ישראל פטור ועל גוי הקנוי שהוא ממונו חייב לפי זה צריך לומר דמותר בהנאה מת גוי הקנוי לו מכח שהוא חייב לשלם לכך צריך לשור, ולא אדם דשווים המה גוי וישראל ולפי קושית התוספות בד"ה שהשור וכו' דלא לכתוב שור ולא אדם באותו הוה אמינא ישראל וגוי אינם שוים ומותר בהנאה ובאמת נלמד שם שם דאסור בהנאה לכך מפרשי ובלאו הכי לא קשיא דלא ליכתב שור ולא אדם למאי דפרישית וכו' דהיה ה"א דשריא בהנאה אך מכח שור ולא אדם מוכח דאסור בהנאה: הג"ה זה שייך בסוף סימן כ"ט הנה מה שאמר א"א מ"ו ז"ל ששמע מהרב הגדול מהרר"ש וכו' שיש להתיר הבר אווזות וראייתו מקושית הגמרא מאי טעמא וכו' ולדעת הרמב"ם ז"ל כלאים דאורייתא הוא טהור וטמא אף כי אין משיבין וכו' מכל מקום ללמוד אני צריך דמה שכתב הרמב"ם כלאים דאורייתא הוא טהור וטמא הוא בפרק ט' מהלכות כלאים היינו לענין מלאכה דנלמד מלא תחרוש וכו' אבל לענין הרבעה הוי כלאים דוקא שני מינין וכך פירש"י בפרק דבכורות דף י"ב והכי מייתי תוספות בפרקא קמא דקדושין דף ג' בד"ה לא לחיה ולא לבהמה והרמב"ם מייתי אבל אווז ואווז הבר הוי כלאים גבי דיני הרבעה יעויין שם לפי זה שפיר קמתקיף רבא מאי טעמא וכו' דבהרבע' הוי כלאים דוקא שני מינין ואווז ואווז הבר הוי מין אחד אבל יכול להיות שאעפ"י שהם מין טמא ומין טהור מכל מקום המה מין אחד וליכא כלאים גבייהו ומתרץ הגמרא אלא אמר רבא זה ביציו וכו' דהוו שני מינין ודו"ק לפ"ז אין להוכיח להיתרא: בסימן ל' קודם אמנם שייך הג"ה זו ולע"ד לאותן הפוסקים דסברי דאף בשאר איסורים אמרינן איידי דטריד לפלוט ציר אינו בולע שום דבר לפי זה אם הוא תוך י"ב שעות ודאי סגי בהדחה בעלמא: בסימן ל"ה אחר סימן רמ"ו קודם אף על גב שייך הג"ה זו לפי הטעם שצוותה התורה למען ינוח וגו' הוא משום שביתה אפשר מועיל הפקר דכתיב שורך וגו' דוקא שורו אבל אליבא דתוספ' בפרק כל כתבי דף קכ"ב בשם מכילתא יכול לא יניחנו תולש ולא יניחנו עוקר תלמוד לומר למען ינוח ואין זה נייח אלא צער ע"כ. והרב ר"ע מברטנורא מפרש במסכת שבת במשנה אין שורין וכו' הטעם שציותה התורה למען ינוח וגו' משום צער בעלי חיים וצער ב"ח דאורייתא דגמרינן מעזוב תעזוב וליכא חילוק בין שלו לשאינו שלו לפי זה ודאי אינו מועיל הפקר שהוא מפקיר בשביל המלאכה דצער בעלי חיים מכל מקום איתא: בסוף סימן ל"ה שייך הג"ה זו ובהג"ה מרדכי מס' קידושין איתא תשובה אחת והובא נמי בתשובת ר"מ אלשאקאר סימן מ"ב דמתיר למסור בהמה לרועה גוי אפילו בשבת וראייתו מגמרא פרק משילין המוסר בהמתו לרועה וכו' ורועה סתם משמע אפי' גוי יעויין שם אבל כדעיינינן שם בגמרא ראייתו דחויה היא דאיתא התם דרמי אהדדי רבי דוסא ומתניתין ומסיק הא ברועה אחד הא בשני רועים דוקא נמי דקתני או לרועה וכו' לפי זה אם רועה אחד הוא בנו ואדי ישראל הוא ורבי דוסא דומיא דמתניתין קתני וע"ש. ובתשובה הנ"ל הובא נמי נ"ד בסימן מ"א ומ"ב: הג"ה זו שייך בסימן ל"ח קודם והא דכתב בסדר ויש להסתייע נמי מלשון דכתב בשם התשב"ץ וז"ל מכל מקום מפני הרמאין וכו' יש לחוש כי לא יסמוך על זה ואיכא טירוף הדעת עד כאן לשונו ואי כפירושם הוי ליה לכתוב ותטרוף דעתו אלא הכי פירושו כי לא יסמוך על זה ומכח זה איכא טירוף דעת דהיינו קלקול בגט שלא היה מגרש בגירושין גמורין ותתעגנה ובהג"ה ש"ע סימן קמ"ה נמי מוכח דלאו טעמא דר"י מפארי"ש משום טירוף הדעת דכתב וז"ל ובכהן המגרש וכו' או שיש לחוש לטירוף הדעת וכו' יש לגרש בתנאי וכו' לפ"ז ודאי מהני תיקון ר"י מפארי"ש דהרי שכיב מרע דרוצה לגרש וליכא עיגון ומפני ספק תיקון ר"י מפארי"ש קישור זה כי על תנאי לא נראה לו נכון מכל שכן בריא שאמר שלא ליתן גט כי אם על תנאי ובודאי אינו סמך דעתו מכל שכן דמהני תיקון ר"י מפארי"ש: הג"ה זו שייך סוף סימן מ"ו בגמרא דתמורה דף כ"ט מוכח דנרבע שרי להדיוט יעויין שם מדאצטריך קרא לאוסרם כגבוה ולא מפיק מקרא דממשקה בני ישראל מכלל דלהדיוט שרי והכי איתא נמי להאי