צמח צדק הקדמון ריד

קונטרס אחרון מבן המחבר ה"ה הגאון הגדול האלוף התורני המופלג כמהר"ר יהודא ליווא נר"ו יזרח ר"מ ואב"ד דק"ק ניקלשבורג וכל הגליל יכוננה עליון אמן: שאלה קכ"ז בבואי הנה ק"ק' טריביט"ש שקבלו אותי למורה נשאלתי שאלה זו: אשה אחת מת בעלה זה כמו שנה ומחצה ולא היתה תחתיו כי אם שני חדשים ולא הניח אחריו זרע קיימא ולו שני אחים הגדול הוא במדינת פולין והולך מישיבה לישיבה כדרך הבחורים והקטן ממנו וגדול הוא בשנים הוא פה במדינה זו ואחר גודל דרישה וחקירה נודע שהגדול היה לומד בקיץ דאשתקד בק"ק טישווי"ץ ואחד מבני משפחתו הגיד בשמו שכתב לו באם שהיבמה תשליש סך רב אזי יבא לחלוץ ובין דא לדא הלך משם ולא נודע להיכן הלך ושאלו ובקשו ממני בני משפחתה לעיין בשריותא דאתתא העלובה יושבת בדודה שכולה וגלמודה אגלה דעתי אף כי קלושה וחלושה היא ואין אני כמחליט רק כמאמיר ואינו מאמיר: הנה מקור דין זה איתא בהחולץ דף ל"ט בקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו וכו' נקט התנא לשון מדינת הים ולא נקט סתם תולה בגדול שאינו כאן אלא דוקא מדינת הים דלא שכיח הוא דאין שומעין לו והכי מוכח מתוספות וגמרא ריש פרק קמא דגיטין בד"ה ממדינת הים וכו' וז"ל הא דלא נקט המביא גט מחוצה לארץ כדקתני בגמרא וכו' משום דבחוצה לארץ הוי משמע כל חוצה לארץ אפילו רקם וחגר להכי נקט ממדינת הים דמשמע רחוק כמו האשה וכו' לפי זה נקט התנא לשון מד"ה דומיא דמד"ה שהוא רחוק דלא שכיח ומוכח מסוגיא דהתם דף ו' אתמר בבל רב אמר כארץ ישראל לגיטין ושמואל אמר כחוצה לארץ ומסיק התם דתרווייהו סבירא להו לדרבא שהטעם שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם לפי שאין עדים מצויין לקיימו אלא דפליגי רב סבר דבבל כיון דאיכא מתיבתא משכח שכיחי ושמואל ס"ל דמתיבתא בגרסייהו טרידי ומבואר התם דבבל רחוק הוא דפריך אהא דאמר רב בבל כארץ ישראל לגיטין מהא דאמר עכו כצפון וכו' אבל בבל דמרחקא לא ומשני לבד מבבל הרי הוא מבואר דבבל רחוק הוא ואפילו הכי כארץ ישראל דיינינן ליה ואין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום דאיכא מתיבתא משכח שכיחי אלמא דאין תלוי בריחוק הדרך לחוד שהרי בבל רחוק הוא ואפילו הכי לא דיינינן ליה כמדינת הים אלא על כרחך דבשכיחי תלוי מלתא והוא הדין נמי מדינה שאינה במדינת הים אלא דלא שכיח דינה כמדינת הים אף על פי שאינו רחוק: ומוכח נמי מסוגיא דהתם ריש פרק קמא דקאמר מאי טעמא רב אמר משום דאין בקיאין לשמה רבא אמר משום שאין עדים מצויין לקיימא וכו' ומסיק רבה אית ליה דרבא פירוש רש"י ז"ל דממדינה למדינה בארץ ישראל היכא דקפדי ולא שכיחי צריך למימר וכו', אלא מאי בנייהו איכא בנייהו באותה מדינה במדינת הים רבא מצריך רבה לא מצריך הרי מבואר בהדיא דהכל תלוי בדשכיח ולא שכיח בדשכיח אף על פי שהוא רחוק לא מיקרי מדינת הים וכדלא שכיח אף על פי שהוא קרוב דין מדינת הים יש לו: לפי זה במתניתא נקט התנא תלה בגדול עד שיבא ממדינת הים דהיינו לא שכיח כמדינת הים ונדון דידן שכיח מיקרי שהשיירות מצויות ולא קפדי וביותר כי אחד מבני משפחתו הגיד בשם יבם הגדול אם יתנה לו סך רב יבא לחלוץ ואף על פי שאינה מחוייבת לילך אחריו כי מקומו אינו קבוע ונודד ממקום למקום וכתב נ"י בשם הרא"ה באם היבם הולך מעירו לעיר אחרת אזי אינה צריכה לילך אחריו והובא בטור אבן העזר סי' קס"ו מכל מקום לכאורה אין היתר להקטן לחלוץ וצריכה להמתין על הגדול: אבל מלשון הרמב"ם והטור לא משמע הכי דהרמב"ם כתב וכן אם היה הגדול בעיר אחרת וכו' אין שומעין ובטור א"ה סימן קס"א מייתי וכן אם היה הגדול במדינה אחרת אין הקטן ממנו בשנים שהוא לא יכול לומר על אחי המצוה המתינו לו עד שיבא הרי לא נקטי בלשון המשנה ובאמת בדוכתין טובא מייתי הרמב"ם והטור לשנא דמדינת הים וכאן נקטי לשון מדינה ועיר אחרת אלא משמע להו מאי דנקט התנא מדינת הים לאו דוקא הוא הדין מדינה אחרת והתנא קרי חוצה לארץ מדינת הים כפרש"י ריש פרקא קמא דגיטין ונקט מדינת הים לאורויי דתלה בריחוק הדרך דהוא מקום רחוק ולא משום דלא שכיח וכך כתב הב"ח וז"ל דנקטי מדינה אחרת הוי רחוק כמו מדינת הים: ויש להוכיח נמי מגמרא דהחולץ דאמרינן שהויי מצוה לא משהינן ואי תנא התנא מדינת הים משום דהוא לא שכיח ולא יבא הוה ליה למימר הטעם שלא תעגנה וכך כתב הנ"י שם בהחולץ שהויי מצוה ולא תעגנה אלא הטעם דתני מדינת הים לאו דוקא והוא הדין מדינה אחרת ובריחוק הדרך תליא מלתא אף על פי שבודאי יבא הגדול והוי מצוה מן המובחר שהויי מצוה מיהא איכא לכך אין שומעין לו: ואף על גב דלא כן משמע מתשובת ת"ה סימן ל"ה דמייתי התם ראיה לקידוש לבנה אם צריך להמתין עד מוצאי שבת ומביא ראיה מהא דתלי בגדול עד שיבא ממדינת הים וז"ל ומכל מקום מוכח התם דדוקא בדראוי להסתפק שתעבור המצוה אז לא משהינן לה אבל בשאין ראוי להסתפק לא ותדע דאמאי נקט תנא ובגדול וכו' אלא דוקא נקט ובקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבא ממדינת הים לא משהינן משום דשמא ימות הקטן והגדול לא יבא לעולם ממדינת הים ותעבור המצוה לכך לא משהינן וכו' הוא הדין בנדון דידן עכ"ל לפי זה מבואר כל היכא דליכא למיחש שתעבור המצוה משהינן: אבל לפי עניות דעתי דבריו תמוהים המה מאי מוכיח דאין שומעין לו משום שמא ימות הקטן וכו' הלא אף אם ימות הקטן או לא יבא הגדול מכל מקום לא יעבור המצוה דהרי מכל מקום יש פה היבם הגדול ואז לא יוכל לדחות על הקטן כשימות דיאמרו לו עליך המצוה או כנוס או פטור ממילא לא יעבור המצוה ואפילו הכי לא משהינן המצוה כלל אף אם יש ספק שמא נוכל לקיים מצוה מן המובחר דהיינו שכיגדיל הקטן ויתייבם מכל מקום לא משהינן כי פן ימות הקטן ויהיה השהייה בחנם אף אם לא יעבור המצוה לגמרי מכל מקום לא משהינן וראייתו לקידוש לבנה לאו ראיה אדרבה מוכח איפכא דגבי קידוש לבנה יש גם כן ספק שמא אם ימתין עד מוצאי שבת לא נוכל לקיים המצוה מן המובחר כי פן לא יזרח הלבנה במוצאי שבת ממילא לא נמתין עד מוצאי שבת ואין להביא ראיה כלום מהא דתלי בקטן וכו' או עד שיבא הגדול וכו' להא דקידוש לבנה דאף דהגדול הוא במדינה דקרוב הדבר שיבא אז משהינן משום שאף אם לא יבא נוכל לקיים המצוה מזה האח שנשאר פה והוא הדין