צמח צדק הקדמון ריג

**(הוה ולא לשון עבר ואתי שפיר כי באמ' הפטרת רני עקרה היא עד סוף עניה סוערה וכן היא סדורה לפרשת נח אלא שלסדר הפטרה דנחמתא דא קבעוה אלא עד עניה סוערה משום שככר קבעו לקרות עניה סוערה לפרשת ראה ולא רצו לקרותה פעמים בשבעה הפטרות דנחמת' וממילא הוא אם אין קורין בעניה סוערה לפרשת ראה שצריכים לקרות הפטרה רני עקרה לפרשת כי תצא כולה עד גמירא כאשר היא סדורה לפרשת נח עד אחר עניה סוער' דמהי תיתא לא יקראוה עד גמירא בשלמא אי קורין עניה סוערה לפרשת ראה שפיר דמי לסיים הפטרה רני עקרה קודם עניה סוערה שלא לקרות עניה סוערה פעמים אבל אי לא קראוה עדיין בין הפטרת דנחמות למה לא יקראוה וזה שכתב המרדכ"י את בא חתן בעניה סוערה יפטירו שוש אשיש שכבר אומר עניה סוער' בהפטר' רני כלומר כשקורא הפטרה רני קורא גם עניה סוערה שכך הוא עיקר הפטר' שצריך לסיימה כי פארך סוף עניה סוערה כמו שהיא סדורה לפרשת נח לכך עתה שבא חתן לפרשת ראה יש לדחות הפטרה עניה סוערה מפני הפטרת חתן שוש אשיש משום שעניה סוערה יש לה תשלומין בהפטרה רני עקרה שהרי כשהוא קורא הפטרה רני עקרה צריך לקרותה עם עניה סוערה דכך היא עיקר הפטרה כשלא קראו קודם לכן עניה סוערה וכך היא סדורה לפרשת נח שקורין רני עקרה עם עניה סוערה ולשון שכבר אומר שכתב המרדכ"י היינו כלומר שכבר אומר לה עם רני עקרה כלומר כשאומר רני עקרה אומר נמי עניה סוערה שכך הוא עיקר הפטרה רני עקרה עם עניה סוערה כי לשון שכבר רגילים לומר על מה שבודאי הוא כן וזהו נכון:)** מצאתי בספר אבודר"הם טעם במדרש לסד' זה על דרך הצחות ואמרו כי תקנו לומר בתחלת ההפטרת מן הנחמו' נחמו נחמו עמי וגו' כלומר שהקדוש ברוך הוא אומר לנביאי' נחמו נחמו את עמי וכו' ובשבת שניי' משיב' כנסת ישראל ותאמר ציון עזבני י"י וגו' כלו' אינני מתפייס' בנחמו' נביאי' כי חפצתי בנחמות ה' בעצמו כביכול ובשבת שלישית אומרים עניה סוערה כלו' חוזרים הנביאי' לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים לפניו יתב' עניה סוערה ר"ל כנסת ישראל הענייה סוער' על הגלות ואומרת לא נחמה וגו' שאינה מתפייס' בתנחומי' של נביאים ואחר כך בשבת רביעי חוזר הקב"ה ומשיב ואומר אנכ' אנכי הוא מנחמכם כלוי אני בעצמי מנחם אתכם ולכך את כנסת ישראל רני בזה רני עקרה וגו' בשבת חמישי ואחר כך קומי אורי כי בא אורך בשבת ששי ואחר כך בשבת שביעי משיבה כנסת ישראל ואומר שוש אשיש בה' וגו' כלומר עתה יש לי לשיש ולשמוח בה' שהוא גואל אותי וכו' עכ"ל: ואם כן בנדון דידן שכבר דלגו הפטרה דברי ירמיה שפיר דמי לקרו' אחר כך בשבת הבאה עם שמעו דהיינו סיתחילו לקרות דברי ירמיה ויהיו קורין עד סוף שמעו ולא בתורת הפטרה נוספת אלא בתורת הפטרה ארוכה וכאלו שהיתה חובת היום לקרות כך כיון שהכל מענין אחד הוא מעין המאורע: ולפי זה נתבאר לנו שהפטר' דברי ירמיה יש לה תשלומין לקרותה לשבת הבאה עם הפטרה שמעו והיינו שיתחילו לקרות דברי ירמיה ומחזי כהפטרה אחת ארוכה כיון דאין ביניהם הפסק כלל ולא כהפטרה הנוספ' וכן נמי עני' סוער' הפטור' ראה יש לה תשלומן לקרותה אחר כך לפרשת כי תצא עם עניה סוערה והיינו שיתחילו לקרות רני עקרה ויקרא עד סוף עניה סוערה דמיחזי כהפטרה אחת ולא כהפטרה נוספת אבל אינך אין להם תשלומין כיון דלא אפשר למיסמך להו לחברתה דאיכא פסוקים שמפסיקים ביניהם: אבל מכל מקום נראה לפי שהנך הפטרת דנחמתא עדיפי משאר הפטרות שבתות השנה במה שהן קבועין מרבותינו ז"ל מה שאין כן שאר כל הפטרות שבתות השנה ועדיף כח דידהו שדוחין אפילו הפטרת השמים כסאי למקצת הפוסקים כשחל ראש חדש בשבת מבואר פלוגתייהו במרדכ"י פרק בני העיר והביאם הרב בהג"ה ש"ע א"ח סימן תכ"ה. לכך כל כמה דאפשר לצדודי צדדים דלא יהיו נדחית הפטרת דנחמתא לגמרי אי דלגו לאיזו מהן שפיר דמי ולכך מסתברא למימר דגם להפטרה ותאמר ציון שהיא לפרשת עקב והפטרה אנכי אנכי שהיא לפרשת שופטים והפטרה קומי אורי שהיא לפרשה כי תבא יש להם תשלומין בענין זה: והיינו אי לא קראו הפטרה ותאמר ציון בשבת הקבוע לה שהיא לפ' עקב יש לה תשלומין לקרותה בפרשת שופטים הפטרה אנכי אנכי אף על פי שהוא אחר שתי שבתות לית לן בה מידי דהוי עניה סוערה ברני עקרה דמודה בה מהררא"י בפסקים וכתבים והוא לשתי שבתות הוא הדין נמי ותאמר ציון והיינו שלפרשת שופטים יתחילו לקרות הפטרה. ותאמר ציון וגו' ויקראו עד סוף הפטרת אנכי אנכי בלי הפסק בינתיים ומיחזי כהפטרה אחת אף על פי שבין הפטרה ותאמר ציון לבין הפטרה אנכי אנכי איכא מעט פסוקים שאין רגילין לקרותן מכל מקום כדי שלא תהא הפטרה ותאמר ציון נדחית לגמרי שפיר דמי לקרות גם אותן פסוקים שבנתיים דכולן דנחמתא הן ומיחזי כהפטרה אחת וכן נמי הפטרה אנכי אנכי וגו' אי לא קראוה בשבת הקבוע לה שהיא לפרשת שופטים יש לה תשלומין לשבת הבאה עם רני עקרה שהיא לפרשת כי תצא והיינו שלפרשת כי תצא יתחילו לקרות הפטרה אנכי אנכי וגו' ויהיו קורין עד סוף הפטרה רני עקרה אף על פי שיש בין הפטרה אנכי אנכי לבין הפטרה רני עקרה איזה פסוקים שאין רגילין לקרותן מכל מקום שפיר דמי לקרותן כולן כיון שכולן דנחמתא הן ומיחזי כהפטרה אחת והפטרה קומי אורי וגו' שהיא לפרשת כי תבא יש לה תשלומין בהפטרה שוש אשיש שהיא לפרשת נצבים והיינ' שלפרשת נצבים יתחילו לקרות מן הפטרה קומי אורי וגו' ויקראו בלי הפסק עד סוף הפטר' שוש אשיש אע"פ שיש בין שתי הפטרות הללו איזה פסוקים שאין רגילין לקרותן מכל מקום שפיר דמי לקרות גם אותן שבנתיים כיון דכולן דנחמתא הן כדי שלא להפסיק ומיחזי כהפטרה אחת: הרי מצאנו תיקון להפטרה דברי ירמיה וגו' ולהפטרה ותאמר ציון וגו' ולעניה סוערה וגו' ולאנכי אנכי וגו' ולקומי אורי וגו' שיש להם תשלומין בחברתה כמו שנתבאר לעיל אבל אינך הפטרות מאלו אין להם תשלומין אי משום דאין מדלגין מנביא לנביא אי משום דהוי למפרע מסופן לראשון. אי משום דהוי הפסק ביניהם יותר מפסיקת תורגמן. הנראה לעניות דעתי כתבתי: